הווירוס שהעביר את המדע לטוויטר / איור: איל אונגר, גלובס
תוכנית המלחמה בקורונה של אוניברסיטת בן גוריון החלה במערכון, מספר פרופ' דניאל חיימוביץ', נשיא האוניברסיטה. "כמה ימים אחרי שהנגיף הגיע לארץ, שלחו לי את הסרטון מ'ארץ נהדרת' שבו אסי כהן בתפקיד שאולי חולה הסרטן זועק: 'אני לא מבין למה לא עוצרים את כל העולם לשבוע, ולוקחים את כל הרופאים ואת כל המדענים שיושבים פה בסתלבט, ואף אחד לא הולך הביתה עד שמוצאים תרופה למחלה הזו. ואל תגידי לי שאי אפשר! פעם לא האמינו שאפשר להגיע לירח, אבל הגענו. תתעוררו! זה כבר לא סטטיסטיקה, עכשיו זה הגיע אליי!'.
"זה נתן לי רעיון", אומר חיימוביץ'. "שלחתי הודעה לכל החוקרים, שאם יש משהו במחקר שלהם שיכול להתאים לקורונה, שיגיעו לפגישה - אז עוד מותר היה להיפגש. הגיעו 50 איש למשרד שלי, ועוד 20 איש בזום. נדהמתי מההיענות. לכל אחד היו רעיונות".
גם באוניברסיטאות אחרות חוו דברים דומים. פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית, מספר שהוא הוצף ברעיונות, "עד שהאוניברסיטה החליטה לגייס מימון מיוחד עבורם, בתקווה להגיע לתקציב מחקר של עד 60 מיליון דולר".
מי צריך כתב עת כשיש גוגל דוקס
אלה ימים משונים לעולם המדע. חוקרים שעבודתם השוטפת דורשת נוכחות פיזית בצוותים גדולים או טיסות לשטח, מושבתים. אבל בתחום הקורונה, המדע הואץ לקצב שאיש לא הכיר בעבר.
החוקרים עומדים משתאים מול המהירות שבה המידע יוצא מרשות המדען אל רשות הכלל. בגישה המדעית הקלאסית, התהליכים האלה ארכו שנה בממוצע. "קודם אתה עובד על המאמר כמה חודשים ואז מגיש אותו לכתב עת אחד, והם מגישים אותו לשופטים שהם אנשים עסוקים, ותוך כמה חודשים קיבלת דחייה, או בקשה לתיקונים, אז אתה מתקן ומגיש בחזרה, או לכתב עת אחר, שיש לו הערות אחרות", מסביר פרופ' יובל דור מהפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה, וראש תחום ביולוגיה בקרן הלאומית למדע.
כעת המצב שונה, בלשון המעטה. "הדבר הכי קיצוני שראיתי היה צוות של חוקרים שפיתח אלגוריתם חדש לביצוע בדיקות מעבדה, שלא חיכה אפילו לכתוב מאמר כדי לפרסם אותו. הם נתנו לכל העולם המדעי לינק לגוגל דוקס שבו הם כתבו, שיוכלו לראות מה הם עושים אפילו תוך כדי תהליך הכתיבה!, ומן הסתם גם להעיר הערות".
כבר לפני כמה שנים החלה להתפתח מגמה חדשה בתחום המדע, של חשיפת מאמרים לפני שהם מגיעים לכתבי העת המובילים. בתחומים המשיקים לעולם הקורונה נעשה הדבר בעיקר במאגר שנקרא Bioarchives.
"המשמעות של פרסום מאמר שם הייתה לסמן טריטוריה", אומר חיימוביץ', "ולהגיד 'אני עבדתי על הנושא הזה קודם', אבל גם לחלוק את המידע. כך אפשר למנוע חזרות מיותרות על אותו ניסוי, ולעומת זאת לאפשר ניסיונות רפליקציה של הניסוי כדי לתמוך בתיאוריה או להפריך אותה".
שיתוף המידע המהיר כל כך מפרה גם את החשיבה של החוקרים, ומאפשר לכל אחד מהם להתקדם על בסיס הפעילות של קודמו. הרצף הגנטי של וירוס שפורסם במהירות, עוד כשהמגיפה הייתה בעיקר בסין, איפשר לחברות התרופות להתחיל בפיתוח חיסונים עוד לפני שהגיעו חולים לאזור שלהם. לשיתוף הזה עשויה להיות משמעות רבה בהצלת חיי אדם.
עם זאת, יש לכך גם השלכות, שאנחנו מכירים מתחומים אחרים, של שפע היצע מידע, לפעמים על חשבון איכותו. מאז תחילת המגפה כל המידע מניסויים קליניים בתרופות או ממחקר מהלך המחלה וגיבוש פרוטוקול טיפול במחלה יוצא לציבור המדענים כמעט מיד עם התקבלותו בידי החוקרים, אחרי תהליך עיבוד וכתיבה בהול. הוא יוצא אל התקשורת ודרכה אל הציבור הרחב, עוד לפני שעבר תהליך של ביקורת מצד מדענים אחרים.
"קולגה אחת אמרה לי, 'הטוויטר הוא ה-PubMed החדש'", אומר דור. PubMed הוא מאגר המידע שבו מחפשים חוקרים מהתחום הרפואי מאמרים שפורסמו בכתבי עת רשמיים. "גם אני מוצא שאין לי זמן לקרוא הכול. בימים רגילים אני מפעיל מנוע חיפוש שמחפש בכתבי העת הטובים ביותר לפי מילות מפתח שמעניינות אותי. בימים אלה, החיפוש הזה מוחלף בהתייחסות למאמרים שקולגות וחברים שולחים אליי".
התחום הזה גם הפך לתחרות פופולריות ברשתות החברתיות.
"כן, יש משמעות יותר גדולה לפן האישי. ויש הטלת אחריות גדולה יותר על הקורא".
חיימוביץ' מוסיף שהמאמרים המתפרסמים ב-BioArchives מדורגים לפי סטטיסטיקה של כמה אנשים הורידו אותם לקריאה וכמה צייצו אותם מחדש, וכמה מאלה הם מדענים. "כשפרסמנו מאמר שדן בשאלה אם לצמחים יש חוש שמיעה, הוא הפך לוויראלי עם מאות אלפי קריאות ותגובות, ואני מאמין שזה לא הזיק לתהליך הקבלה של המאמר הזה בסופו של דבר לפרסום בירחון רשמי".
הפרסום המהיר ללא תהליך של ביקורת עמיתים ותיקונים משמעותי גם מבחינת הלחץ על החוקר להעלות רעיון מיד כשעלה במוחו ולהיחשף לרעיונות של עמיתים בתחומים דומים לפני שהרעיון שלו הבשיל. "הקצב הואץ פי 10", אומר דור.
כתבי העת המדעיים המובילים עצמם הבינו שהם צריכים לפעול בקצב אחר כדי לפספס את האקשן. אפילו כתב העת הביקורתי וכבד הראש New England Journal of Medicine, פרסם מאמר בתוך 48 שעות. בכל זאת, מספר המחקרים שפורסמו בתחום הקורונה שלא בכתב עת רשמי כבר עבר את מספר הפרסומים שיצאו בכתבי העת הרשמיים.
"אנחנו רואים שיתוף מלא של מידע לשם קידום המלחמה במגפה הזו, עם הרבה יותר דגש על הקידום של המדע והרבה פחות אגו. מהבחינה הזו התקופה היא נהדרת", אומר דור.
פרופ' ראם סרי, סגן נשיא למחקר ופיתוח באוניברסיטה העברית, מסויג מעט יותר: "אני מאמין שהוויתור על ביקורת העמיתים היא עניין זמני, ושההעדפה לפרסומים בכתבי העת המובילים תשוב ותתחזק גם אם זה לוקח זמן. ממילא המידע שמגיע אלינו הוא פחות מדי מבוקר ואנחנו קוראים יותר מדי מאמרים פחות מדי טובים. אנחנו צריכים את השופטים מן התחום".
הלקח מהתרופה שאושרה לטיפול
כמו בתחום פרסום המאמרים, גם בתחום הניסויים הקליניים ניכרת האצה חסרת תקדים. רשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA) אימצה בשנים האחרונות תרבות של האצת ניסויים במוצרים חיוניים, ובתקופת הקורונה אפילו הקצינה ואפשרה לחברות שמעולם לא הגיעו לשוק להיכנס לניסויים בבני אדם בלי לבצע תחילה ניסויים בבעלי חיים, או לבצע במקביל כמה ניסויים לפני שהתוצאות של הניסוי הקודם הצליחו.
גם בישראל מאיצים את הקצב. ד"ר ויקטור וישליצקי מבית החולים מאיר, יו"ר עמותת C-Trials הפועלת לקידום ופישוט הניסויים הקליניים בישראל, מקווה שההישגים שהושגו בתקופה הזו יישמרו. "בגלל הלחץ, משרד הבריאות מגמיש את הסטנדרטים המקובלים, וכך גם יתר הרגולטורים בעולם. פיתוח תרופה מהרעיון ועד בית המרקחת לרוב לוקח 10-12 שנה ומיליארד וחצי דולר, רובם בשלב הניסויים, שכולל ניסויי מעבדה, בעלי חיים ואחר כך כמה שלבים של ניסויים בבני אדם. לעומת זאת היום בתחום החיסונים, חלק מהחברות מקבלות אישור להיכנס לניסויים המתקדמים בהתניה שישלימו מאוחר יותר את הניסויים המוקדמים יותר. כמו כן, תרופות שכבר נבדקו למחלות אחרות, מקבלות אישור להיכנס לניסויים רחבי היקף כי ההערכה היא שהבטיחות שלהם כבר נבדקה.
"אני אומר 'ההערכה היא', כי היו מקרים שבהם התברר שבדיקה של התרופה בקבוצה מסוימת של חולים אין פירושה שהיא בהכרח בטוחה גם לקורונה. כך קרה עם התרופה שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ קידם מאוד, כלורוקווין המשמשת היום לטיפול במלריה. התפרסמו מחקרים ראשוניים ולא מבוקרים על תועלתה, ולמעשה ניתן אישור להשתמש בה בכל חולה קורונה. אחר כך התפרסמו מחקרים נוספים, ראשוניים ולא מבוקרים גם הם, שהראו שדווקא בחולי קורונה, יש סיכון שהתרופה הזו תורמת לנזק ללב.
זו דוגמה לאופן שמדע מהיר מדי יכול להיות מבלבל יותר מאשר מועיל, אך וישליצקי מקווה שהמטוטלת לא תנוע חזק מדי לכיוון השני כשכל זה ייגמר, בעיקר ברמה הביורוקרטית. "בארץ תמיד יש בעיה עם האישורים, אבל עכשיו כולם הבינו בגלל הפקודה מגבוה, שצריך לעשות הכול מהר. יהיה קשה עכשיו לגורמי הרגולציה לומר 'אי אפשר להאיץ'. ראינו שאפשר. באותה מהירות צריך לאשר ניסויים בסרטן, סוכרת ומחלות כבדות יותר. כתבנו בעמותה מסמכים המתארים את כל הדרכים שבהן אפשר להקל על ניסויים קליניים גם בימי שגרה, ואנחנו נשמח לראות יישום שלהם. זה מאוד משמעותי גם לכלכלה הישראלית, כי חברות התרופות משלמות לחוקרים הישראלים לא מעט עבור המחקרים האלה".
בינתיים, וישליצקי נהנה מהקיים. "לא חשבתי שאראה את היום שבו כל כך הרבה יוזמות פורחות במקביל. איך החוקרים עשו את זה? איך הם חשבו על כל כך הרבה רעיונות כל כך מהר?".
הפגיעה בתעופה פגעה גם בחקר האקלים
"מה שיפה בסיפור הזה", אומר כהן, "הוא שהעבודה הייתה מלמטה למעלה. לא אנחנו אמרנו לחוקרים להסב את המחקר שלהם לקורונה, אלא הם הגיעו אלינו עם הצעות, כל אחד בתחומו. אם היית שואלת אותי לפני שלושה חודשים אם זה מה שיקרה על רקע משבר כזה, לא הייתי מנבא את זה.
"המחקרים הראשונים שהגיעו היו בתחום הביו-רפואה. אחר כך המחקר הגנטי, כי וירוס הוא בעצם חומר גנטי, אבל זו הייתה רק ההתחלה. בהדרגה התברר שיש גם יישומים בננוטכנולוגיה ליצירה של משטחים דוחי וירוסים. ישנה עבודה בתחום הנדסת החומרים ליצירת מסכות פנים יעילות ונעימות.
"נוסף על המחקרים שנועדו להתמודד עם הנגיף יש גם מחקרים שמנצלים את התקופה הזאת ככלי למחקר חברתי - לדוגמה, בחינת ההבדל בין מגע פיזי למגע וירטואלי עבור קשישים, השפעת הבדידות והתפקודים הקוגניטיביים. אף אחד לא היה רוצה ליצור קבוצת ביקורת של קשישים מבודדים, אבל עכשיו המצב יצר את הקבוצה הזאת".
כל המחקרים הללו היו צריכים למצוא מימון. "בהתחלה האוניברסיטה השקיעה בעצמה", אומר כהן, "ואחר כך קיבלנו מימון נדיב של 15 מיליון שקל מקרן אדמונד דה רוטשילד. כרגע אנחנו מנסים להגדיל את הקופה ל-60 מיליון דולר. במסגרת הסכום הזה אנחנו מקצים 6 מיליון דולר להקמת מעבדת Bio Safety, כלומר מעבדה שבה אפשר לחקור מחלות זיהומיות תוך שימוש בווירוסים חיים".
במקביל לפעילות של האוניברסיטה העברית, גם הקרן הלאומית למדע מעניקה מימון של עד 720 אלף שקל פר מחקר ועד סכום כולל של 6 מיליון דולר למחקרים בתחום הקורונה. רשות החדשנות תעניק מימון ליוזמות בתחום הקורונה ולהסבת פעילות תעשייה להתמודדות עם המחלה.
לדברי כהן, תחומי המחקר האחרים, שאולי מרגישים מוזנחים כרגע, אינם סובלים מההתמקדות בקורונה. "מעבדת BioSafety למשל תהיה רלוונטית גם לחקר חיידקים ופתוגנים אחרים. מחקר גנטי של הווירוס יהיה רלוונטי לכל מחקר גנטי ברפואה או בתעשיית הביוטק. כמובן, אנחנו חוקרים את הפעילות של המערכת החיסונית, וזה יכול להיות רלוונטי למחלות אחרות כמו מחלות חיסוניות-עצמוניות (אוטואימוניות) ואפילו סרטן. אנחנו חוקרים גם מחלות מטבוליות וההשפעה של קורונה עליהן, ואולי נבין כך משהו לגבי המחלות המטבוליות. חלק מן המכשור שקנינו ישמש גם למחקרים אחרים".
דור מדבר גם על שינוי מחשבתי עמוק בקרב החוקרים. "כל אחד אומר 'המחקר הרפואי שלי יישומי', כי כל אחד רוצה לקבל את המענקים היישומיים, אבל עכשיו הבנו מה זה באמת. זה מחקר שאתה עושה היום ומחר מיישמים אותו. זה שינוי מחשבתי מאוד משמעותי להמשך המחקר שלנו, שיבוצע עכשיו מתוך הבנה הרבה יותר עמוקה של הקליניקה".
אבל לא הכול ורוד. לדוגמה, מדענים בנאס"א אינם מורשים היום לנסוע אלא למטרות שהן חשובות למשימה שנמצאת כרגע בתהליך, ופירוש הדבר שחסרה מומחיות ייחודית בחלק מהמרכזים של הרשות, באופן שמעכב את המשימות המיועדות לעתיד הרחוק יותר. אם חשבתם לברוח מהקורונה לכוכב אחר, ייתכן שהחלום הזה ייאלץ לחכות.
תחום נוסף שנפגע מאוד הוא חקר האקלים, שדורש הגעה לשטח, מדידות ואיסוף דגימות. בשנים האחרונות הותקנו מכשירים רבים המשדרים את הנתונים אוטומטית, ואלה ימשיכו לזרום גם בתקופה הזו, אבל בהדרגה הם ידרשו התאמה ותיקון, וזה יהיה אתגר גדול יותר. כמו כן, באפן פרדוקסלי הפגיעה בענף התעופה פוגעת גם בחקר האקלים, כי לא מגיע מידע מחיישנים שהוצבו בעבר על מטוסים, ומדדו טמפרטורת אוויר בשחקים ואת עוצמת הרוח וכיוונה.
מתיחת פנים תדמיתית למדע
בשנים האחרונות המדע הותקף מכיוונים רבים. הבולט שבהם הייתה ממשלת ארה"ב בראשות דונלד טראמפ. הנשיא קיצץ את תקציב המוסדות המדעיים שמומנו עד אז על ידי הממשלה, מינה אנשים שאינם נחשבים בעלי מקצוע מובילים בלשון המעטה לראשות מוסדות שאמורים לגזור את מדיניותם מנתונים מדעיים, והתנגד לממצאים מדעיים מקובלים בהזדמנויות שונות. הוא אף קיצץ את התקציב ל-CDC, הרשות למלחמה במגפות בארה"ב. לדעת רבים, ניתן לייחס את תפקודה הלקוי בתחילת המגפה לקיצוץ הזה.
אותו טראמפ, עם פרוץ המגפה, קרא לתעשיית החיסונים והתרופות למצוא כבר פתרון לבעיה. "אתה לא יכול להעליב את המדע ואז לבקש ממנו דברים", הסביר לו במאמר דעה עורך משפחת כתבי העת Science , פרופ' הולדן ת'ורפ. האם טראמפ יבקש סליחה מהמדע ויתייחס אחרת להמלצותיו בעתיד? לא צריך לעצור את הנשימה ולחכות לכך, ובכל זאת נדמה שיש שיפור בתדמית המדע בציבור.
"מבחינתנו, היה זה אך טבעי שאם יש משבר שהמדע יכול לטפל בו, זה תפקידנו", אומר כהן. "לא תמיד מאמינים לנו, אך אנחנו חושבים שבאמת יש לנו אחריות כלפי הציבור. אנחנו חושבים שאפילו לא מנצלים מספיק את יכולתנו.
"אבל אני מאוד מודאג, כי אני חושש שכשהקורונה תדעך, העולם ישכח אט אט את התרומה של המדע. יגיע המשבר הכלכלי ואז יקצצו דווקא במקום שבו אנשים פחות מבינים, כמו המדע, וישכחו שהמדע הוא הפתרון. בלי השקעות העבר לא היינו יכולים לעשות את זה, ולא נוכל להמשיך לעשות את זה בלי השקעות בעתיד".