ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון / צילום: Amir Cohen, רויטרס
תוכנית היציאה מהמשבר שאומצה על-ידי האוצר נולדה כיוזמה מהשטח של פקידים בכירים בכל הגופים הכלכליים: האוצר, בנק ישראל, המועצה הלאומית לכלכלה ומשרד הכלכלה.
מה שהניע את כולם הייתה תחושה משותפת של תסכול עמוק, לנוכח האופן שבו נוהל המשבר עד כה: ראשית, משום ששיקולי הבריאות מקבלים עדיפות מוחלטת על-פני שיקולי טובת המשק, וככל שעקומת הנדבקים בקורונה הולכת ומשתטחת כך מזנקת עקומת הנזק הכלכלי לשמיים, בקצב מעריכי.
שנית, משום שקבלת ההחלטות בממשלה נעשית בצורה מאולתרת ולא מסודרת, ללא ניירות עבודה, ללא מתודולוגיה של ניהול סיכונים, והעיקר - ללא עבודה משותפת של משרד הבריאות והמשרדים הכלכליים.
כבר בתחילת המשבר קיבלו באוצר הבטחה מראש הממשלה בנימין נתניהו שיאוחדו הצוותים העוסקים בניהול המשבר. בפועל, החליט מי שהחליט להמשיך במתכונת הנפרדת, שמביאה לריכוזיות-יתר של המידע. המציאות הזו יוצרת פתח למניפולציות במידע קריטי לקבלת החלטות. תוצאות הבדיקות לגילוי קורונה הם כנראה הסוד הכי שמור במדינת ישראל היום. בתחילת המשבר פרסם משרד הבריאות נתונים על זינוק בתחלואה במהלך ישיבת הממשלה שהייתה אמורה לקבל החלטות על השבתה וסגר. הנתונים שהתבררו לאחר זמן קצר כלא נכונים, הלחיצו את השרים ודחפו את הממשלה לקבל החלטה קיצונית מזו שהסתמנה קודם לכן (ולא משנה אם בדיעבד הייתה זו החלטה מוצדקת או לא).
התסכול שחשים הפקידים משקף גם את המצוקה העולה לירושלים מהמשק, מראשי המגזר העסקי ומבעלי העסקים. בקשה אחת שבה וחוזרת בכל שיחה, בכל פגישת זום ובכל קבוצת וואטסאפ והודעת טקסט: תנו לנו תאריך. המגזר העסקי חייב לדעת מה לוח הזמנים ליציאה מהמשבר.
אם לא ניתן לספק מראש תאריכים - אז לפחות אפשר לגלות לציבור מהם התנאים שיאפשרו למשק להתקדם לשלב הבא בחזרה לשגרה: מה קצב ההדבקה שיאפשר לעבור שלב? האם ההחלטה תיקבע לפי מספר הנדבקים הארצי? האם גורלם של אלפי עסקים יהיה תלוי בהתפרצות מקומית בשכונה כזו או אחרת. האם יוחרגו אזורי התפרצות או גילאים פחות מסוכנים?
וישנה עוד נקודה שחייבים להביא בחשבון, עם כל הרגישות. עם כל הרצון לשמור על היקף התחלואה הנוכחי, אי אפשר להתעלם ממאמץ ההצטיידות העצום של מערכת הבריאות. כולם מדברים על החשש שכמות מכונות ההנשמה לא תספיק לכל המטופלים, אבל גם אם מספרם יזנק לפתע ב-100 אחוז - מ-150 ל-300 - עדיין יעמדו כמעט 90 אחוז ממכונות ההנשמה ללא שימוש.
מיליארדי שקלים, שנחוצים כל כך למשק ולמובטלים מושקעים היום ברכש כמויות עצומות של ציוד - האם המחיר סביר? האם כל הציוד נחוץ? יותר מדי תשומת לב מושקעת המאמץ שהניתוח יצליח, פחות מדי במאמץ להבטיח שהחולה לא ימות.