בעוד אזרחי ישראל נשארים בבית בלי שכר, צוברים חובות, בדידות וטראומה נפשית ואפילו דוחים טיפולים רפואיים חיוניים כדי להגן על האוכלוסיה המבוגרת, משרד הבריאות ופיקוד העורף מתכתשים לגבי מי אחראי לבתי האבות.
"הם של משרדי הרווחה והבריאות. אין לנו אחיות וצוותים סיעודיים. אני לא יודע לנהל בית אבות", אמר ל -ynet ראש מטה פיקוד העורף תת-אלוף איציק בר . אם לרגע היה נראה כי מגיפת הקורונה הופכת את הקהל המבוגר הסיעודי בישראל לפחות שקוף, פחות "של הרווחה" ויותר של כולנו, הרי שהטיפול בסוגיית בתי האבות מראה ששום דבר באמת לא השתנה.
משרד הביטחון ממהר לקבל את האחריות למשבר ושר הביטחון נפתלי בנט אף כתב תוכנית מקיפה למלחמה בנגיף, והואשם על ידי משרד הבריאות כי הוא חותר תחת סמכותם. כולם רוצים נתח במשבר. אבל לגבי בתי האבות? "אין לנו כוח אדם ייעודי לבתי האבות כמו של אחיות וסגל סיעודי, בדיוק כמו שלא נחליף סגל בבתי חולים. גם צוותים שלנו שיגיעו למוסדות הגריאטריים יהיו בחוץ כדי לסייע אבל האחריות היא של משרדי הרווחה והבריאות, בשגרה ובחירום, על המקומות האלה. יש הגדרות ברורות", אומר בר.
צה"ל כן מעורב בפינוי ציבור קשיש ובסיכון מבני ברק ובחלוקת מזון לקהל המבוגר בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה. אבל בתי אבות הם פצצה מתקתקת, על סף אסון הומניטרי, ובפיאסקו הידוע מראש הזה, אף אחד לא רוצה להיות האשם.
בבית האבות נופים, בו התגורר נפטר הקורונה הראשון אריה אבן, חלו כ-20 עובדים ואנשי צוות. הדיירים והעובדים תחננו במשך מעל שבוע לבדיקות מקיפות, פינוי מן המתחם של מספר דיירים שהיה ידוע כי הם חולים ותגבורת של אנשי הצוות במקום החולים ואלה שנרתעו מלהיכנס למתחם. מה קיבלו? הוראה לעצירת ביקורי משפחה במקום. רק ב-29.3 נבדקו הדיירים, ולמרבה המזל הסתבר שרובם אינם חולים. אחרי שתמונה זו כבר נפרשה מול עיני מקבלי ההחלטות והציבור, לא השתנה כלום. בבית האבות משען בבאר שבע חלו 42 דיירים, נפטרו כבר חמישה דיירים וחמישה נוספים מונשמים, במצב קשה. כלומר, מעל 10% מהנפטרים מקורונה עד כה הם משני המוסדות הללו. לבסוך החל במהלך הסופש פינוי של חולים מן המוסד.
בכל העולם, בתי האבות הם האזור הרגיש ביותר לפגיעת המחלה, בגלל הצפיפות, חוסר היכולת לבודד את המטופלים אשר חייבים טיפול רפואי של איש צוות שעובר ביניהם, והפגיעות של המבוגרים למחלה. אבל, כיוון שברור שדווקא במקום הזה הפגיעה היא החזקה ביותר, זהו המקום שבו השקעת משאבים תחסוך בכמה שיותר חיי אדם. ניתן רק להניח שמי שבוחר לא לעשות זאת, פחות מעריך את חיי האדם האלה על פני אחרים.
תסריטי יציאה מהמשבר שנועדו "לרסק את ההתפרצות" (כפי שמגדירים המומחים את היעד הנוכחי במדינות המערב), קוראים לקיים בדיקה כל חמישה ימים של הצוותים המטפלים בבתי חולים ובבתי אבות.על חשבון מה? דגימות רנדומליות ברמי לוי, למשל, או מיפוי מדוקדק של מעגלי ההדבקה של חולים מאומתים - גישה שהייתה מאוד חשובה בשלב הקודם של המחלה אך כשהיא משתוללת בקהילה, זה כבר פחות רלוונטי. יהיה יותר אימפקט בחיי אדם לאבחן ולבודד מטפלת צעירה בבית אבות, מאשר שצעיר שהיה בקשר עם חולה קורונה מאומת.
יש לציין כי גם במדינות אחות בעולם, רופאים ממליצים בזהירות לקשישים לא לבקש עזרה במקרה של הידבקות בקורונה, כדי לפנות מכונות הנשמה לצעירים מהם, וחלק מן המבוגרים עושים זאת בהתנדבות. אולם, בישראל התרבות השלטת רואה בחיי הקשישים שווי ערך וראויים להארכה כמו של הצעירים, וממילא יש היום את המשאבים במדינה לטפל במבוגרים. אז מדוע הם בסוף התור?
