הממשלה החדשה מתבררת כמנופחת והבזבזנית ביותר בתולדות מדינת ישראל: יהיו בה 36 שרים ו-16 סגני שרים. 32 מהשרים ימונו בעת השבעת הממשלה ועוד ארבעה בהמשך, ובסך הכול תמנה הרשות המבצעת 52 חברים קבועים. כדי להכיל אותם יהיה צריך למצוא מיקום חדש לישיבות הממשלה; חדרי ישיבות הממשלה בבניין המשרד ברחוב קפלן בירושלים צרים מלהכיל.
השדרן הוותיק יעקב אחימאיר העיר בטוויטר במרירות: "יש להניח כי ישיבות הממשלה החדשה, על כל 30 השרים ויותר, יתקיימו בבנייני האומה". אבל המבנה הממשלתי המוגזם לא מסתיים רק ברשות מבצעת בת 52 חברים. יש לכך השלכות רוחב קשות.
עיקר הלחץ על תפקידים נמצא בשלב הזה בתוך הליכוד. בגוש הימין, המונה 59 ח"כים ניתן למנות 18 שרים, 16 מהם במינוי מיידי. כדי להשביע את רעבונם של בכירי הליכוד, צריך לבצע ספירת ראשים. אחרי שהליכוד תיתן את משרות השרים ליהדות התורה, ש"ס וימינה, ייוותרו בליכוד עם 10-11 שרים, לעומת 16 כיום.
על כן שוקדים בלשכת נתניהו בשכנוע פוליטיקאים בכירים לצאת לשליחויות מדיניות מעבר לים. לשם כך, הוכנסו בהסכם הקואליציוני שיבוצים עבור הליכוד לתפקידי שגרירים באו"ם, לונדון, פריז וקנברה שבאוסטרליה. השרים אופיר אקוניס, גלעד ארדן וציפי חוטובלי קיבלו הצעות כאלה: אקוניס עשוי לקבל את תפקיד שגריר ישראל באו"ם.
"סידורי עבודה" נוספים יחייבו לארגן רוטציה בתפקידי שרים. כך למשל ייתכן שמפלגת ימינה תקבל תפקיד של שר חינוך ותפקיד שר נוסף זוטר יותר, למשל שר התפוצות, שיתחלק בין הליכוד לימינה: חצי קדנציה אצל הליכוד, חצי אצל ימינה.
מתוך מכסת 11 השרים שתישאר לליכוד, לפחות שרה אחת תהיה אורלי לוי-אבקסיס. למרות שהכחישה סיכומים בנושא, מספר שרים בכירים בליכוד אמרו ל"גלובס" כי הובטח לה תיק ממשלתי, בדרג לא בכיר: משרד מורשת או חלקים של משרדים אחרים.
בכחול לבן לא מציינים את חלוקת התיקים בממשלה, אך יועז הנדל מיועד כנראה לתפקיד שר התקשורת, אסף זמיר לשר התרבות ואורית פרקש הכהן לתפקיד שרת התיירות או לתיק התקשורת. עמיר פרץ מיועד לתפקיד שר הכלכלה, איציק שמולי לתפקיד שר הרווחה, ואלון שוסטר אמור לכהן כשר החקלאות. זאת בנוסף לגנץ כשר הביטחון, אשכנזי כשר החוץ ואבי ניסנקורן כשר המשפטים.
אחד הדברים הבולטים בהסכם הקואליציוני שרובו ככולו עוסק בהסדרים חוקים וחוקתיים לכבילה הדדית של הצדדים, לשיבוץ לתפקידים ולחלוקת "שטחי אחריות", אך אין בו שום תכנים של מהות. לכך יש שני חריגים. הראשון הוא בנושא סיפוח יישובים ביו"ש לפי תוכנית המאה של הנשיא טראמפ והנושא השני הוא קבלתם עמדתם של החרדים בנושא חוק הגיוס העתידי, כך שהחלטות על יעדי גיוס יהיו רק בידי הממשלה.
כחול לבן והליכוד טוענים שקווי היסוד של הממשלה ייכתבו בימים הקרובים, אך עם זאת, ברור שהסכם הקואליציוני מביא לידי ביטוי את חוסר האמון המוחלט השורר בין הצדדים.