יואב כחלון / צילום: תמונה פרטית
יואב כחלון, חקלאי בן 48, מגדל אבטיחים, בצל, מלונים וכרוב. הוא מעסיק 45 עובדים בסך הכול במושב גני יוחנן ומושב קלחים בצפון הנגב.
כחלון מגדל לאורך השנה פירות וירקות הוא קוטף את התוצרת שבה השקיע את מלוא הונו ומרצו, ומשנע אותה אל השווקים. מדי יום, מאז ומתמיד. "אנחנו שושלת של חקלאים", הוא מספר. בשנים האחרונות, מאז פתחה הממשלה את השווקים ליבוא, נעשה לו קשה יותר ויותר להתפרנס. הקורונה? היא מערימה קושי נוסף ועצום, עד כדי חשש שהיא עלולה להיות "הקש האחרון".
"אני קם בבוקר, מסתכל על השדות שלי, וחש תסכול. פשוט תחושה שהמדינה פשטה את הרגל מבחינה ערכית. הקורונה מובילה למצב שבו אנחנו חוששים שנצטרך לסגור את העסק. אנחנו לא יכולים להתמודד גם עם זה. איך זה יכול להיות שאנחנו משמידים עגבניות וכרוב, והמדינה ממשיכה לייבא?"
גם בסגר, אנשים ממשיכים לצרוך מזון, אך החקלאים נפגעים בכל זאת: הרשתות רוכשות תוצרת מיובאת, המסעדות סגרו את שעריהן, והמדינה הורתה לסגור את השווקים. "משהו לא ברור קרה; סגרו את כל השווקים הפתוחים בטענה של הדבקת אוכלוסייה. הם טוענים להתקהלות, אבל על ההתקהלויות בסופרים הם לא שולטים, זו אשליה. איך יכול להיות שרמי לוי ממשיך לעבוד, אבל הירקנים של שכונת התקווה ושוק הכרמל לא? מה הייתה הבעיה לשים פקח בקצוות השוק ולשלוט בכניסה וביציאה, לחלק מסכות וכפפות? זה פגע לנו בפרנסה".
אתם לא מוכרים לרשתות השיווק.
"כל מגדל שלא עובד עם רשתות השיווק שעושקות את החקלאים, הוא כבש לשחיטה עכשיו. אין לו לאן ללכת. צינורות השיווק שלנו סגורים והרשתות מסודרות, וממשיכות לייבא את מה שאנחנו מגדלים כאן, במקום לקחת תוצרת מחקלאים שלא עבדו איתם עד היום. המדינה מרסקת אותנו. אני לא מצליח לשווק את התוצרת שלי, מהרגע שסגרו את השווקים. חלק מהשטחים אני משמיד, פשוט כי אין ברירה. חלק מהסחורה אני תורם, אם ארגוני הצדקה מגיעים לקטוף. אני לא יודע להעריך כרגע את גודל הנזק הכלכלי, אבל מדובר בסכומים גדולים. אני לא יודע איזה עסקים יוכלו לעמוד בזה. אולי הקורונה תעשה סדר, ותגרום למדינה להבין שאנחנו חייבים ייצור עצמי ולא יכולים ליפול לידיים של מדינות אחרות. בכל המדינות המפותחות בעולם יש התערבות של הממשלה במטרה להגן על החקלאים והביטחון התזונתי של האזרחים. כאן, המדינה לא רק שלא עוזרת לחקלאים - אלא מרסקת אותם. זה עצוב מאוד".
התוכנית הכלכלית של הממשלה מסייעת לך?
"על מה מדברים איתנו עכשיו, על הלוואות? מישהו צריך להחזיר את ההלוואות האלה. מאיפה? הגשתי בקשה להלוואה בערבות מדינה כדי שאוכל לשרוד. המדינה חייבת להזרים עכשיו כסף, בלי לשאול שאלות. היא חייבת להחיות את העסקים במקום לגרום להם לשקוע וליפול. הנזקים ורעידות האדמה המשניות שיתרחשו כאן בהמשך, הן בלתי נתפסות".
ניסית לפנות למישהו בממשלה?
"אין עם מי לדבר".