ישראל צריכה למנות צאר כלכלי חזק / צילום: Gali Tibbon, Associated Press
יממה אחרי הכרזתו על חלוקת צ'ק לכל ילד ולכל קשיש, נראה כי נתניהו השיג סוף-סוף את מה שביקש מתחילת המשבר. מהלך שובר שוויון שיחולל תפנית בדעת הקהל. מהלך שירגיע את הנחשול הגואה של התמרמרות ציבורית כלפי הממשלה ודרך הטיפול שלה במשבר הכלכלי.
תגידו שזו ציניות פוליטית טהורה, תגידו שזו כלכלת בחירות לשמה, חנופה לחרדים - הכל נכון. אבל במבחן ההשפעה על מצב הרוח הלאומי נתניהו השיג בצעד אחד, שיעלה בין 1.5 ל-2 מיליארד שקל, מה שלא הצליחה לעשות תכנית ענק של 80 מיליארד שקלים שבנו עבורו באוצר וברשות המסים: לשכנע את הציבור שהמדינה יודעת לעזור לו כשהוא באמת צריך. בלי אותיות קטנות. בלי הסתייגויות ומועדים. בלי תנאים מוקדמים ומאוחרים.
אף כלכלן סביר מהזרם המרכזי לא יסכים להגיד מילה טובה על מהלך של חלוקת צ'קים להמונים. מבחינה כלכלית מדובר בבזבוז נוראי של משאבים - 80% מהעובדים במשק לא יצאו לחל"ת ולא פוטרו, אמרה נגידת בנק ישראל לשעבר פרופ' קרנית פלוג. 80% מהעובדים במשק ממשיכים לקבל משכורת וכך גם הרוב המכריע של הגמלאים - אין שום סיבה לשלוח להם תווי שי לחג מהמדינה.
אבל בנקודה אחת נתניהו צודק והם טועים. הכלכלנים והפקידים רואים רק את מי שנפגעה הכנסתו החודשית. ומה לגבי מי שעדיין עובד, אך חרד לפרנסתו וחי שבועיים בהסגר חלקי? גם הוא נפגע מהמשבר. ומי שנאלץ להתנתק מהעולם החיצון ומבני משפחתו ולהכנס לבידוד עד להודעה חדשה בשל גיל או מחלה? גם הוא נפגע מהמשבר, גם אם הוא ממשיך לקבל פנסיה תקציבית. ומי שנאלץ לבטל תוכניות לניתוח לא דחוף, לחתונה או שמחה משפחתית אחרת, לטיול לחופשה בחו"ל או לכל צורך אחר? ומי שממשיך לעבוד, לכאורה כרגיל, אך נאלץ לעשות זאת מהבית תוך תמרון בלתי פוסק בין עבודה וילדים? לכולנו בעצם, מגיע פיצוי בגין אירוע הכוח העליון הזה, אפילו אם ברוב המקרים אין לפיצוי כזה היתכנות כלכלית.
כוחו של המהלך שביצע נתניהו הוא בכך שיש לו הצדקה ערכית. הוא ראוי לביקורת על-כך שקיפח את מי שאינם קשישים ואין להם ילדים. גם להם מגיע שי בחג הזה.
במשרד האוצר הגיבו בשתיקה על הכרזת ראש הממשלה על חלוקת צ'קים לכל ילד ולכל קשיש. בניגוד למה שפורסם, באוצר עודכנו מראש בתוכנית, שעות ספורות לפני הצהרת ראש הממשלה. גם הרעיון עצמו אינו מפתיע - נתניהו מדבר על רצונו במהלך בנוסח טראמפ מאז יום חמישי. מדוע בעצם האוצר מתנגד כל-כך למהלך כזה? מעבר לבעיית בזבוז המשאבים שעליה כבר דיברנו יש באוצר חשש אמיתי מהתקדים. ממש כמו אצל החרדים שנאלצו לסגור בתי כנסת, ישיבות וכוללים גם באוצר חוששים מפריצת גדר. סכר שנבנה לפני 35 שנה ותוחזק על-ידי דורות של אנשי אגף התקציבים והחשב הכללי - מאיים לקרוס ובעקבותיו יבוא השיטפון. הגירעון שוב מזנק למחוזות דו-ספרתיים, הפוליטיקאים שוב מחלקים כסף כדי להיטיב עם העם. מושגים שגורשו מכאן בדם ויזע מאיימים לחזור ועלולים להישאר איתנו גם אחרי הנגיף. הדפסת כסף למשל.
באוצר כבר חושבים על היום שאחרי המשבר, על השלב שבו הממשלה תצטרך להתחיל את העבודה הקשה וכפויית הטובה של צמצום הגירעון ושיקום ההכנסות. היום שבו הפוליטיקאים יידרשו ללחוץ על הברקס. לריב עם ההסתדרות על הורדת שכר במגזר הציבורי ולחתום על העלאות מסים. האם הממשלה הבאה תדע לעמוד במבחן שבו עמדה ממשלת האחדות של 1985?