בני גנץ ובנימין נתניהו / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת
חתימת ההסכם על ממשלת האחדות אתמול (ב') היא קודם כל סיומו (בכפוף להחלטת בג"ץ בעתירות נגד נתניהו) של המשבר הפוליטי הגדול ביותר שעברה המדינה. שנה וכמעט חמישה חודשים ארך המשבר הזה שתקע את המדינה במערכת בחירות בלתי נגמרת, עם כל היבטיה המכוערים, השיסוי, התעמולה הארסית, העמקת השסעים וגם הפגיעה הקשה בכלכלה.
לא רק ההוצאות על הבחירות וההפסדים הנגרמים באופן ישיר אלא השיתוק במשרדי הממשלה, ברפורמות שבדרך, בתכנון לכל הטווחים ובכושרה של המדינה לעמוד במשימותיה.
אתמול בטרם הסכם כתבתי כאן, בעקבות שיחות עם בכירים במשרדי הממשלה, כי משמעות בחירות רביעיות תהיה הרסנית, אסון של ממש ומדינה בכאוס, כדברי יוסי קוצ'יק שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה. אז את הכאוס הזה הצליחו בינתיים נתניהו וגנץ למנוע. אנחת הרווחה של הפקידים הבכירים המנהלים את המדינה נשמעה עד למרחוק.
אם נשתק לרגע את הציניות של כתבים פוליטיים ותיקים, הסיבה הזו הייתה גורם עיקרי שהביא את השניים לחתום, אבל ספק רב אם זה היה קורה לולא אותו נגיף קטן שהגיע אלינו מסין וגרם למשבר העולמי החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.
הנגיף הביא עימו סולם שאיפשר לבני גנץ לרדת מעץ ה"רק לא ביבי", כשגבי אשכנזי מחזיק את הסולם, ויאיר לפיד ומשה יעלון נשארים עליו ועיניהם כלות. מצב החירום הזה חייב ממשלת חירום וסוג של אחדות כפי שהיה בעבר, ואשכנזי וגנץ, שכבר בנובמבר עמדו קרוב קרוב לחתימה על הסכם האחדות, החליטו להישמע לצו השעה האמיתי תוך ויתור על הבעייתיות שבהצטרפות לראש ממשלה תחת כתבי אישום. הסקרים שנעשו מאז הפילוג בכחול לבן הוכיחו כי רוב מצביעי כחול לבן תומכים בצעד הזה, ומגפת הקורונה ללא ספק סייעה לכך.
נתניהו סימן בכך את תאריך הסיום האפשרי של הקריירה הפוליטית שלו, אם אכן יורשע, והקדנציה הארוכה בראשות הממשלה, ובסיומה ירשמו לזכותו הישגים היסטוריים ומדיניים. וזו הסיבה להתעקשותו בהסכם האחדות על החלת הריבונות בהתאם לתכנית טראמפ ובהסכמת האמריקאים, כשגנץ מכניס לסעיף האמור גם קידום "הסכמי שלום עם כל שכנותינו" - הפלסטינים לא מוזכרים שם ישירות ולא בכדי.
הוא קיווה למורשת כלכלית טובה יותר, אבל יאלץ להסתפק בשבחים על ניהול משבר הקורונה, וההצלחה במניעת התפשטות המגפה למימדים של מערב אירופה. סביר מאוד שהוא ינסה לתת את הטון בהיבט הכלכלי כפי שעשה בעבר, ובמובן הזה השר ישראל כץ ידמה הרבה יותר לכהונת שטייניץ מאשר לשר האוצר היוצא משה כחלון.
נתניהו יהיה שר אוצר על, ובאמצעות הקבינט הכלכלי המתוכנן ינווט את התחום שהוא אוהב יותר מכל - הכלכלה. הצלחה שלו להחזיר את ישראל לצמיחה ולהתאוששות לאחר משבר הקורונה תהיה מבחינתו הישג ראוי.
אחד מבכירי משרדו אמר ל"גלובס" כי משבר הקורונה נותן הזדמנות ייחודית לבצע שינויים ורפורמות מבניים כלכליים וחברתיים שישנו את פני המדינה. לשם נתניהו חותר. ועם זה, כחול לבן תהיה שותפה כמעט שוות כוחות למהלכים הכלכליים, ובידיה כמה משרדים כלכליים רבי כוח. לכן צפויים מאבקים של ממש בין שר הכלכלה המיועד עמיר פרץ בסיוע של יו"ר הסתדרות אחר מהעבר, שר המשפטים המיועד אבי ניסנקורן, בקרב על האידאולוגיה הכלכלית של ישראל.
בני גנץ, בחתימת ההסכם, הכתיר את עצמו למנהיג המוביל בישראל אחרי נתניהו. ואם אכן יגיע אל כס ראשות הממשלה בעוד שנה וחצי, יבסס את עצמו כמנהיגה של ישראל, בדרך לעידן הפוליטי שאחרי נתניהו, ויעשה מה שרבים לפניו נכשלו - להחליף את נתניהו בראשות הממשלה.
המבחן הגדול הוא כמובן יכולת המימוש של ההסכם ומניעת בריחה של נתניהו ממנו, ובהסכם יש כמה וכמה בטחונות וערבויות לכך. בנוסף, ערבים לכך גם שני שותפיו החדשים, אריה דרעי, שהברית בינו לבין גבי אשכנזי שמה את המסד להסכם, ומשה גפני שעמו יש לגנץ קשר טוב במיוחד.
צעד הפרידה מיאיר לפיד היה הכרחי. הוא יצא בכך לעצמאות פוליטית המאפשרת לו גמישות גדולה בהרבה מקודם. אחד מהישגיו בהסכם הוא בסוגיות המשפטיות והחקיקתיות, הווטו על כל הצעת חוק והשליטה על משרד המשפטים. ובסופו של יום, גנץ עם 15 חברי כנסת פלוס האוזר והנדל בסיעה נפרדת ועם עמיר פרץ ואיציק שמולי, מקבל יכולת השפעה ושליטה שוות ערך לנתניהו וגוש הימין המונים לפחות 52 חברי כנסת, ויותר קרוב ל59. הישג פוליטי לא מבוטל כלל.
איך תצליח הממשלה המנופחת לתפקד עם סרבול של 36 שרים ועם הסכם מסובך כשראש הממשלה הראשון ברוטציה מנהל משפט? פשוט זה לא יהיה. גנץ ורוב שריו אינם מנוסים בתפקידי שלטון אזרחיים, אבל מביאים עימם רוח רעננה וחדשה.
המצב הכלכלי, הגירעון הענק והאבטלה ידרשו קיצוץ תקציבי גדול, וזה יהיה המבחן האמיתי הראשון של הממשלה הזו. הסוד להצלחה יהיה יכולת העבודה המשותפת של שני המובילים, גנץ ונתניהו, כן יכולתם לשלוט בגושים שהם מובילים. הם עבדו יחדיו כשגנץ היה רמטכ"ל, ועל אף השמצות הבחירות המכוערות מצד נתניהו ואנשיו כלפי גנץ, מקורביהם יודעים לספר על הערכה הדדית מאז וגם היום. לא מן הנמנע שנשמע מנתניהו אמירה בעניין הזה, סוג של התנצלות, בסגנון נתניהו.
הממשלה החדשה תשאיר באופוזיציה את יאיר לפיד, שבהחלטה אסטרטגית היה מהגורמים העיקריים למניעת הסכם אחדות כבר בנובמבר, וגם כעת, סירב להצטרף למהלך. יש מי שיטפח לו על השכם על שמירת עקרונות (אף שהפר הבטחת בחירות אחרת בעניין הרשימה המשותפת), ויש מי שיאשים אותו בגרירת המדינה לבחירות השלישיות ובהעדפה של טובתו הפוליטית על פני הקמת ממשלת חירום בשל משבר הקורונה.
לפיד ניסה אגב למזער נזקים והכריז השבוע על הסכמתו לממשלת חירום לשישה חודשים, אולי בהשראת סקרי התמיכה בגנץ. גנץ גזל ללפיד את הנהגת מחנה המרכז, והוא יוכל לקבלה חזרה רק אם גנץ יכשל במהלך.
בצד החרדי של המפה, נרשם סיפוק רב. ראשית, למהלכי המשא ומתן היו שותפים באופן מלא אריה דרעי בעיקר עם ידידו גבי אשכנזי, ומשה גפני. דרעי, האיש בעל ההשפעה הגדולה ביותר על נתניהו, היה לדידו של גנץ המפתח למשא ומתן שהביא לפרידה מלפיד.
לולא הבטחת שניהם כי יערבו להסכם ולחתימת נתניהו גם כשגנץ מגיע עם כחול לבן מוחלשת לאחר הפילוג, לא היה קורה הפילוג הזה. והתמורה, שתי המפלגות החרדיות שומרות על כל המשרדים ועמדות ההשפעה האחרות. דרעי בפנים, גפני בוועדת הכספים וליצמן בבריאות. דרעי יהיה גם בהמשך גורם מתווך ומפשר בין הצדדים. לגפני הנחשב לסמן השמאלי במפלגות החרדיות, יש יחסים מיוחדים עם גנץ, והפשרה בעניין חוק הגיוס הכלולה בהסכם הושגה בזכות יחסים אלה.
בשורה התחתונה ובהנחה שבג"ץ לא יטרפד את הממשלה הזו, ישראל קיבלה סוף סוף ממשלה האמורה להוביל אותה קודם כל ליציאה והתאוששות מהקורונה, ובהמשך לבניית מסד כלכלי וחברתי איתן, שניזוק לא מעט במערכת הבחירות בת שנה וחמישה חודשים.