לירון ברייר–דנציגר / צילום: תמונה פרטית
בימים שבהם ריחוק חברתי הפך להיות צו השעה, סדנאות, הרצאות ושיעורים המיועדים לילדים ומבוגרים בקהלים גדולים הפכו בלתי אפשריים. לירון ברייר-דנציגר, צלמת ואמנית שהתרגלה ליומן עמוס בשגרה, מצאה עצמה עם גל ביטולים והפסקה חדה בפעילות. ברייר-דנציגר מספרת איך ביטול הלימודים אחרי חג הפורים גרם לה להבין שהיא חייבת להתאים עצמה למצב החדש - ואיך הסתגרות בחדר העבודה של כמה ימים הביאה אותה ליצור אפשרות להמשכיות לעסק - מרחוק.
העסק בשגרה:
"אני צלמת ואמנית, אבל חובשת כמה כובעים במקביל. העיסוק העיקרי שלי היום מתמקד בסדנאות צילום לילדות וילדים, גם מלמדת צילום בבתי ספר, וגם סדנאות לארגונים שמתנדבים עם אוכלוסיות כמו פגועי נפש למשל דרך צילום. במקביל אני גם סטודנטית לפוטותרפיה וגם מעבירה כבר חמש שנים הרצאות על תערוכה שיצרתי לפני כחמש שנים - 'חוסר עניין לציבור', תערוכה שעסקה באלימות מינית".
העסק בימי קורונה:
"מהשבוע של סביב פורים התחלתי להבין שהכיוון לא טוב. כל יום עוד ביטולים של סדנאות והרצאות, ואז גם סגרו בתי ספר - ומצאתי את עצמי בלי כלום. מיומן מפוצץ ועמוס ליומן ריק ועצוב בשבוע אחד. כל העבודות שלי היו עם אנשים, וברגע שזה לא מתאפשר זו בעיה".
מה הפגיעה הכלכלית?
"אפשר לדבר על סדרי גודל של 15 או 20 אלף שקל בחודש שהופכים לאפס, עם הוצאות שנשארות. ומקדמות שמשלמים כעצמאיים".
איך מתמודדים עכשיו עם המצב?
"ביום שנגמרו הלימודים פשוט נכנסתי לחדר עבודה שלי כמה ימים פשוט ישבתי ולמדתי, ויצרתי, מה שאני צריכה כדי להתחיל להפעיל פעילות מרחוק. למדתי את הזום, ואיך יוצרים דפי נחיתה, איך עושים הכול מאפס. התייעצתי עם כל מי שהייתי איתו בקשר ב-15 שנות הפעילות שלי. בניתי סדנה לילדים ברשת. התחלתי לפרסם בפייסבוק ושלחתי מייל לכל רשימת התפוצה. בגדול הסדנה היא של חמישה מפגשים, בשיחת וידאו, מפגש היכרות ראשון במחיר של 30 שקל ועוד 4 שיעורים ב-220 שקל. הצילום הוא כלי נהדר לילדים ומבוגרים להתמודד ולדבר במצב של מתח וחרדה".
יש לך עצה או טיפ לעסקים דומים איך להתמודד על התקופה הזו?
"בעקבות התהליך שעברתי עם עצמי, אני חושבת שגמישות מחשבתית היא טיפ חשוב לכל בעל עסק. לא לפחד ולנסות הכול. וגם לדעת איך להשתמש בקשרים ולהתייעץ עם כל מי שיכול להיות רלוונטי. במהלך השנים נפגשתי עם המון אנשים, ואת יוצרת המון קשרים, ובזמנים כאלו חשוב לדעת להפעיל את כל זה".
מה צפוי לנו בהמשך?
"קצת קשה לי לדבר על העתיד, אבל אני אופטימית. בכל מקרה, אם מדברים על הסתגלות למצב וסדנאות דיגיטליות, אני מקווה שזה יתפתח ואני גם חושבת שזה לא ייגמר כשמשבר הקורונה ייגמר".
מה דעתך על הטיפול הלאומי בנושא?
"להיות עצמאי בישראל זה קשה. ולהיות אישה עצמאית, זה עוד יותר קשה. חייבת להגיד שמרגישים שלא דואגים לנו, ואני מסתכלת ועוקבת מה עושים בעולם והלוואי שיעשו דברים כאלו גם כאן. בינתיים, החודש שילמתי דמי ביטוח לאומי ומע"מ והכול. וזה כאב מאוד. זה לא יחזור אליי בשום צורה. כל הדחיות שעושים לא ממש יעזרו אם לא יהיה מאיפה לשלם. יש לי תחושה מאוד קשה. אני גרה בפרדס חנה, אולי בירת העצמאים של המרכז, ויש לי הרבה חברים עצמאיים שפשוט קורסים".