חלוקת מזון לנזקקים בחג בצל הקורונה / צילום: כדיה לוי, גלובס
החברה האזרחית בישראל, תמיד מגויסת. בין אם מדובר בימי שגרה או בימי מלחמה, תוכלו למצוא בקלות ארגונים או אזרחים שיסכימו להושיט יד בעת צרה ולסייע לאדם בסביבתם. אך ההתמודדות עם נגיף הקורונה, אילצה את היוזמות האזרחיות והרוח האנושית 'לחשב מסלול מחדש', כשברגע אחד האופן שבו אנחנו רגילים לתמוך זה בזה, השתנה לחלוטין. הבידוד החברתי דחק את אפשרויות התמיכה המסורתיות, וארגונים רבים נקלעו לבעיה, כאשר המתנדבים נאלצו לבטל את השתתפותם רגע לפני החג.
אך לסולידריות דרכים משלה, ולארגוני המגזר השלישי שמצאו פתרונות מהירים שיאפשרו להם להמשיך להגיש סיוע מיידי למוחלשים בחברה, הצטרפו יוזמות אזרחיות אד-הוק ששטפו את הארץ. "אמץ רופא" הפועלת ברחבי הארץ, לצעירים שהחליטו לסייע לבני הגיל השלישי, ווטסאפים של שכונות, יוזמות סיוע לעסקים ועוד. החברה האזרחית בישראל מתורגלת לפעולה בשעות משבר, אך האם ניתן יהיה להפוך את הסולידריות המיוחדת לשעות אלו, לדיירת קבע בחברה הישראלית, שתפעל ביתר שאת גם ב'עתות שלום'?
"המשבר הזה מעורר שאלות פילוסופיות על סולידריות, שראוי לשאול עכשיו. במשבר אנחנו רואים סולידריות בין-אישית שלא תלויה במבנה כזה או אחר, אלא היא תולדה של אכפתיות בין אנשים. בתקופה הזו, רואים אותה יותר", אומרת פרופ' עידית וייס-גל, ראש בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב . "כשחקלאי נתקע עם סחורה - עוזרים לו, אדם שאין לו מה לאוכל - מביאים לו. יש קבוצות ווטסאפ בבניינים ועוזרים לקשישים. זו סולידריות מלמטה. הסולידריות של השטח תיעלם ברגע שהקורונה תחלוף, אם האנרגיה הזו לא תהפוך לתודעה שלפיה סולידריות צריכה להיות מבנית".
ההתמודדות עם המגפה מחזקת את הצורך שלנו בסולידריות?
"אנחנו צריכים סולידריות היום יותר מתמיד; אנחנו רואים שהמחלה הזו פוגעת בכולנו, עני, עשיר, ילד ומבוגר. אנחנו לא רוצים להשאיר את היכולת של מישהו להתמודד עם המחלה שלו, רק למצבו הכלכלי.
"יש יסוד אגואיסטי גם בסולידריות, והתקופה הזו מבהירה את זה; אנחנו רוצים שסביבתנו תהיה בריאה, גם כדי שאנחנו לא נידבק. מחלות ומגפות מראות לנו את הפגיעות האנושית שאיננה קשורה במעמד, גיל ומצב כלכלי. ולכן, כשאנחנו מבינים שכולנו פגיעים, אנחנו מבינים שכולנו באיזשהו שלב נזדקק לסולידריות החברתית".
שינוי תודעתי
פרופ' וייס-גל הייתה רוצה שננצל את משבר הקורונה כדי לנהל שיח, ולשאול את עצמנו שאלות שיאפשרו לנו לבחון את צורת החיים שלנו ולחזק את החוסן החברתי והקהילתי שלנו. "השאלות המעניינות היום הן ברמה הבין-אישית - מה מניע את הסולידריות הזו, ועד כמה היא באמת יכולה להוביל לשינוי תודעתי לטווח ארוך. אולי, המפגש הזה עם המצוקה, יוליד הבנה שלולא סולידריות מוסדית, לא נוכל לקיים פה חברה.
"באיזו חברה אתה רוצה לחיות? בכזו שבה לאדם עני לידך אין ביטוח בריאות, יש לו קורונה, הוא לא מדביק אותך, אך הוא וכל משפחתו מתים. האם זה מוסרי ונכון? אנחנו יכולים לחבר בין שאלות מוסריות ותועלתנות. אדם עבד לאורך שנים בבית מלון, היום סגרו את בית המלון ואין לו עבודה. מה נכון שיקרה עכשיו? האם אנחנו רוצים שתהיה רק סולידריות מלמטה שתלויה בהתאגדויות וולונטריות של אנשים, או שאנחנו רוצים לתת לאדם תחושה של אזרח בעל כבוד, שיש לו הסדרים חברתיים שמאפשרים לו לצלוח את התקופה".
לעיתים, אחרי 'מלחמה' או טראומה גדולה, החיים ממשיכים ללא שינוי.
"אם מסתכלים על ההיסטוריה, מדינת הרווחה בשיאה הייתה בבריטניה אחרי מלחמת העולם השנייה. ראו שההפגזות פוגעות בכולם. פתאום יש יתומים אצל כולם, לא רק עניים מאבדים את הבית. המלחמה יצרה בה את ההבנה ואת התשתית למדינת הרווחה, אבל היו סוכנים חברתיים שהצליחו לתווך ולמסגר את זה באופן שהמחיש את הצורך במדינת רווחה. אני לא יודעת מה יקרה בישראל - האם הסולידריות תתורגם להבנה יותר מבנית-חברתית, ולתודעה והפנמה של מערכת שבה מוכנים לשלם יותר, כדי שתהיה מערכת ציבורית חזקה".
פרופ' וייס-גל חוששת, שיהיה מי שינצל את הסולידריות כדי דווקא להעמיק שסעים חברתיים, ונותנת כדוגמה את הסיטואציה שנוצרה בבני ברק. "אם סוכנים פוליטים יתרגמו את הרגשות האלו לשסעים, אחרי הקורונה אנחנו נראה התכנסות של כל אחד לקבוצתו. תודעה לא מתרחשת מעצמה. היא דורשת מישהו שיעזור במסגור. כשיש סוכנים פוליטים שמתרגמים דברים לשנאה, אז גבולות הסולידריות נגמרים. צריך לעשות היום מעגלי שיח בדיוק על זה: מהי סולידריות, למה היא חשובה, איך היא יכולה להיתרגם לחברה בריאה יותר, שהייתה יכולה להיכנס למשבר הזה גם באופן יותר טוב".
התפכחות מהגלובליזציה
פרופ' גד יאיר, מומחה לסוציולוגיה מהאוניברסיטה העברית, פיצח את 'צופן הישראליות'. במשך שנים רבות, הוא חוקר את הייחודיות של החברה הישראלית ואת המשמעות של חוויות ותרבות בחיי בני האדם, וכעת הוא מרצה באוניברסיטת MIT בבוסטון. פרופ' יאיר סבור כי בישראל, גם בעתות שגרה, רמת הוולונטריות גבוהה. "אנחנו סולידריים גם ביומיום, בתוך השבטים שלנו. במשבר הזה, רואים שמהרגע שניתנה ההוראה להישאר בבתים, הציבור מציית. הציבור החרדי הצטרף באיחור - כשמנהיגיו דרשו זאת.
"בארה"ב אנשים מסתובבים, לא אכפת להם. אני יושב בבוסטון וכל יום אני רואה את ראש העיר נוזף בתושבים ואומר: 'אני לא מבין אתכם, אני מבקש שתישארו בבית'. בישראל, זה לא קורה. אנחנו חיילים - אמרו לנו, אנחנו נכנסים הביתה. זו הבעה של סולידריות".
על מה נשענת הסולידריות הזו אצלנו?
"במצב הנוכחי, המיליטריזם שם את ישראל בעמדת כוח. ערך חיי אדם בישראל, לא משנה מאיזה שבט, הוא מאוד-מאוד גבוה. מערכת הרפואה שלנו במלחמה להחזיק את האנשים בחיים, ומצליחה יחסית לעולם הרבה יותר. המאבק אצלנו על חיי אדם, הוא עד הסוף. החברה הישראלית היא סולידריות. לעזור למישהו זה משהו שכל כך מוטמע בחברה הישראלית.
"כשאני מדבר עם מדענים ישראלים בארה"ב, הם נורא מופתעים שמדענים אמריקאים לא משתפים ביניהם ידע. אצל הישראלים - כשהם יודעים משהו - הם מיד משתפים. האמריקאים רוצים לנצח, הם לא מחפשים שותפות. אצלנו זה מוטמע. זו דוגמה קטנה. כשמישהו נפל, האינסטינקט שלי הוא מיד להרים אותו. הגרמני לא רוצה שיעזרו לו, והאמריקאי ינסה להחזיק מעמד ולא לקבל את העזרה. המיידיות הזו של לעזור, היא משהו שמאוד מוטמע בנו".
אתה מזהה שינוי בדפוסים הללו בשנים האחרונות?
"שיח השנאה בישראל הוא אחד הדברים שמפוררים את הסולידריות, ואנחנו משלמים על זה מחיר חברתי. אנחנו צריכים לשנות את השיח שלנו, אך כרגע מפלגת השלטון רואה בפירוד נכס אסטרטגי-פוליטי. זו בעיה. החברה הישראלית היא חברה של שבטים, וזה הוחרף בשנים האחרונות. וזה לא רק טוקבקים. נכנסתי לטוויטר, ושם גם ראיתי עיתונאים מלאי שנאה, שנשמעים כמו טוקבקים. זה נראה רע".
איזה שינוי משמעותי יכול לחולל המשבר הנוכחי?
"יש התפכחות מהגלובליזציה. כל המדינות מבינות שבמצב חירום כזה, המדינה קודמת לכל, האזרחים קודמים לכל. אנחנו הולכים למשבר כלכלי בסדר גודל היסטורי. אם המדינות לא היו נוקטות במעשים מיידיים של לסייע לקהילות, היית רואה מרי. גם בסין, בשוליים, את רואה קולות של מתנגדים והפגנות. אם ארה"ב לא הייתה שמה 2 טריליון דולר כמקדמה, הציבור האמריקאי היה כועס מאוד. הממשלות יעשו מאמץ מאוד גדול כדי שלא יהיה מרד חברתי עם השלכות פוליטיות. כשהרעב יכה והאוברדרפט יהיה בלתי נסבל, הממשלות יתכנסו פנימה. זה יהיה 'אמריקה, ישראל וגרמניה פירסט' - כל אחת לעצמה. כל ממשלה תתעדף את האזרחים שלה בצורה הרבה יותר ברורה.
"ההתפכחות מהגלובליציה היא גם הזדמנות לסולידריות, מפני שהיא תחזק נרטיבים של מקומיות. המשבר הזה יוביל להחלשת הגלובליזציה ולחיזוק הלאומיות, ואחד האתגרים הגדולים שיעמדו בפני ישראל זה היחס לקהילות היהודיות בעולם ויצירת סולידריות איתן. האנטישמיות גוברת במשבר הזה, ובארה"ב יש המון כעס על הקהילות היהודיות בניו יורק. לימין הקיצוני זה חומר דלק. כשהדברים יירגעו, אנחנו נראה שנאה".
■ רוצים להצטרף לאחד המיזמים שמופיעים בפרויקט או לספר לנו על מיזם שלא הכרנו? כתבו לנו לאימייל i-can-help@globes.co.il