למידה מקוונת / צילום: שאטרסטוק
המטרה המוצהרת של למידה מרחוק היא לכאורה המשך רצף הלמידה של ילדי ישראל בעת המגפה. אך בפועל זו דרך להפעיל את המורים לשם הצדקת שכרם, להעמיס על ההורים, ולהלאות את התלמידים בתכנים שאינם קשורים תמיד לתוכנית הלימודים, ולעיתים באופן מסורבל ולא נגיש. האם המערך הזה, באופן שבו הוא מתבצע, משיג את מטרתו ומצדיק את ההשקעה? שאלה חשובה. האם אפשר היה לעשות זאת אחרת? ברור שכן. אבל אצלנו, מקובל לפעול על-פי העיקרון של "נעשה משהו, זה עדיף מכלום". וככה זה נראה.
הפסקת הלמידה הפרונטלית במוסדות החינוך, אשר השאירה המוני תלמידים בבתיהם, העמידה את משרד החינוך בפני סוגיות רבות: האם והכיצד יש לשמור על הרצף החינוכי, והאם וכיצד לשלם למורים, שאינם יכולים לבצע את עבודתם כשגרה.
כדי לשלם למורים שכר, ביקשו מהם "לעבוד". כלומר, להמשיך וללמד ילדים מרחוק. זה היה אמור להיות המשך מסודר של הוראת החומר הנלמד, וכן העברת משימות לביצוע בבית.
נשמע טוב? - בתיאוריה.
בפועל, מדובר בשליחה ספוראדית של כל מיני משימות ומטלות לטלפונים הניידים של ההורים, בקישור לאתר משרד החינוך, שאינו ערוך לעומס וקורס ללא הרף, ובחוסר בהירות הן מצד המורים והן מצד התלמידים - מה לכל הרוחות מצופה מהם לעשות.
שוחחתי עם מספר הורים שפשוט החליטו להרים ידיים. מסתבר שהאתר "נופל", המשימות משעממות ולא קשורות לחומר הנלמד, המטלות המוגשות כמעט לא נבדקות. אם כך, אז למה בכלל להתאמץ?
כמו כן, עולה השאלה - האם "למידה מרחוק" אמורה להפוך את ההורים למורים בפועל? הרי המשימות התכופות והמסובכות לתפעול מבחינה דיגיטלית אינן מותאמות ללמידה עצמאית של ילדים, לפחות לא לילדי היסודי. ולא, לא כל ההורים מובטלים או בבידוד, יש הורים רבים שעובדים בתפקידים חיוניים וגם כך מתקשים לתמרן בין משימות העבודה לבין הטיפול בילדים. הכיצד הם יתפנו גם לתפעל כל היום מערכות מחשוב לשם הנגשת שיעורי הבית של ילדיהם?
ומהו גורלם של ילדים ממשפחות שאין בבעלותן מחשב זמין? האם עליהם להיות מודרים מהלמידה הזו?
גם המורים שעימם יצא לי לשוחח מתלוננים על סרבול ובלבול. הם חשים שהעבודה בחלקה הגדול מיותרת ולא משיגה דבר. חלקם אף ביקשו מהתלמידים לוותר על חלק מהמשימות שנשלחות כדי "לצאת ידי חובה". מורה אחת אמרה: "אני שולחת, ואז מתקשרת ואומרת שלא חובה שיעשו, כי זה לא באמת חובה, פשוט דורשים ממני לשלוח".
איש לא מטיל ספק בחשיבות הלמידה הרציפה ותעסוקה מפתחת עבור הילדים הסגורים בביתם. אך אם כבר נעשה הדבר, היה ניתן להנגיש אותו עבור התלמידים עצמם - תוכניות חינוכיות בטלוויזיה, סרטונים שנשלחים לסמארטפונים של הילדים, דפי עבודה ממוחשבים (הרי לא לכל אחד יש בבית מדפסת), שיחות "זום" עם המורה.
כלומר, אפשר היה להיות יצירתיים ומאורגנים יותר. אפשר היה להוסיף שרתים לאתר של משרד החינוך. אפשר היה לספק תמיכה טכנית מסודרת. אפשר היה גם לוותר על המשימות ופשוט לשמור על קשר חם ואנושי עם התלמידים, בעיקר הצעירים שביניהם.
בינתיים, המערך הזה נראה כמו יצירת "עבודות יזומות" למורים, ופעילות פסיאודו-חינוכית, ל"מראית עין". מטלה שמוסיפה להורים המותשים עוד התעסקות בימים טרופים אלה.
הכותבת היא עובדת סוציאלית