"לשבדים אין תודעת חורבן, הם לא מעלים בדעתם שיכול לקרות משהו שיוביל לכך שהמדינה השבדית תחדל להתקיים או תחטוף מכה שיהיה קשה להתאושש ממנה" - כך מסבירה ליאורה לויאן את תמצית היחס הרגוע, כמעט אדיש, של תושבי המדינה הגדולה בסקנדינביה למשבר הקורונה. בשנתיים האחרונות היא ובעלה עוזי חיים בגטבורג, העיר השנייה בגודלה במדינה. הוא הרב הראשי של הקהילה היהודית בעיר, היא כרגע בחופשת לידה אבל בשגרה מארגנת אירועים לנשים, מרצה על ישראל וכותבת על מדיניות ותרבות שבדיות.
בראיון לפודקאסט "דברים שרואים משם" היא מספרת על החיים במדינה שהחליטה שהקורונה היא לא עניין כל כך גדול, ובעצם נוקטת מדיניות דומה לזו שבריטניה אימצה בתחילת המשבר ומיד זנחה, כשיישרה קו עם שאר מדינות המערב. שבדיה נותרה אולי המדינה היחידה באירופה שלא מטילה כל מגבלות תנועה על תושביה, שבתי הספר בה פתוחים ועובדים, שמסעדות ומקומות בילוי בה מתפקדים כרגיל. אחת המגבלות היחידות כעת היא התכנסויות עד 50 איש בלבד, ושבמסעדות וברים מותר לשבת רק סביב שולחנות ולא על הבר.
מה שנתפס אצלנו, שחיים בלב הפאניקה, כאדישות בלתי מוסברת, הוא לא סתם התעלמות מהמצב - המדיניות הזאת מעוגנת באידיאולוגיה, בתרבות ובהלך המחשבה השבדי, ובאה לידי ביטוי בחיים שם עוד הרבה לפני המשבר. האם זה יעבוד, או שבעוד כמה שבועות יצטערו שם על הרגע שבו החליטו ללכת נגד הזרם? נמשיך לעקוב.
אפשר להאזין ל"דברים שרואים משם" באפל פודקאסטס, גוגל פודקאסטס, ספוטיפיי או בכל אפליקציה שתבחרו.
