כל כותרות הספורט עוסקות באופן טבעי במשבר הקורונה וההשלכות שלו על הספורטאים, הקבוצות, הבעלים והתעשייה בכלל. בימים האחרונים כשהתברר שהסיכוי לחזרה לפעילות הולך ונהייה קלוש, החלו מאבקים בין בעלי הקבוצות לשחקנים על קיצוצי שכר.
אבל זה לא ייגמר בקיצוצי שכר מצד בעלי ההון. הספורט הישראלי נערך בימים האחרונים לקיצוץ משמעותי מצד המדינה, שאחרי שלקחה את האחריות לתקציב הספורט לפני כשנתיים מידיו של הטוטו מחפשת כעת בעקבות משבר הנגיף להעביר בכל דרך אפשרית כספים לקופת האוצר.לאור המצב, אנשי האוצר, כל אחד בתחומו, "עושים שוק" בין המשרדים השונים ובודקים כמה אפשר לקחת.
בימים האחרונים, כמו שקורה גם במשרדים אחרים, מתנהלים דיונים בין אנשי משרד האוצר לבכירים במשרד התרבות והספורט על כיווץ משמעותי בתמיכה של המדינה בספורט שתחול כבר השנה, וצפויה על פי הערכות להימשך גם לתוך 2021. "תוכנית היציאה" של הספורט מדברת כרגע על קיצוץ של כ-20% בתקציב הספורט הנוכחי, וקיצוץ דומה בשנת 2021. בדגש על כרגע. כי כאורך המשבר ועומקו, כך עשוי הקיצוץ גם לנוע למקומות קיצוניים יותר.
במספרים זה נראה ככה - מתקציב של כ-800 מיליון שקל יידרש הספורט לרדת לסביבות 640 מיליון שקל. חזרה של כמה שנים טובות לאחור בתמיכה של המדינה בספורט.
הכוונה היא לפעול לכך שהפגיעה לא תכלול את האגודות והספורטאים, כך גם ההכנות האולימפיות שלא ייפגעו, וכי הקיצוץ כולו יחול על פרויקטים ויוזמות שבמשרד ניסו לקדם - מה שמוגדר יותר כ"כסף הגמיש של השר" - שיירד כולו לאפס.
תקציב הספורט: טוב שהטוטו כבר לא אחראי
את המעמד של הספורט בישראל מבחינת תמיכת המדינה אפשר לראות היטב דרך משבר הקורונה. קודם כל בעומק הקיצוץ המסתמן. גם הניסיון להשיג פיצוי לגופי התרבות והספורט שנפגעו מהמשבר לא הביא יותר מדי - מתוך קרן של 8 מיליארד שקל שעליה הכריז האוצר לטובת פיצוי לעסקים קטנים ובינוניים, נכון לעכשיו מדברים על כ-80 מיליון שקל שיילכו לפיצוי לגופי הספורט והתרבות. אחוז אחד בלבד.
מה חלקו של הספורט בתוך עוגת הפיצוי? גופי התרבות שספגו את המכה הגדולה יותר יזכו לרוב הסכום. הפיצוי לספורט מוערך על ידי גורמים שונים ב-40% מהסכום (כ-30 מיליון שקל). לאור העובדה כי הניסיון להשיג פיצוי אצל החשב הכללי באוצר הייתה מאותו מקור שאמור לפצות את העסקים הבינוניים והקטנים, בתי קפה ועסקים שנסגרו וכו', אז גם זה משהו. בכל זאת, אם המדינה לא סופרת את הספורט בימים רגילים - זהו גם מקומו בשרשרת המזון בימי הקורונה.
האם העובדה שתקציב הספורט עבר מהטוטו היא זו שמאפשרת עכשיו חיתוך כל כך קל בתקציב הספורט בעת משבר? לא לגמרי מדויק. ייתכן דווקא שאלמלא השינוי שנעשה לפני שנתיים ושהוציא את תקציב הספורט מידי הטוטו, המצב היה יכול להיות גרוע בהרבה.
הכנסות הטוטו שעוברות כעת ישירות לקופת האוצר נחתכו במהלך המשבר. מממוצע של 8 מיליון שקל ביום שנכנסו מהימורים טרום עידן הקורונה, בהיעדר משחקים ואירועי ספורט מגרד הטוטו בימים מסוימים רף של מיליון שקל ביום בלבד.
אם משבר הקורונה היה תופס את הספורט כשהתקציב שלו מוצמד לטוטו, אומרים גורמים בכירים במשרד, המצב של הספורט במדינת ישראל היה רע ומר.
היום שאחרי: ביטול המס לספורטאים זרים
הלחץ שמפעיל האוצר על כל משרדי הממשלה לקצץ בהוצאות או לאפשר גישה לכספים יוביל לשינויים מרחיקי לכת. במקרה של הטוטו זה עשוי להוביל להקלת רגולציה על שוק ההימורים ופתיחתו למשחקים חדשים, שיאפשרו הגדלת ההכנסות של הטוטו והזרמה של יותר כסף לאוצר.
במשרד הספורט, מלבד הקיצוץ בתקציב, ינסו לקדם מול האוצר שוב את האפשרות לביטול הקלות המס לספורטאים זרים (מס מקסימלי של 25% לספורטאי חוץ למשך 4 שנים) ולהגיש אותו כבר לתקציב המדינה הקרוב. החוק, הידוע לשמצה בעיני רבים, קיים מאז 1998 ושווה על פי הערכות כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה. לא כסף גדול אמנם, אבל משהו שהאוצר בהחלט ירצה לקבל בימים אלו.
החוק הזה הפך בשנים האחרונות לנקודת קיצון מבחינתם של בעלי הון שמחזיקים בבעלות על קבוצות ספורט בישראל. ההבדל הפעם, טוענים גורמים בכירים שמשתתפים בדיונים מול האוצר, הוא שלאור המשבר והצורך של המדינה בכסף אין לקבוצות שום מנוף וכוח שימנע מהם להתנגד לעניין. ואולי יותר מכך, במסגרת שרשרת הגזרות שתחול על כלל האזרחים במשק הישראלי בעקבות המשבר, מן הצדק הוא שגם ספורטאים זרים המרוויחים מיליוני שקלים בשנה יידרשו לתרום את חלקם בבואם לעבוד בישראל.
תשתיות: העיריות יתקשו להשקיע במתקני ספורט
הבעיה המרכזית שעשוי משבר הקורונה להביא לספורט היא פגיעה בתשתיות. וזהו כנראה החשש המרכזי - תשתיות לאימון ולמשחקים מהוות את גורם הצמיחה המרכזי ביותר של הספורט והן החסם המרכזי בהגדלת כמות העוסקים בספורט בישראל.
בימים האחרונים הקפיא משרד הספורט את הקולות הקוראים שהיו אמורים לצאת לרשויות המקומיות לבניית מתקני ספורט. גם ככה אין לעיריות ולרשויות כסף עכשיו להוציא ואף אחד לא ייכנס כרגע להרפתקה של בניית מתקן משמעותי באי-הוודאות הקיימת.
אבל גם ההמשך בעייתי. תוכנית מתקני הספורט של המשרד שנאמדת ב-250 מיליון שקל בשנה מתוך תקציב הספורט בנויה על דרך של סיוע בבניית מתקני ספורט לרשויות המקומיות. לצד הכסף שמגיע ממשרד הספורט, נדרשות העיריות למאצ'ינג - ככל שעירייה מדורגת באשכול סוציואקונומי נמוך יותר, כך היא נדרשת לתת פחות.
במשרד הספורט ניסו לבוא לקראת הרשויות המקומיות ולהקטין את חלקן של העיריות כדי לעודד אותן להשקיע בתשתיות ספורט, ועכשיו ייתכן שיילכו לקראתן עוד טיפה לאור המצב ויקטינו את המאצ'ינג. אבל החשש הוא שגם זה לא יספיק. העיריות והרשויות המקומיות עומדות בפני תקופה בעייתית גם הן, בתי עסק יסגרו בתחומן ומי יודע מה יהיו ההשלכות על גביית הארנונה וההכנסות. ובנייה של מתקני ספורט, שגם ככה נמצאים במדינה בחוסר מטורף ביחס להמלצות של משרד הפנים, מן הסתם לא יהיו גורם ההשקעה המרכזי שלהן בעידן הקורונה.
אפשרות נוספת שנבחנת היא להרחיב את זמן ההרשאה של העיריות לקבלת הכסף לבניית מתקן ספורט, על מנת לפרוס את זמן התשלום על פני יותר שנים, מתוך מחשבה שהדבר יתן לעיריות אפשרות טובה יותר לעמוד על הרגליים. אבל לא בטוח שגם האפשרות הזו תעזור. ומצד שני, גם התקציב המקוצץ של משרד הספורט לא יהיה כזה שיאפשר למשרד להגדיל עוד את חלקה של המדינה בתשתיות.
בשורה התחתונה: השר שייכנס למשרד הספורט יהיה עסוק לפחות בשנתיים האחרונות בכיווץ, לחץ מהאוצר, בשמיעת בכי מצד גופי הספורט השונים ובהעלמת תוכניות לפיתוח הספורט שכבר היו על השולחן. אבל המציאות הזו לא תהיה שונה מהמציאות של רוב חבריו השרים.
