אמיר ירון/ צילום: רפי קוץ
השפעתם המעשית של הצעדים שעליהם הכריז אתמול (ב') נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון צפויה להיות מוגבלת, אך נראה כי המניע שמאחוריהם הוא החשוב: רצונו של הבנק המרכזי להיתפס כיוזם וכשותף מלא למאמץ המלחמתי מצד אחד, וחשש שניצוצות הביקורת הציבורית כלפי הבנקים והתנהלותם בתקופה המשבר יתלקחו לתבערה גדולה, מצד שני.
הדוגמה הבולטת ביותר היא כמובן הורדת שער הריבית ב-0.15 נקודות האחוז. זוהי הורדת ריבית ראשונה מאז מרץ 2015. המהלך הפתיע את מרבית החזאים שהסתמכו על אמירות קודמות של בכירים בבנק ישראל שאמרו כי לכלי הריבית אין השפעה רבה במשבר כמו הנוכחי, שנובע מהשבתת ייצור ופעילות כלכלית, צד ההיצע, כפי שמכנים זאת כלכלנים.
אותם אנליסטים העריכו בנוסף, כי אילו חשב בנק ישראל כי יש צורך אמיתי להורדת ריבית הוא לא היה ממתין עם מהלך כזה עד למועד העדכון הקבוע מראש, ופועל הרבה קודם לכן כפי שעשה מקבילו האמריקאי.
הורדת הריבית אתמול נתפסה לפיכך כבזבוז תחמושת, על רקע העובדה שריבית בנק ישראל נמצאה במילא עוד לפני ההורדה ברמה הקרובה לאפס. הנגיד אגב רמז, כי קיימת אפשרות להורדת ריבית נוספת ל-0%, מה שאומר שמבחינתו יש לו עדיין במחסנית עוד חצי כדור אם לא כדור שלם.
שני הכלים הנוספים "חסרי התקדים" שעליהם הכריז אתמול הנגיד, גם הם אינם משני כללי משחק. תכנית התמרוץ למתן אשראי לעסקים קטנים וזעירים היא אמנם חידוש בזירה הישראלית, אך תכניות דומות כבר הופעלו על-ידי הבנק אוף אינגלנד והבנק המרכזי של שוודיה. מדובר בתכנית שהיא כמעט פיילוט מבחינת ההיקף הכספי שלה (5 מיליארד שקלים) ומשך הזמן שבו תופעל (3 חודשים) ואין לה משמעות רבה מבחינת הבנקים: הבנקים מוצפים בנזילות, הודות לרמת הפקדונות הגבוהה (עליהם הבנקים לא משלמים כלל ריבית) והאפשרות לקבל מימון מבנק ישראל בריבית של 0.1% איננה אטרקטיבית במיוחד עבורם. ייתכן שבנק ישראל היה משיג תוצאה טובה יותר אילו היה מאפשר לבנקים להשתמש בכסף ככרית הון לצורך מתן הלוואות חדשות (בשיעור של 1 ל-10).
גם התועלת בכלי המוניטרי השני עליו הכריז הנגיד, הסכמתו לקבל אגח קונצרניות בדירוג השקעה AA ומעלה כבטחונות בתמורה להלוואות בשוק הריפו (מימון קצר מועד), איננה גיים צ'יינג'ר. לא מדובר ברכישת אג"ח מאסיבית במסגרת הרחבה כמותית - כפי שציפו אולי רבים בשוק ההון - אלא בכלי שהשפעתו מוגבלת למישור המוניטרי (ושמתייחס רק "לאלפיון העליון" של אגרות החוב הקונצרניות). גם הצורך לייצב את שוק האג"ח כבר הרבה פחות חריף מכפי שהיה בתחילת המשבר: בימים האחרונים ניכרים בשוק סימני התייצבות ועליות מחירים במרבית הענפים, למעט חברות שנפגעו ישירות מהמשבר כמו קבוצת דלק (בגלל ירידת מחירי הנפט) או קבוצת המלונאות של פתאל (שנפגעה מעצירת התיירות).
הרצון להדוף או לכל הפחות לרכך את הביקורת הציבורית המתגברת כלפי התנהלות הבנקים עמגד ככל הנראה גם מאחורי דבריה של המפקחת על הבנקים ד"ר חדוה בר. המפקחת בחרה להדגיש את הגידול "חסר התקדים" בהיקף האשראי שהמערכת הבנקאית מספקת למשק מתחילת המשבר, תוך שהיא מצטטת מתוך הודעה שפרסם הבנק זמן קצר קודם לכן. בר הודתה בחצי פה כי קיימת בעיה במתן אשראי לעסקים קטנים, אך מיהרה להביע בטחון כי הבעיה תיפתר בקרוב הודות לקרן האשראי של החשב הכללי באוצר. בר טענה כי לא ניכרת עלייה בריביות שדורשים הבנקים לרוחב שוק האשראי למעט "נסיונות" מצידם להעלות את ריבית המשכנתאות (במסגרת הציטוטים שהם מספקים לנוטלי המשכנתאות) - נסיונות שלא צלחו.
הבנקים טוענים להגנתם כי העלאת ריבית המשכנתאות לא נבעה מניסיון ציני לנצל את המצוקה אלא הייתה תוצאה כמעט אוטומטית של התייקרות עלויות הגיוס של הבנקים, שמבוססות במידה רבה על מחירי האגח הממשלתי הארוכות. מאחר והתייקרות האגח הממשלתי נבלמה (במידה רבה הודות לפעולה מהירה ונחושה של בנק ישראל) - חזרה גם ריבית המשכנתאות לרדת. בשורה התחתונה ייבחנו הבנקים בימים הקרובים תחת זכוכית מגדלת, גם אם בינתיים נראה שהם יכולים ליהנות מהספק. אם אכן יוכח שניצלו את המשבר להעלאות ריבית לא מוצדקות, לא תוכל גם המפקחת להגן עליהם מהזעם הציבורי.