דעה: לא בכל משבר יש הזדמנות
א’ (השם המלא שמור אצלי), לא חשבה אפילו לרגע אחד שלא להגיע לעבודה בגלל משבר הקורונה. נכון, שלושת הילדים הקטנים שלה נשארו לבדם בבית, ונכון שעל אף שיש להם מחשב, אף אחד מבית הספר לא התקשר אליהם בנוגע ל"למידה מרחוק" (אולי משום שהמערכת לא ממש מתאימה לשפה הערבית, והרי עברית הם לא ממש יודעים), אבל אין לה ברירה אחרת. אז הם יראו סרטונים ביוטיוב ובן האחת-עשרה יחמם אוכל לקטנים, אמרה לעצמה בתקווה שיסתדרו.
מתורגלת בגלל העומס במחסום הכניסה לירושלים, הקדימה א' לצאת מביתה כדי להגיע לעבודתה בזמן. היא עובדת באחד מבתי המשפט בירושלים, ויש שם תמיד גם בעיות חניה. שעה לאחר שהגיעה, היא מיהרה לנקות את השולחן שלה במטלית מיוחדת, והניחה בקבוק של אלכוג’ל להמשך היום.
ואז פגש אותה אחד האחראים עליה, הביט בה ובמבוכה התנצל בפניה שהיא באה לעבודה לחינם. בתי המשפט עברו לעבוד במתכונת של פגרה, ו-60% מכוח-האדם המינהלי הוצא לחופשה. וגם את צריכה לצאת כעת לחופשה.
זה היה נשמע לא' הגיוני: הרי במצב הנוכחי עדיף לא להסתכן ולא להביא את כולם לבית המשפט. אז היא ארזה שוב את חפציה ואת האלכוג’ל, וחזרה לביתה. אלא ששם היא גילתה כי לא מדובר בחופשה כמקובל, אלא בחופשה ללא תשלום. חל"ת.
וכך, רגע לפני חג הפסחא (שהשנה יוצא יחד עם חג הפסח) היא נזרקה לביתה ללא פרנסה. את המכה הזו שנפלה עליה היא כבר לא הבינה.
גם אני מתקשה להבין. אם כוח-אדם מינהלי מוצא לחופשה מאונס - מדוע זה ללא תשלום? בתי המשפט, כמו האוניברסיטאות, כמו משרדי ממשלה אחרים, חיים מתקציב ציבורי שלא נפגע וטרם קוצץ. זאת, בניגוד לגופים פרטיים שאיש לא מתקצב והתשלומים אליהם פסקו באחת.
אמת, העבודה ירדה גם אצלם, אבל זה לא קרה באשמת העובדים המינהליים, אלא בשל המצב. אז מדוע הם צריכים לשלם על המצב? מדוע הם נזרקים כחפצים שכעת אין בהם שימוש?
מעבר לאי-המוסריות בפגיעה בעובדים המוחלשים ביותר במגזר הציבורי, עולה גם שאלת הכדאיות הכלכלית. ביד אחת המדינה גוזלת מאותם עובדים את שכרם, וביד שנייה תעניק להם דמי אבטלה. השיעורים המובטחים של האחרונים הם בפער מזערי מהשכר הממוצע בדרגים הנמוכים במגזר הזה. אם כך הדבר, האם לא כדאי יותר להשאירם עובדים בחופשה, לתת להם שכר רגיל (ללא שעות נוספות וכו’), לשמור על כבודם כמפרנסים. זאת, במקום לבנות מערך שלם בביטוח הלאומי (שיעלה גם הוא הון כידוע) אשר ייתן להם אותו דבר בערך?
מה ההיגיון בצעד זה, למעט העובדה שיהיו מי שיתעשרו מהקמה מהירה של מערך כזה ללא מכרזים וללא בקרה? רוצים לנחש מי הם יהיו?
אם אין היגיון כלכלי, ואם מדובר בצעד לא מוסרי - אז למה הוא כן נעשה? לצערי, התשובה טמונה במשל המצרי די ידוע: כששאלו את פרעה "למה התנהגת כך?" הוא ענה "כי נתנו לי". אנשי אגף התקציבים הנוכחי במשרד האוצר, באים עדיין מבית מדרש כלכלי אחד, ורובם המוחלט גדלו במקומות שהמילים מחסור ועוני ככל הנראה לא היו קיימות בהם, וכעת פשוט ניצלו את האפשרות.
בחסות החרדה וההלם שהכתיבה לנו הקורונה, כפו את השינויים האלה על ועדי העובדים המוחלשים יותר במגזר הציבורי. ככה סתם, כי הם יכלו.
אחד מראשי האוצר שהתראיין לאחרונה אמר, כי "חשוב להירגע ולהבין שבכל משבר יש הזדמנות". הוא מוזמן לספר את זה להא’ ולחבריה: עבורם אף פעם אין הזדמנות. אצלם זה תמיד רק משבר.
הכותב הוא דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו
