מחכים ביציאה משדה התעופה בסין. הגלובליזציה לא "מתה" / צילום: GEMUNU AMARASINGHE, AP
תופעת הגלובליזציה החלה לתפוס את צורתה כפי שאנו מכירים אותה כיום לאחר מלחמת העולם השנייה והמשיכה להתפתח בקצב מואץ מאז תחילת המאה ה-21. כיום, בחסות משבר הקורונה מתגלה כי כשאנו חווים פנדמיה ברמה הגלובלית, התופעה שכביכול חיובית, היא לפתע החולשה הכי גדולה.
הנתונים על התפשטות הווירוס מראים שעיתוי ההתפרצות סביב ראש השנה הסינית, גרם לווירוס להתפשט ברמה בין לאומית על ידי אנשים שכבר נשאו את הווירוס בעת שטסו לבקר את משפחותיהם ברחבי העולם ולעיתים קרובות אינם ידעו זאת.
לא ניתן שלא לשים את הזרקור על מגוון האפשרויות שניתנו לנו יחד עם הגלובליזציה, כמו שפע טיסות "low cost", הזמינות המיידית של כמעט האנושות כולה בעזרת אמצעיים דיגיטליים, אלו ועוד גרמו לאדם תחושה כי מרחק הוא פקטור שכבר מחוץ לתמונה. כך, יחד עם התפשטות האוכלוסיות ללא גבולות, התפשט גם הווירוס הוויראלי.
בנוסף לכך, בזמנים כאלו הגלובליזציה מנכיחה את התלות של מדינות זו בזו. בעשרים השנים האחרונות מדינות התחילו להתמחות יותר ויותר באותם תהליכי ייצור ושירותים בהם המדינות מצטיינות וזנחו כל תהליך ייצור שלא היה בו יתרון תחרותי מבחינת המדינה. לכן, אנו נמצאים היום בעולם בו הזמנת מכונות הנשמה, מסכות ואף ביגוד מיגון, מיוצרים רק במקומות מאד מסוימים בעולם ואין מספיק הספקה לכולם.
הגלובליזציה יצרה תלות הדדית בין ספקים שונים, קרי מדינות שונות, המתפקדות היטב יחד במצבי שיגרה - אולם במצבי חירום אנו יודעים היסטורית כי מדינות נוטות יותר לדאוג לעצמן ורק לאחר מכן לעזור למדינות נוספות. לכן, יש הסוברים כי המגיפה תביא איתה עולם דווקא פחות פתוח לאחר ופחות חופשי ויחד עם זאת תהיה התחזקות בערכי הלאומיות.
זה נכון שבתקופה כזו של משבר אנו רואים שיתוף פעולה יוצא דופן בין מדענים, חוקרים, רופאים ומרכזי מחקר בעולם המחפשים למצוא תרופה או לפתח יחד חיסון אך ספק רב אם השיקולים החברתיים גוברים על אלו העסקיים. בנוסף, אנו עדים לקרנות המוציאות קול קורא למחקרים בינ"ל סביב הווירוס ומעודדות שיתוף פעולה בין אקדמיות וחברות עסקיות בעולם כדי לעצור את המגיפה המתפשטת.
לא חשובה הסיבה הגורמת לחברות בין לאומיות לשתף פעולה במציאת החיסון והתרופות, כל עוד עדיין הרצון וההירתמות למאמץ הינם גלובליים ומיועדים למציאת פתרון עולמי.
תופעת הגלובליזציה מוכיחה שוב אם כן שהיא תופעה בעלת שני פנים - מצד אחד יוצרת עושר והזדמנויות לרבים בעולם ומצד שני גם מסכנת את העולם בצורות שלא הכרנו קודם. התלות ההדדית והקשרים הרבים שרקמנו בעשורים האחרונים לא ייעלמו, ולמרות שהתהליך יוצר אי וודאות וחששות רבים, וגם בעיות חדשות כמו הווירוס איתו אנו מתמודדים עכשיו, לא נחזור למצב בו כל מדינה יכולה להתקיים כאי עצמאי.
במצב הקיים שכולנו חיים ב"כפר גלובלי" יש שתי אפשרויות: או שאנחנו חיים יחד או שאנחנו מתים לבד.
כבר כעת אפשר לומר בוודאות די גדולה כי העולם שאחרי הקורונה יהיה עולם שונה בו התמריצים לשיתוף פעולה בין המדינות יהיו צריכים להיות מלהיבים יותר והתחרות תהיה קשה יותר, הרבה יותר. אך כשזה יקרה, אנו נהייה חכמים יותר, חשדניים יותר ונזכור שבמצבי חירום למדינות יש הנטייה להסתכל פנימה בלבד ומיד, לכן כדאי שתמיד תהיה לנו פלאן B.
פרופ' תמר אלמור מכהנת כדיקנית בית הספר למדעי ההתנהגות והחוג לפסיכולוגיה במסלול האקדמי של המכללה למינהל