תמר גלילי, הבעלים של בית בד גלילי, ומשפחתה / צילום: תמונה פרטית
ברגע אחד, לפני מספר שנים, תמר וערן גלילי - היא עובדת בהייטק והוא פרסומאי -הבינו שמה שהם באמת רוצים לעשות בחיים נמצא להם מתחת לאף. כשהם עמדו במטע הזיתים המשפחתי בבית לחם הגלילית והסתכלו על המשק הרחב, הם החליטו לארוז את המשפחה ולחזור אל הכפר. את מטע הזיתים שממנו מסקה המשפחה שמן זית כתחביב במשך שנים רבות, החליטו השניים להפוך למקצוע: הם הקימו בסמוך בית בד אקולוגי עם ציוד שהביאו מאיטליה, עברו השתלמויות והסמכות בתחום - והגשימו חלום.
בית הבד שלהם הוא עסק קטן. הם מייצרים כ-20 טון שמן זית בשנה, הנמכר במרכז המבקרים במקום, שם גם נערכות סדנאות לתיירים מישראל ומחו"ל, ולחברות. "הקמנו את העסק מתוך חשיבה על תיירות חקלאית, בליבו של אזור תיירותי", מספרת תמר. "העסק מפרנס אותנו ברמת חיים נאותה. אנחנו עובדים קשה ושורדים יפה. בכל בוקר אנחנו תוהים האם עשינו את הבחירה הנכונה, כי אנחנו מקריבים המון. בסופו של דבר, זה הבייבי שלנו ויש בזה המון סיפוק. אנחנו מצליחים להתפרנס מהמשק אך ורק בזכות התיירות".
בעקבות האיסור על התכנסויות והפסקת הטיסות, העבודה נחתכה לחלוטין. "היה לנו חורף מאוד קשה, וחיכינו שיגיע חודש מרץ והתיירות תתחיל להתרומם. בשנייה אחת משכו לנו את השטיח מתחת לרגליים. היו קבוצות רבות שתיאמו מראש למרץ ולאפריל, וכל הביקורים בוטלו. זו הייתה ירידה מוחלטת של ההכנסות, מיד. יש לנו גם מעט יצוא לארה"ב ולגרמניה, אבל זה נבלם. הוצאנו את כל העובדים לחל"ת - חלקם לא זכאים לדמי אבטלה מפני שהם בני פחות מ-20. הבנו שאנחנו צריכים לעבור למכירת אונליין, ומזל שהתחלנו כמה חודשים לפני כן לבנות אתר. הוא הפך למקור הפרנסה כמעט היחיד שלנו, למעט מעט מארזים לחג עבור חברות - עוד פלח שוק שקרס. זה הציל אותנו, אבל זה לא משתווה להכנסה הקבועה".
המענק הממשלתי הזרים לחשבון 6,000 שקל לפני ניכוי מיסים, לא סכום משנה חיים. "התוכנית הזו לא ברורה אפילו למדינה, אז בוודאי שהיא לא ברורה לעסקים. אלו בעיקר כותרות. ככה לא פותרים משבר, וזה מתסכל לראות שההנהגה שלנו עסוקה בסיסמאות ובשמירה על כיסאות, ולא בפתרונות אמיתיים. אנחנו במצב של איש-איש ישמור על נפשו", אומר ערן. "מדברים על מיליארדים והלוואות וזה לא קורה. הבנקים מתנהגים בצורה מזעזעת כלפי עסקים, ואף אחד לא מנער אותם. אנחנו אומרים תודה על מה שקיבלנו ומנסים להשלים את ההכנסות בעצמנו. המשבר יבוא אחרי הצטברות של שישה חודשים עם ירידה דרסטית בהכנסות שיקשו עלינו לממן את המסיק הבא באוקטובר. לא הגשנו בקשה להלוואה - הלוואות צריך להחזיר ומדובר מבחינתנו במוצא אחרון בלבד.
"הציפייה שלי הייתה שמישהו ייקח את המושכות ויציל את העסקים, אבל אין תוכנית אופרטיבית אמיתית. המדינה ממשיכה לחזק את התאגידים, הטייקונים ועסקי הענק ולדפוק את החקלאים. אין כאן אף אחד שיעזור, לא לי ולא לקוסמטיקאית. הציבור כבר לא מאמין ולא מתייחס למה שהוא שומע. אנחנו נאלצים להצטמצם, לשנות את עורנו ולהמשיך הלאה. אין לי שום ציפייה אמיתית מהמדינה, מתוך אכזבה של שנים. אנחנו לא נחים לרגע ועובדים הרבה יותר קשה כדי להביא פרנסה קטנה יותר הביתה. מי שחושב שרק המדינה תעזור לו - חי בסרט".
ולמרות הכול, נקודת האור של משק גלילי היא הציבור - שגילה בעת המשבר את החקלאים הישראלים, לדבריהם. "מהרשויות אין לי ציפייה, אבל מהציבור שלומד ומבין ומנסה אחרת - אולי משם תבוא הישועה. לחקלאים יש פתאום איזושהי עדנה. אתה מזמין מהסופר ומקבל את ההזמנה בעוד חודש - וכשאתה מזמין מהחקלאי ההזמנה מגיעה אליך למחרת והיא באיכות גבוהה יותר. יכול להיות שהציבור יחליט יותר לתמוך בחקלאות המקומית".
כבר בחודש ספטמבר, עוד לפני פרוץ המשבר, החלטנו כאן ב"גלובס" לייחד מדור יומי לקשיים של עסקים קטנים ושל מגזר העצמאים בישראל. חשבנו אז כפי שאנחנו סבורים גם היום שמדובר במגזר שיש לו חלק משמעותי בהנעת גלגלי הכלכלה אך אינו מקבל די הכרה וסיוע ביחס לחלקו. כעת, בחסות הקורונה הוסת חלק מהזרקור הציבורי לבעיה, אולם ככל שמתברר עומק הבור אליו נקלעים עצמאים ועסקים קטנים מתחוור בהתאם עד כמה המדינה לא ערוכה לסייע. בנסיבות הללו החלטנו להרחיב את המדור ולהקדיש מעתה ומדי יום חלק ניכר מהשער האחורי שלנו, כדי להביא את האנשים ואת הקולות שמאחורי הקשיים, בניסיון להניע עיתונות פתרונית, להציף פערים של שנים ובתקווה שזה יהיה חלקנו הצנוע בחזרה לשגרה, אבל אחרת.
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il