פרופ’ מומי דהן, פרופ’ משה שעיו, פרופ’ עמר מואב, פרופ’ יוסי זעירא / צילום: איל יצהר, האוניברסיטה העברית, יונתן בלום, ענבל מרמ
הפעילות העסקית הצטמצמה משמעותית, ענפים שלמים משותקים ונמצאים בסכנה, רוב המשק עבר לעבודה מרחוק ואנשים מסתגרים בבתיהם - וכל זה במקומות רבים בעולם. כמעט בלתי נתפס לחשוב שנגיף משפיע ככה על חיינו, על ההתנהלות היומיומית שלנו ועל בריאותם של רבים בעולם. ההחלטה של ממשלות להגן על אזרחי המדינה, במיוחד על המבוגרים שבהם, באמצעות סגר חלקי, הובילה באופן כמעט מיידי לשיתוק של חלקים רבים במגזר העסקי. עובדים רבים הוצאו לחופשה ללא תשלום או פוטרו, ויש בישראל מעל מיליון מובטלים - בהם רבים מחברות מוצלחות.
הסולידריות לא איחרה לבוא. עוד לפני שהממשלה גיבשה תוכניות לתמיכה בעסקים, החלו אנשים רבים לסייע לנותני שירותים - להזמין מוצרים מעסקים שהכנסתם נפגעה, גם אם אין בהם צורך; לקבל בסלחנות העלאת מחירים על ידי הירקן השכונתי; לשלם לעוזר/ת ולמטפל/ת שכר גם מבלי לקבל שירות; להפחית את שכר הדירה לדיירים ועוד. אנשים מוותרים לעתים על מאות ואלפי שקלים בחודש.
יכול להיות שמאחורי הסולידריות הזאת עומד חשש של כל אחד מאיתנו להיות במקום שלהם, אך לא בטוח שזאת הסיבה היחידה.
"אנחנו הרבה פעמים לא יודעים מה מקור המצוקה וזה משפיע על הסולידריות שלנו", אומר פרופ' מומי דהן מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. "למשל, אתה רואה מישהו שמקבץ נדבות ברמזור, ואתה שואל את עצמך למה הוא לא הולך לעבוד. רוב האנשים לא יפגינו כלפיו סולידריות בגלל החשש כי מצוקתו אינה אמיתית. במקרה של מגפת הקורונה יש דבר אחד ברור: ההכנסה של אנשים נפגעה כתוצאה מאירוע קוסמי, ולא כתוצאה מהתנהגות בלתי ראויה. במקרה כזה הסולידריות יכולה לפרוץ ולחגוג בלי מעצורים".
ועדיין, העובדה כי אנשים מוכנים לוותר על סכומי כסף גבוהים בכל חודש - מבלי לדעת כמה זמן המשבר יימשך - כדי שההכנסה של נותני השירותים לא תיפגע, היא אינה מובנת מאליה. המשבר הנוכחי הוא חריג בכל קנה מידה, אירוע של פעם בעשרות שנים. לכן מעניין לדעת האם ההתנהגות של הפרט, אותו אדם שמגלה סולידריות, תואמת את המחקרים הכלכליים וכן את התפיסות הכלכליות השונות.
"יש אנשים מכל מיני סוגים, אך המחקרים בהחלט מראים כי לחלק משמעותי מהאוכלוסייה אכפת מאנשים אחרים, והם מוכנים להקריב בשבילם משאב כלכלי", אומר פרופ' משה שעיו מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית. "יש מחקר די פשוט שבמסגרתו החוקרים נתנו סכום כסף לאנשים ונתנו להם את האפשרות לחלק אותו עם עוד אנשים. אף שהמחקר נעשה בצורה אנונימית, כלומר לא היו יכולים לדעת אם הם נתנו או לא, בערך חצי מהאנשים התחלקו בכסף".
לדברי שעיו, יש סולידריות גבוהה יותר עם אנשים השייכים לקבוצת ההזדהות שלך, אך זאת משתנה בהתאם לנסיבות. "למשל, אם יש עכשיו מבצע צבאי בעזה, אז המחיצות בתוך החברה הישראלית נהיות פחות חשובות מכיוון שכולנו באותה סירה. עם זאת, לאחר סיום המבצע יכול להתחיל למשל מאבק בין חילונים וחרדים, ואז אנשים שוכחים מהר מאוד את אלו שהיו בקבוצת ההזדהות שלהם עד לא מזמן. הדברים האלו נזילים ועלולים להשתנות מאוד מהר".
בנוגע למצב הנוכחי מוסיף דהן כי "החברה הישראלית ידועה מאוד בכך שיש בה סולידריות מגזרית גבוהה מאוד, שאף מתעצמת בימים אלו. אולם היא כמעט ולא חוצה מגזרים, וזה בא לידי ביטוי ביחס לאוכלוסייה החרדית בימים אלו".
"אין סתירה למודל הרציונלי"
לפי התיאוריה הכלכלית, אדם הוא רציונלי ומנסה למקסם את התועלת שלו. בקורסי מבוא באקדמיה נוהגים לשים דגש על מקסום תועלת שמורכבת מפנאי וצריכה, ואז נשאלת השאלה איפה נכנסת הסולידריות (ושיקולים נוספים שבהם מתחשב אדם בקבלת ההחלטות שלו). "התיאוריה הכלכלית לא מספיק מביאה בחשבון שלאנשים אכפת גם מאנשים אחרים. אדם יכול להפיק תועלת גם מדברים כמו ביצוע מעשים טובים, אחרת לא ניתן להסביר למה אנשים תורמים. התפיסה היום צריכה להיות יותר רחבה", אומר פרופ' יוסי זעירא מהחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית.
"אין פה סתירה למודל הרציונלי", מסכים פרופ' עמר מואב מהמרכז הבינתחומי. "יש לי מאמר (עם פרופ' צביקה נאמן) שעוסק בסטטוס, ושם אנחנו מכניסים לפונקציית התועלת אכפתיות לגבי המחשבות של אנשים אחרים. זה פחות מקובל, אבל אין פה סתירה. כשאנחנו אומרים שאדם ממקסם תועלת אנחנו לא אומרים שום דבר על אגואיזם, אלא שאנשים מקבלים החלטות באופן עקבי.
"בוב סולו, חתן פרס נובל לכלכלה מ-MIT, אמר משהו יפה: בני אדם הם לא אגואיסטים, אבל כשאתה מתכנן מדיניות - אל תבנה על זה יותר", אומר מואב. "בגדול אנחנו קודם כול דואגים לעצמנו, אבל זה לא אומר שאנחנו לא מוכנים לתת למען האחר, דבר שלעתים גם משרת אותנו. יש יוזמה בימים אלו שאנשים משלמים לבתי קפה ומסעדות על ארוחה עתידית, כדי לעזור להם לצלוח את המשבר. אם היית אגואיסט מוחלט אז היית משאיר את זה לאחרים. מצד שני, אתה גם רוצה שבית הקפה ישרוד כי אתה אוהב לשבת בו אז זה לא אלטרואיזם מוחלט. ועדיין אתה לוקח סיכון שבית הקפה לא ישרוד והכסף שלך יילך".
הנושא של סולידריות אמנם פחות נוכח במודלים הכלכליים, אך כן מתנהל דיון לגביה בין אלו שמחזיקים בתפיסות כלכליות ימניות לשמאלניות. "אמפירית אנחנו יודעים שדווקא הסוציאליזם מדכא את העזרה ההדדית. הסוציאליסטים יגידו שהכול זה על הממשלה, וקפיטליסטים יגידו שהכול תלוי באנשים עצמם, שהם צריכים לעזור", אומר מואב. "הדוגמה של בתי הקפה היא סידור שהשוק החופשי יצר".
דהן מסתכל על הסולידריות אחרת, כבסיס למדינת הרווחה: "התערבות ממשלתית ומוצרים ציבוריים מבוססים על סולידריות, מכיוון שאני תומך בהם גם אם במקרה מסוים הם לא מסייעים לי באופן אישי. אם יש בינינו סולידריות זה מבטיח אספקה ראויה של מוצרים מכל הסוגים. ברגע שאתה מוציא את הסולידריות החוצה, נפגעת היכולת שלנו כקהילה וכמדינה להגיע למצב שיש לנו היקף מוצרים שמספיק לענות על הצרכים של כולנו".
האם הסולידריות תישאר איתנו?
האם המשבר הנוכחי - שהוא אירוע בקנה מידה היסטורי - יוביל לשינוי בסולידריות הקיימת בחברה הישראלית גם בעתיד, ואולי גם לתפיסות הכלכליות של אנשים? "סולידריות זה הון שנצבר לאורך זמן. אני לא חושב שאירוע, אפילו אירוע כזה משמעותי, ישנה את ממדי הסולידריות בצורה דרסטית מיד לאחר שתסתיים המגפה", אומר דהן. "אנחנו מכירים את זה גם ממלחמות - מיד כשמסתיים משבר ביטחוני, אנחנו חוזרים כמו קפיץ למקום. סולידריות זה דבר שצריך להיבנות לאורך זמן בצורה חינוכית. כן אנחנו רואים שאירועים משבריים - גם של אדם בחייו הפרטיים - גורמים לאנשים לתמוך יותר במדיניות רווחה".
זעירא מתייחס לנושא גם ברמה של המדיניות הכלכלית הקולקטיבית: "בישראל ייבשו את מערכת הבריאות במשך 20 שנה, וזה גרם לכך שלא באנו מספיק מוכנים למשבר. זה נבע מכך שניהלנו מערכת לא סולידרית בעבר, שהתבטאה במדיניות הכלכלית המצמצמת ומקצצת.
"בעת מגפה תמיד גוברת הסולידריות, כי אנשים עלולים להדביק זה את זה, לכן חשוב להם שכולם יהיו בריאים. האם הסולידריות תישמר גם אחרי המשבר? אני מאמין שהדברים משפיעים - לא הייתה מערכת בריאות ציבורית עד השפעת הספרדית. היא המחישה את כשל השוק של רפואה פרטית, בגלל הדבקה, או בלשון הכלכלנים, השפעות חיצוניות. לגבי עתיד הסולידריות בכלל, אנשים נאבקו 200-300 שנה כדי שתהיה יותר סולידריות, בהצלחה כזאת או אחרת. זה פונקציה של מאבק פוליטי, על איך תיראה דמותה של החברה.
"אנחנו בשלב מאוד מוקדם של המגפה, ובטח בשלב מוקדם של המיתון הכלכלי שהיא תביא. קשה להתנבא, אבל אפשר להגיד דבר אחד: הדרך שבה ייראה העולם והחברה שלנו ביום שאחרי תלויה במידה רבה בנו. אנחנו נבחר את הכיוון אליו נלך", אומר זעירא.
"המגפה יכולה להזיז את הספקטרום בין קפיטליזם לבין סוציאליזם, אבל לא בהכרח בגלל סולידריות", אומר שעיו. "עצרנו את המשק לכמה חודשים כדי למנוע מוות של אנשים - ושרדנו. היום יש על כך הסכמה גורפת, גם של כלכלנים סופר קפיטליסטיים, אבל זה לא מובן מאליו. יכול להיות שלפני שנה האינסטינקט שלהם היה שלא צריך לעשות את זה".
■ רוצים להצטרף לאחד המיזמים שמופיעים בפרויקט או לספר לנו על מיזם שלא הכרנו? כתבו לנו לאימייל i-can-help@globes.co.il