בנימין נתניהו ועו"ד אסנת מארק / צילום: אמיל סלמן - "הארץ", יוסי זמיר
ההסכם הקואליציוני שנחתם השבוע בין הליכוד לכחול לבן, 14 עמודים מסובכים ומנוסחים בסרבול, לא מפסיק לזמן הפתעות. במשך שבועות טענו בכחול לבן ובליכוד שהוויכוח הפוליטי בין הצדדים מתנהל סביב שאלת הוועדה למינוי שופטים. בשיאו של משבר הקורונה, קריסה כלכלית וטלטלה חברתית מן הקשות שידעה המדינה, נתניהו גנץ וצוותיהם ההדדיים בדקו את זהות כל אחד ואחת מהאנשים היושבים בוועדה שממנה את השופטים בישראל.
נתניהו ניסה לקדם את החוק הצרפתי שימנע את העמדתו לדין לפני כשנה וחצי, אך זה לא צלח. כעת הוא חותר למגע באמצעות שליטה ישירה על זהות שופטי ישראל. מבחינת נתניהו זהו מאבק לטווח רחוק, אך מרובה אמצעים. הוא משך את בני גנץ פנימה, פירק את כחול לבן וגם אם השלב הראשון במשימה ארך זמן רב - שנה פלוס ושלוש מערכות בחירות - הסבלנות השתלמה. זה מזכיר את ניסיונות ההשתלטות של נתניהו על התקשורת בישראל: "וואלה", ערוץ 20, "ישראל היום", התערבות בתאגיד השידור הציבורי ואמירות נגד ערוץ 13 (לשעבר 10). צעד אחר צעד, גם את רומא לא בנו ביום אחד.
מאחר שנתניהו לא מתכוון לנטוש את משרת ראש הממשלה, למעט אולי לתקופה קצרה של 18 חודשים - הרי שמהלכים בתוך הוועדה למינוי שופטים הם בבחינת חציבת הדרך מעלה: הם התחילו בעבר וימשיכו ביתר שאת. לבטל את נציג הח"כים מן האופוזיציה? צ׳ק. מדובר בביטול כללים שהיו בתוקף זה 30 שנה.
המועמדת המקורית: הח"כית מאי גולן
ועתה לבחירת נציגי הקואליציה בוועדה: מדוע בחר נתניהו בעורכת הדין אסנת מארק, אשר אינה כלל חברת כנסת ולמעשה לא יכולה להיבחר לשבת בוועדה? היא אוזכרה שמית בתוך ההסכם הקואליציוני, לצדו של ח"כ צביקה האוזר מסיעת דרך ארץ, לשעבר מרשימתו של משה יעלון. לפי גורמים בליכוד, מארק אפילו לא ידעה ששמה ישולב כמועמדת לוועדה לבחירת שופטים והופתעה כמו רבים למצוא עצמה שם. בכחול לבן מיהרו להדליף לערוץ 12 שמדובר בהישג שלהם; הליכוד ביקשו להכניס לוועדה את הח"כית מאי גולן, מי שהייתה פעילה ומועמדת של "עוצמה יהודית" של מרזל ובן גביר, ועברה לליכוד לפני מספר שנים. והנה, הם הצליחו לעמוד על שלהם ולדחוק אותה מחוץ לוועדה.
מארק שימשה כחברת כנסת למשך כחודשיים בשלהי הכנסת ה-20. לאחר מכן , נכנסה ויצאה כח"כית בכל תקופת חילופי הכנסות, אך בפועל אף אחד לא עבד בחודשים האלה ברשות המחוקקת וכך היא נותרה אלמונית יחסית. נתניהו יכול היה לכלול בהסכם הקואליציוני שמות של חברות כנסת אחרות שייצגו את הליכוד בוועדה (הליכוד ממנים אישה לוועדה, כיוון שיש חובת איזון מגדרי).
קטי שטרית, נאמנתו של נתניהו מבית שמש, או קרן ברק, שנחשבת במפלגה לדמות עצמאית, אם כי לא אחת שתחרוג ממשמעת סיעתית. גם שרן השכל, מיכל שיר או אתי עטיה; האחרונות מזוהות יותר עם גדעון סער, ולפיכך בעיני רוחו של נתניהו הן פסולות על הסף.
אם כן , מדוע דווקא למנות אותה, הנמצאת במקום 38? את ההסבר הראשון ניתן למצוא בתמונות של משפט דיני העבודה של עובדת בית ראש הממשלה לשעבר שירה רבן נגד שרה נתניהו. בסוף דצמבר 2019, התייצבה אשת ראש הממשלה להעיד במשפט אחרי שבסיבוב קודם, באוקטובר 2019 היא לא הגיעה לדיון וננזפה על-ידי בית המשפט. נתניהו הגיעה מלווה בלא אחרת מאשר חברת הכנסת דאז מארק, לא כעורכת דינה, אלא כדי לתמוך נפשית וחברתית באולם בית המשפט.
כעבור כמה חודשים, בפברואר 2020, תוך כדי מערכת הבחירות השלישית, נערך כנס בחירות בנתניה. ראש הממשלה לא שכח להחזיר טובה. בנאום בפני הפעילים הוא אמר: "יש לי משימה. להכניס את אסנת מארק לכנסת. באיזה מקום את אסנת?" פנה אליה מהבמה. מארק ענתה מאחת השורות הראשונות באולם: "38", ונתניהו הגיב: "זה בידינו, אפשר לעשות את זה".
כעת מארק צריכה להיכנס לכנסת כדי שנתניהו יגשים את המשימה וישבץ אותה בוועדה למינוי שופטים. איך יוכל להכתיב לה אילו שופטים לדרוש ואילו לפסול? ניר הירשמן, מאנשי הליכודניקים החדשים, הציג הסבר. החוק הנורבגי הוא הכינוי שהוצמד לטריק מאוד ישראלי, הרבה פחות נורדי. בחוק הקיים, שרים יכולים להתפטר מתפקידם כח"כים, וכך להכניס את הבאים בתור ברשימה ובלבד שהשרים יכולים להתחרט בכל רגע ולחזור מיד לכנסת. בכך מופעל ‘שוט’ על מארק. נתניהו ידרוש משריו להתחייב מראש שהם מתפטרים מן הכנסת, כדי שמועמדים ברשימה במקומות 37 ו-38, אריאל קלנר ואסנת מארק, יוכלו להפוך לחברי כנסת. מארק תיבחר לוועדה למינוי שופטים, אך בכל נקודה בזמן, בעת שירותה בוועדה, היא תדע שניתן יהיה לסיים את כהונתה בכנסת בקלות. כלומר, שירותה בוועדה למינוי שופטים יהיה בכל עת תחת חרב פיטוריה מן הכנסת.
הצבעה עצמאית מאחורי פרגוד
ההיסטוריה מלמדת שחברי הכנסת לא חייבים להיענות לבחירתו של נתניהו. ההכרעה על זהות הח"כים מתקבלת בהצבעה מאחורי פרגוד. מעט היסטוריה: ב-2013 הציגה הקואליציה דאז מועמד שלא נשא חן בעיני רוב חברי הכנסת, ח"כ דוד רותם ז"ל ("ישראל ביתנו"). כאשר נערכה ההצבעה, חברי הכנסת מרדו. הם לא מילאו אחר הנחיות המשמעת הסיעתית והעדיפו את ח"כ יצחק הרצוג, העבודה, אז מן האופוזיציה, ואיתו ח"כ יצחק כהן מש"ס. הניסיון של קואליציית הליכוד, ישראל ביתנו ויש עתיד להכתיב את זהות חברי הכנסת שישלחו לוועדה - כשלה.
גם ב-2015 נחל הליכוד כישלון במינוי ח"כים לוועדה למינוי דיינים (המקבילה לוועדה למינוי שופטים). נתניהו הציב את חברת הכנסת נאווה בוקר, אבל מאחורי הפרגוד שותפיו של נתניהו, ש"ס ויהדות התורה, העדיפו את חברת הכנסת רויטל סוויד מהעבודה.
סיפור מעניין סביב הוועדה למינוי שופטים התרחש ב-2015. בכנסת בחרו נציג אופוזיציה ונציג קואליציה, כמקובל. ח"כ רוברט אילטוב מישראל ביתנו ייצג את האופוזיציה. כעבור שנה, ישראל ביתנו הצטרפה לממשלה וכך לא נותר נציג לאופוזיציה. עורכי הדין שחר בן מאיר ויצחק אבירם עתרו לבג"ץ, עתירתם נדחתה בשל שיהוי, אך השופטים ציינו באמירת אגב כי ייצוג האופוזיציה בוועדה הוא מהותי ויכול להוות בסיס לנוהג חוקתי מחייב.
הפעם, יש להניח, לא יהיה שיהוי בהגשת העתירות, אך לפני שכולם יגרמו לבית המשפט להתערב או לשבת בשקט, 120 ח"כים חייבים להבין שיש להם שיקול-דעת אישי והם לא חייבים לזרום עם כל מה שנכתב בהסכם בין נתניהו לגנץ.
הלקח הוא שאם לציבור הישראלי יש נציגים בכחול לבן או בליכוד, שהם שלחו לכנסת מתוך אמונה שיאפשרו גם לאופוזיציה בישראל להיות בעלת מעמד כלשהו, ניתן להפעיל לחץ ציבורי ולדחוף אותם להתנגד לחלק מן ההחלטות. האוזר ומארק לא חייבים לייצג את הציבור בוועדה. אף אחד לא יידע למי הצביעו חברי הכנסת מאחורי הפרגוד.