ימי קורונה בארה"ב / צילום: AP Photo, AP
יום אחר יום מגפת הקורונה מלמדת אמריקאים דברים חדשים על ארצם. חדשות רעות מצליחות להניב חדשות טובות עם סיפורי הקרבה, אהבת בריות, נדיבות ואומץ.
אבל לא רק. זו גם הזדמנות לשמוע על המחיר שגובים פערים חברתיים, חוסר שוויון והיעדר טיפול רפואי נאות.
פגיעתה הרעה ביותר של המגפה היא בערים הגדולות. ניו יורק, ניו אורלינס ודטרויט מוזכרות בנשימה אחת כשדות הקרב העיקריים. ערים גדולות אחרות באות בתור. חלקה של הקהילה השחורה באוכלוסיית הערים הוא כמעט תמיד גדול בהרבה מחלקם באוכלוסייה הכללית. חלקה בין נפגעי הקורונה גדול מחלקה אפילו באוכלוסייה העירונית.
אתמול נשמעו כמה נתונים סטטיסטיים מקפיאי-דם על המידה שבה Covid-19 מתקרבת להיות "מחלת של הקהילה השחורה". את המסר השמיעה ראש העיר של שיקאגו, לורי לאייטפוט, האשה השחורה הראשונה בכהונה הזו. אגב, מספר הנשים העומדות בראש ערים בארה"ב הוא עצום, כולל ערים כפיניקס (אריזונה), סן פרנסיסקו, וושינגטון הבירה, סיאטל וכו׳. יש גם מספר לא מבוטל של נשים שחורות, כולל ראשי הערים של סן פרנסיסקו, ניו אורלינס ועיר הבירה וושינגטון. אבל אשה שחורה בראש שיקאגו היא פריצת דרך היסטורית.
22% מתושבי שיקאגו הם שחורים. אתמול גילתה ראש העיר לאייטפוט, כי 52% מכל נפגעי הקורונה הם שחורים, ו-72% מכל המתים הם שחורים. הסיבה העיקרית: עוני - וכל מה שמשתמע ממנו.
האכסניה הנוחה ביותר
אמנם אחת הקלישאות הפופולריות ביותר של ימי הקורונה הראשונים באה מפי מדונה, אשר שיגרה סרטון ויראלי מתוך האמבט שלה שבו תיארה את נגיף הקורונה כ"שוויין הגדול" (great equalizer), שאינו מבחין בין קורבנותיו, עשירים או עניים, לבנים או שחורים או חומים. אבל זה היה פיטפוט של מגדל-שן. הנגיף הזה עושה שמות בעניים, מפני שהחלשים ביותר מספקים לו את האכסניה הנוחה ביותר.
אין נתונים ארציים מהימנים על ההיקף המדויק של פגיעה במיעוטים גזעיים ואתניים. בודקי הדם נמנעים מלציין לאיזה גזע או קבוצה לאומית שייכים הנבדקים. זה סביר בהחלט בימים כתיקונם. אבל עכשיו, דווקא ארגונים להגנת זכויות האזרח הם התובעים שמידע כזה יסופק באופן סדיר. הם מאמינים, כי אילו סופק הוא היה מגלה באופן דרמטי את התוצאות של היעדר טיפול רפואי מקיף באמריקה.
הסנאטורית אליזבת וורן, שניסתה השנה את כוחה בהתמודדות על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, הזהירה בשבוע שעבר כי "עשרות שנים של גזענות מבנית חסמו את דרכן של משפחות שחורות וחומות לטיפול רפואי איכותי, לדיור נאות, לביטחון כספי. משבר נגיד הקורונה חושף את חוסר השוויון הזה במלואו".
שיקאגו היא העיר המרכזית הראשונה שבה שלטונות הבריאות נצטוו לאסוף פרטים על מוצאם של נפגעי הקורונה ועל זהותם. אבל ערים אחרות אינן תלויות במידע כזה כדי להסיק מסקנות ברורות.
שדות הקרב של דטרויט וניו אורלינס
בדטרויט, הגדולה בערי מישיגן, 80% מן התושבים הם שחורים. בעיר נרשמו עד אתמול יותר מ-5,000 מקרים של הידבקות, ובערך 200 בני אדם מתו. מידע חלקי על ההרכב הגזעי של סך כל הנפגעים במישיגן מראה כי רק 23% מהם לבנים, אף כי חלקם של הלבנים במדינה עומד על כמעט 80%.
מישיגן העפילה בימים האחרונים ביסודיות אל המקום השלישי בטבלת הנפגעות הארציות. רק ניו יורק וניו ג׳רזי נפגעו יותר ממנה, והיא מצמצמת את הפער. פי שניים יותר בני אדם מתו במישיגן מאשר בקליפורניה, הגדולה ממנה פי ארבעה.
כיוצא בזה, לואיזיאנה העפילה אל המקום הרביעי במספר המתים, יותר מקליפורניה, אף כי אוכלוסייתה היא רק עשירית מזו של קליפורניה. הסיבה היא התפוצצות הנגיף בניו אורלינס, שהשחורים הם 60% של אוכלוסייתה.
לא להאמין למוצא פיה של הממשלה
הסיבות לדיספרופורציה הזו מורכבות. לא כולן הן תוצאה של הזנחה חומרית. הן קשורות גם בהרגלים נפסדים של צריכת מזון לא בריא והימנעות מפעילות גופנית. זה במידה רבה מילכוד, מפני שהרגלים כאלה אופייניים לאוכלוסייה בתנאי מחסור.
יש גם סיבות תרבותיות. סוכנות AP מפרסמת השבוע דיוקן של גבר שחור בן 30, בריא ומשכיל, המתאר כיצד התקשה להתייחס ברצינות אל ההזהרות מפני המגפה, שהוא חשב ל"בדיה". הוא אומר: "אני גדלתי על ברכי חוסר האמון במוצא פיה של הממשלה".
חוסר האמון הזה הוא תוצאה של גזענות ושל הזנחה רבות שנים. שחורים למדו במרוצת השנים את הצורך להתייחס בספקנות אל השלטונות, ואת ההרגל הזה קשה לשרש.
שחורים אינם מאכלסים את הבית הלבן ואת הכהונות הבכירות בממשל טראמפ. השחור היחיד הנראה שם מפעם לפעם הוא אדמירל מייקל אדמס, הממונה על שירותי הרפואה. טראמפ לא היה מרוצה מהכרזתו של אדמס ביום א׳, שאמריקאים עומדים לחוות את "השבוע הקשה ביותר בחייהם". האדמירל לא הוזמן אל שני התדרוכים היומיים האחרונים.
כמובן, שחורים חוזים עכשיו על בשרם את מוראות הקורונה, ממש כמו כל האחרים. חלקם באוכלוסיות העירוניות של ניו יורק ושל ניו ג׳רזי: רבע מתושבי העיר ניו יורק וחצי מתושבי ניוארק הסמוכה.
ערים קטנות עם אוכלוסייה גדולה של שחורים נפגעו באופן דיספרופורציונלי. בימים האחרונים כתבו העיתונים על אולבני, עיר של 78,000 במדינת ג׳ורג׳יה, ש-70% ויותר מתושביה הם שחורים. בעיר ובמחוז שסביב לה נרשם אחד השיעורים הגבוהים ביותר בארה"ב של פגיעת הקורונה. גם כך, 90% ויותר מן המתים הם שחורים, גילאי 42 עד 80.
מי חושב על פוליטיקה
כאשר פגיעתו של הנגיף תתחיל להתמתן, אם לא להיעלם, ארה"ב תיקלע לדיון רחב ממדים באופן שבו היא מטפלת בבריאות תושביה, לא רק בזמן מגפות. הקשר בין גזע לעוני למחה למוות תעמוד במרכז הדיון. בשנת בחירות יהיה לה אפילו הפוטנציאל להכריע את הכף הפוליטית.
אבל מי חושב על פוליטיקה כאשר עינינו מוסיפות להינשא ל-16 באפריל, היום שבו המגפה צפויה להגיע אל שיאה עם 3,160 מתים.
החדשות הטיפ-טיפה יותר טובות הן שמספר ההידבקויות היומיות מוסיף לפחות כמעט בכל המדינות. המספר החזוי של מתים עד תחילת אוגוסט הוא עכשיו רק 81,766. אכן, רק. אבל הנחמות הסטטיסטיות האלה אינן משפיעות על חומרת המשבר המיידי.
ומי שהיו זקוקים לאילוסטרציה של החומרה הזו קיבלו אותה אתמול מציוציו של מרק לוין, חבר במועצת העיר. הוא דיווח כי בקרוב לא תהיה בררה אלא לקבור את מתי ניו יורק באופן זמני בגנים ציבוריים. ראש העיר ביל דה בלאסיו חיכה כמה שעות ארוכות וטעונות חרדה לפני שהכחיש את ציוצי לוין. זה האחרון חזר בו בפומבי, אם כי לא מחק את ציוציו המקוריים.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny