חדלות פירעון / צילום: shutterstock
ביום 15.9.2019 נפל דבר בישראל, עת נכנס לתוקפו חוק חדלות פירעון שיקום כלכלי, תשע"ח-2018. חוק זה מחליף את פקודת פשיטת הרגל שהייתה קיימת מעת המנדט הבריטי. החוק מסדיר את הליכי חדלות הפירעון ליחידים ולחברות.
בסיס החוק הוא סוציאלי, מסיר את הכתם החברתי שהודבק למי שנקלעו להליכי חדלות פירעון, ורואה במצב זה כתאונה כלכלית. המטרה העיקרית של החוק היא שיקום כלכלי, ולאפשר השתלבות מחדש במרקם החברתי/תעסוקתי מחדש, לצד השאת שיעור החוב המשולם לנושים.
נתייחס כאן לאנשים פרטיים (היחיד בלשון החוק), במסגרת אחרת נידרש לסוגיית התאגידים. קיימות גישות שונות ביחס לדבר חוק זה - מצד אחד הגישה הגורסת כי זהו המשך למגמה של היות ישראל "גן עדן לחייבים", ומצד שני הגישה הגורסת כי החוק מרע את מצב החייבים.
החוק יוצר הבחנה חדה בין אדם שנקלע לחובות שלא בטובתו, בתום-לב ובמהלך אישי או עסקי רגיל, לבין אדם שיצר את חובותיו בחוסר תום-לב, במעשה תרמית, או אדם אשר מתנהל בהליך חדלות הפירעון בחוסר תום-לב. הקבוצה הראשונה של החייבים, תוכל בבוא היום לקבל הפטר מחובותיה, ואילו הקבוצה השנייה לא תוכל ליהנות מהפטרת חובותיה בקלות, אם בכלל.
החוק יצר בפעם הראשונה הסדר לפיו חובות נמוכים בסכומים של 50,000-150,000 שקל יתנהלו ברשות האכיפה והגבייה, ואילו יחיד שחובותיו עולים על סך 150,000 שקל יתנהל ההליך בעניינו בפני הממונה על הליכי חדלות הפירעון (כונס הנכסים הרשמי לשעבר). נדגיש כי החוק ביטל את אפשרות הכרזת חייב כחייב מוגבל באמצעים, וכיום הפתרון המעשי העיקרי של אדם שנקלע לחובות הוא בהליך חדלות פירעון, שהוא הליך ריכוזי של כלל החובות.
זהו שינוי מהותי, מאחר שלשכת ההוצאה לפועל, אשר ייעודה העיקרי היה יצירת מנגנון אכיפת חיובים וגבייה, הופכת למעשה למוסד בעל מטרה סוציאלית, והיא סיוע בידי חייבים.
ההליכים ביחס לחובות מעל לסך 150,000 שקל יתנהלו בפני בית משפט השלום, כשבעבר הם התנהלו בבתי המשפט המחוזיים. בתי המשפט המחוזיים ימשיכו לנהל הליכי חדלות פירעון של חברות ותאגידים.
יש לציין כי ביחס לתביעות חוב של עובדים, אלה מוגשות כיום ישירות למוסד לביטוח לאומי, מתוך מגמה לזרז את תשלום הפיצוי לעובדים שאיבדו את מקום עבודתם כתוצאה מחדלות פירעון של המעסיק.
הבקשה מוגשת באופן מקוון באתר הממונה על הליכי חדלות פירעון. מדובר במערכת זמינה, נוחה וידידותית למשתמש.
החוק יוצר מנגנונים לצורך שיקומו של היחיד וחזרתו למעגל החברתי/תעסוקתי. החוק מסדיר את אופן התנהלות היחיד מעת כניסתו להליך ועד לגיבוש תוכנית הבראה כלכלית (צו לשיקום כלכלי). הדיון בבקשת היחיד אמור להיערך בתוך כשנה מתחילת ההליך, כאשר לפני הדיון תוגש על-ידי הממונה להליכי חדלות פירעון הצעת צו שיקום כלכלי, בה ייקבעו הפעולות שעל היחיד לבצע לצורך קבלת ההפטר, לרבות גובה צו התשלומים, מימוש נכסיו וכן חינוך כלכלי מחדש, ככל שבית המשפט יורה על כך.
ההליך אמור להתפרס על פני כ-4 שנים. תקופה ראשונית בת שנה מעת הגשת הבקשה בה ייקבע צו תשלומים זמני, ייבחן מצבו הכלכלי של היחיד לרבות מצבת נכסיו, וימונה נאמן מטעם הממונה. היחיד מחויב בשקיפות מלאה בהתנהלותו הכלכלית. הנאמן יערוך בירור ויגיש המלצותיו לממונה. במהלך הדיון בבית המשפט אמורה להתגבש תוכנית הבראה כלכלית, ייקבע צו תשלומים לתקופת 36 חודשים, ויינתנו הוראות ביחס למימוש נכסי היחיד. עם סיום שלב התשלומים ומימוש נכסי החייב ככל שקיימים כאלה, יופטר היחיד מיתרת חובותיו, והוא יוכל לצאת לדרך חדשה ולהשתלב מחדש במרקם החברתי/כלכלי מחדש.
אחת הביקורות העיקריות על החוק נוגעת להגנת דירת המגורים. בהתאם למצב החוקי הקודם, בעלים של דירת מגורים היה נהנה מהגנת חוק הגנת הדייר, שווי דירתו לצורך גיבוש תוכנית הבראה בעניינו היה נמוך באורח דרסטי ביחס לשווי השוק הריאלי של הדירה. הגנה זו אפשרה לחייבים לעמוד בתוכנית הכלכלית שגובשה בעניינם תוך שמירת דירת מגוריהם בידם.
הגנה זו הוסרה במסגרת החוק, ותחתיה נקבעה הגנת דיור חלוף מצומצמת לתקופה בת 4 שנים, כאשר לבית המשפט שיקול-דעת רחב ביחס להארכת תקופה זו. יש להניח כי עניין זה יבוא לפתחו של בית המשפט, וייקבעו בעתיד הלכות הנוגעות ליצירת האיזון הנכון בכל מקרה ועניין.
הכתב הוא מייסד משרד עורכי הדין עאזם & סולמונוב