מנהיגי האיחוד האירופי / צילום: Yves Herman, רויטרס
האיחוד האירופי הוא גוף מולטי-מדינתי שהתאחד על בסיס הסכמים כלכליים. המנדט של האיחוד הוא בהסכמים כלכליים בלבד, אין לו צבא, אין לו מערכת בריאות, אין לו מערכת חינוך או אפילו משטרה, יש לו דבר אחד חזק - מטבע וכסף.
את הכוח היחידי שיש לו הוא ממנף עכשיו ביעילות ובמהירות. לאחרונה, ערב חג הפסחא הנוצרי, אישרו שרי האוצר האירופים סיוע על סך 540 מיליארד אירו לכלכלות שנפגעו מהמגפה. זאת במקביל לכך שהאיחוד מאשר סכומים של מאות מיליארדים למדינות השונות בתחומים השונים: 100 מיליארד אירו לאיטליה וספרד להתמודדות עם המשבר הכלכלי ביום שאחרי, 50 מיליארד לחברות בלגיות שנפגעו, 10 מיליארד לאשראי הפרטי בצרפת, 3.3 מיליארד לסטארט אפים בולגרים, 15 מיליארד לאוסטריה ועוד.
על אף הנתונים הללו והמענה המהיר, זועקות כל הכותרות כי סופו של האיחוד מעבר לפינה בשל כישלונו להתמודד עם המגיפה.
כשמדברים על הסולידריות האירופאית שאכזבה את איטליה מדברים על כך שמדינות האיחוד לא נענו לבקשה האיטלקית לסיוע בציוד רפואי. זה נכון, הם באמת סירבו. לאיחוד האירופי יש מנגנון שאמון על העזרה ההדדית בין המדינות בעתות משבר. המנגנון פועל כך שהמדינה הנזקקת פונה למנגנון העזרה האזרחית בבקשה, במקרה הזה איטליה ביקשה ציוד רפואי, ואילו מדינות האיחוד יכולות לבחור להיענות או שלא להיענות לבקשה. הן בחרו שלא להיענות. הן איכזבו את איטליה ופגעו באמונה, על כך התנצלה לאחרונה נשיאת הנציבות האירופית.
אז למה הם לא נענו לבקשתה של איטליה? כי המנגנון בנוי לקטסטרופה מקומית - הוא לא נועד לסייע במצב של מגיפה שתוקפת את כולם בבת אחת. המדינות לא עשו דווקא, הם באמת לא יכלו לסייע לאיטליה. האיחוד מבוסס על מדינות אוטונומיות שמחויבות ראשית ולפני הכל לאזרחים שלהן ולכן, בהינתן שמספר החולים האמיר במקביל בצרפת, בלגיה, גרמניה וספרד המדינות השונות לא יכלו לסייע לאיטליה. האם איטליה הייתה נוהגת באופן אחר אילו הייתה זו ספרד שמבקשת את הסיוע? ספק רב. זה משום שהאיחוד לא בנוי לניהול משותף של משבר רפואי, ולא התכונן למצב כזה כי זו לא הפונקציה שמצופה ממנו. הרעיון המכונן של האיחוד האירופי הוא שאם הכלכלה של המדינות תהיה שזורה אחת בשנייה זה עשוי למנוע מלחמת עולם נוספת.
בין מדינות האיחוד האירופי לבין המדינות החברות אין יחס של מדינה ועיר כפי שיש בין מדינת ישראל לבני ברק, אין פיקוד עורף ויחידות מיוחדות שיכולות לסייע. יש ברית בין מדינות עם הרבה מאוד סעיפים ותתי סעיפים כמו שיש בכל חוזה שותפות, ההסכמות הללו מעוגנות בתרומה למאמץ הכללי ביום יום. האיחוד הוא בסופו של יום חוזה שנועד להסביר בדיוק כיצד יש לנהוג גם בעתות משבר, כמו בעת הזו. לכן האיחוד מצליח לתת ולהמציא תקציבים ותשובות.
רבים ביקרו את האיחוד שלקח לו זמן רב עד שהחליט לסגור את הגבולות בין המדינות. לו היה סוגר את הגבולות ללא שידע שיש לו נתיב ירוק שמאפשר מעבר של ציוד חיוני אז באמת היה ניתן לומר שנטש את איטליה לבדה.
זה לא כאילו שבארה"ב הניהול של המשבר יותר טוב ומאוחד
שאלת האחריות של האיחוד האירופי כלפי המדינות החברות בו היא לב ליבו של מאבק המתנהל בשני העשורים האחרונים בין מתנגדי האיחוד לאנשי האיחוד. האם להיות התאחדות של מדינות עצמאיות לחלוטין או האם להיות יותר ויותר מערכת פדרלית כמו בארה"ב. על הסוגיה הזו, בין היתר, עזבו הבריטים את האיחוד, ההתערבות בעבורם החלה להיות כבדה מנשוא. כך גם עבור ההונגרים שרצו לסגור את הגבולות ולמנוע מגלי המהגרים להגיע לאדמתם. גם אם הייתה זו מערכת פדרלית לא היה מצב טוב יותר, אולי היח"צ היה נראה יותר טוב כשיש כביכול ראש אחד למאבק כמו בארה"ב בה כל יום הנשיא טראמפ עורך מסיבות עיתונאים. אבל אל לנו להתבלבל, זה לא כאילו שבארה"ב הניהול של המשבר יותר טוב ומאוחד. בארה"ב מי שמנהל את השטח אלה המושלים שמתחננים לסיוע מהממשל. בניו יורק ביקשו 40 אלף מכונות הנשמה (כאשר לארה"ב היו 10 אלף ברזרבה בלבד) והנשיא טראמפ אמר שהוא לא מבין למה מדינה שהיו בה 3 מכונות בבי"ח צריכה פתאום 40 אלף מהן. זו כבר ישות פדרלית עם צבא, עם מערכת בריאות, משטרה פדרלית ועוד.
דרך המלך של האיחוד תמיד הייתה אי שם באמצע, זה הייחודיות של האיחוד, לא ממשל אחד פדרלי כמו זה שיש בארצות הברית, כן מדינות לאום עצמאיות אך שותפות כלכלית. האיחוד בינתיים, נוהג בדיוק לפי ספר הכללים שלו, הוא מבטיח סיוע מוניטרי לשיקום הכלכלה ביום שאחרי במקביל לכך שהוא מנסה לסייע הומניטרית ככל העולה על ידו באמצעות שליחת צוותים רפואיים לאיטליה. לכן, לפני שמתחילים בהספדים בואו נחכה למערכה האחרונה ונראה מי יצליח לצאת מהמצב הזה כשידו על העליונה. בינתיים אנחנו רק במערכה השלישית ואם נבחן על פי המצב כעת נראה כאילו כדאי לכולם להתחיל ללמוד סינית ולהתרגל לקומוניזם. אני אישית מעדיפה להמתין לסוף ההצגה, ולא אופתע אם גם בסופו של המחזה הזה יהיה זה האיחוד האירופי שישלח חבילות סיוע לחלקים שונים של העולם.
הכותבת היא מנכ״לית ומייסדת של חברת טווינוביישן, חברה לייעוץ בתחום גיוס מענקים מהאיחוד האירופי. בעלת ניסיון עבודה במוסדות האיחוד. בעבר עבדה בוועדת החוץ והביטחון של הפרלמנט האירופי