יו"ר כחול לבן, ח"כ בני גנץ / צילום: דוברות הכנסת - עדינה ולמן
פניית פרסה מוכרת לכל נהג ונהגת ומשמעותה חזרה לכיוון ממנו באים. לפי הגדרות החוק, פניית פרסה מותרת כמעט בכל מקום שבו לא צוין מפורשות שהיא אסורה. אבל חשוב להבין מתי מותר וצריך לבצע פנייה כזו ואם מבצעים אותה - כיצד.
בני גנץ נמצא עכשיו במצב בו פניית פרסה היא אופציה אפשרית ולדעתי גם נדרשת. מדוע? ראשית, כי פניית פרסה מוצדקת כאשר יש סכנה מוחשית לנהג ולנוסעיו. גנץ ושרידי כחול לבן דוהרים עכשיו לסכנה אמיתית. סכנה מכיוון שהם עצמם קראו לה כך: המשך שלטונו של נתניהו, ליצמן כשר בריאות, ממשלה בזבזנית ורחבה מדי, התנכלות נמשכת למערכות המשטרה, הפרקליטות, המשפט והתקשורת ועוד. כל אלה הוצגו על ידי גנץ וכחול לבן כסכנות מאיימות על המשטר הדמוקרטי והחברה הישראלית והן לא נעלמו. הן עכשיו מונצחות בהסכם המוכתב לגנץ.
משבר הקורונה רק מחריף את הסכנה: אם גנץ הצטרף בגלל מצב החירום הרי ברור לו עתה כי הסכנה לא פחתה, היא רק גברה. נתניהו דבק בליצמן, שר הבריאות הכושל שלו, ומופעיו המבלבלים של נתניהו בחדשות הערב הם קרנבל של הבטחות אך לא של פתרונות. הסכנה לנהג גנץ היא מאד מוחשית: הוא יהיה חלק מממשלה שעליה תוטל בבוא היום האחריות לכל מחדלי משבר הקורונה ויש רבים כאלה.
גנץ דוהר גם אל התרסקות אישית. מההבטחה הגדולה של מוביל שינוי פוליטי, ממנהיג אמיץ, הגון ובעל עקרונות - הוא מצטייר עתה כנהג טירון, תמים עד טיפשות ופתי שנפל בכל פח ותעלול של נתניהו. גנץ פירק את הגוש שלו למען הבטחות שלא נחתמו, עם פרטנר פוליטי חלקלק ומנוסה באי קיום הבטחות. גנץ גם איבד שליטה ברכב שלו, מצב מסוכן מאד בכביש הפוליטי: ללא מנופי לחץ על נתניהו, ללא הגוש מרכז-שמאל שהקים, ללא מיליוני המצביעים שתמכו בו, גנץ איבד את יכולת התמרון והניווט.
פניית פרסה מותרת ואף נדרשת במקרה של אובדן דרך. אין ספק שגנץ ואשכנזי, הנווט במושב שלידו, איבדו את דרכם. די להשוות את הבטחותיהם לא לשבת בממשלתו של נתניהו אם יוגשו נגדו כתבי אישום עם ההסכם החדש בו נתניהו יהיה ראש ממשלה ואפילו עם הסכמה לכך שיהיה שר בקבינט אחרי הרוטציה. אובדן הדרך הוא גם של עקרונות. יהיו שיגידו שלכחול לבן היה רק עקרון אחד, "רק לא ביבי", אבל גם עקרון זה אבד. גנץ איבד את דרכו גם מפני שכל מי שעשה את אותה דרך עם נתניהו (תשאלו את מופז, ברק, ציפי לבני), מצא את עצמו מוטל לצידי הדרכים כגרוטאה פוליטית.
אבל פניית פרסה מוצדקת מצריכה גם ביצוע נכון אחרת תסתיים בתאונה. חוקי הנהיגה המוכרים בוודאי לגנץ מפרטים כיצד לבצע פנייה כזו. החשובים מכל הם העיתוי והאיתות. כן, יש עיתוי נכון לבצוע ואין ספק שלגנץ יש חלון זמן צר מאד כיום לבצע זאת. לאחר שייכנס לחתונת הדמים עם נתניהו יהיה מאוחר מדי. כיום, כאשר מופעלים על נתניהו לחצים מבית ומחוץ, כאשר שורת מינויים עתידיים שלו (למשל, מירי רגב כשרת חינוך, אדלשטיין כיו"ר הכנסת, ליצמן כשר בריאות), כאשר רוחב הממשלה (36 שרים), מעון פרטי נוסף למשפחת ראש הממשלה לשעבר ועוד כשלים המעוררים ביקורת ציבורית - יש לגנץ הזדמנות אחרונה להסתובב.
פניית פרסה תלויה גם באיתות נכון: כך מודיע הנהג על כוונתו להסתובב, מזהיר אחרים ומתאם את פנייתו עם נהגים אחרים. לגנץ יש סיבות טובות לאותת עכשיו על פניית פרסה. ראשית, כדי להזהיר את נתניהו השאנן והבטוח לכאורה בכך שקיצר את גנץ הגבוה לגמדות פוליטית. נתניהו לא ירצה לאבד את גנץ ואת הסיכוי להקים ממשלת נתניהו חמישית. גם אל חבריו לשעבר בקוקפיט יאותת גנץ: לא, הם לא יתחבקו מחדש ולא ישדרו שוב אחוות לוחמים כוזבת. אבל הם ידעו כי יחד הם יכולים להעביר בכנסת חוק שימנע מנתניהו כנאשם להקים ממשלה.
גנץ ניהל קרבות ומלחמות רבות כקצין קרבי אמיץ ומנוסה. עכשיו עליו להיזכר בימים בהם למד נהיגה: פניית פרסה היא אופציה נכונה במצבים מסויימים ובזמן הנכון. תסתובב גנץ, ומהר, לפני שיהיה מאוחר מדי.
הכותב הוא חוקר תקשורת פוליטית באוניברסיטת חיפה ובמרכז הבינתחומי הרצליה