מירי רגב בטקס הדלקת המשואות 2018 / צילום: נועם מושקוביץ', וואלה news
בנאדם שיושב בביתו כבר חודש וחצי עולה על בגדי ספורט, נועל נעלי ריצה, ומתחיל לנוע במעגלים ברדיוס דמיוני של 500 מטר מהבית. יציאה עם אופניים לרכיבה ארוכה היא מחוץ לתחום. פעילות גופנית עם יותר מבנאדם אחד מהמשפחה הגרעינית שלו היא מחוץ לתחום. שחייה בים היא מחוץ לתחום. גם טיול בדד או זוגי באוויר הפתוח בחיק הטבע הוא מחוץ לתחום.
בבית הצמוד אליו הוא יכול לראות את השכן מתעורר, נועל נעלי חג, ויוצא לתפילה משותפת באוויר הפתוח, אותו אוויר פתוח שנהייה פתאום פחות מסוכן ופחות מדבק. השכן ישהה במחיצתם של 19 אנשים, לא בני משפחתו הגרעינית, מבלי שיעבור על שום הנחיה של משרד הבריאות.
הדוגמה הקטנה הזאת יכולה לסכם את הקדנציה של מירי רגב במשרד הספורט. בזמן שבליל העברת תקנות הקורונה האחרונות הצליחו גורמי לחץ שונים להשפיע על מקבלי ההחלטות להרחיב כמות המתפללים המותרת ממניין ל-19, הספורט והחשיבות של הספורט לא נמצאים על השולחן של מקבלי ההחלטות. בעיקר בגלל שאין מי שישים אותו שם.
התרומה של רגב התבטאה השבוע בניסיון למצוא פתרון דווקא לענף הכדורגל המקצועני כדי להחזיר אותו לפעילות. מדוע דווקא את ענף הכדורגל, שמעסיק בפועל (אם לוקחים בחשבון את הליגה הבכירה) כ-350 שחקני כדורגל שרובם מרוויחים יפה מאוד? לא ברור. אבל זה תפס כותרת כמובן. הכדורגל הוא כלי קל לתפוס כותרות. "תוכנית רגב", כך היא כונתה, הייתה ללא ספק יצירתית ודיברה על השלמת הליגה בטורניר סגור בעיר אילת.
איך אפשר לקיים ליגה במקום שבו יש מתקן אחד רעוע, שאחרי חמישה משחקים בזה אחר זה יהיה דומה לאורווה ויסכן את בריאותה שחקנים, זה סיפור אחד. מוזר שאחרי ארבע שנים במשרד השר האחראי לא מודע לתשתיות של הספורט באילת. זה נראה קצת כמו העתק הדבק מהצעות שהועלו במדינות אחרות ששם אין בעיית תשתיות ולא את החום של אילת.
אבל השאלה המרכזית היא מדוע משרד ממשלתי שאחריותו היא לכלל הספורט בישראל עסוק דווקא בספורט מקצועני ודווקא בליגה בכדורגל.
במהלך דיון בוועדת הקורונה של הכנסת ציין מנכ"ל משרד הספורט יוסי שרעבי כמה דוגמאות לפעילות המשרד להמחשת פעילותו בעת משבר הקורונה. הוא דיבר על הניסיון להחזיר את הליגות המקצועניות, על פיתרון נקודתי שניתן להפועל ירושלים ולמכבי ת"א בכדורסל בנוגע למשחק באירופה, וניסיון לסייע לספורטאים אולימפיים להתאמן במכון וינגייט.
גם שרעבי עסוק בטיפול בגורמי הלחץ המקצועניים של הספורט שיושבים עליו. אלא שהמנדט שניתן למשרד הספורט בימי הקורונה הוא לא לעסוק תחילה ב"מניעת קריסה של הספורט" או לטפל בכלכלה של הספורט. התפקיד הראשון שלו והדחוף אינו בהקמת מנגנון שיבטיח את חזרת הליגה כדי ששחקנים שוב יקבלו את שכרם המנופח. וגם לא את חזרתם של הספורטאים האולימפיים. אלא קודם כל לדאוג שהציבור במדינת ישראל יפעל ויזיז את עצמו, ודאי עכשיו בתוך סיר הלחץ שמייצר סגר הקורונה.
הניסיון לקבוע כי הספורטאים המקצועניים הם עובדים חיוניים למשק הוא מגוחך. במה הם חיוניים בדיוק? למי הם חיוניים? הספורט העממי הרחב הוא חיוני למשק. בריאותית ונפשית. יותר חשוב להחזיר מיליוני ילדים, נערים, גברים ונשים לפעילות גופנית באוויר הפתוח, במגרשים המיועדים לכך, מאשר לדאוג לספורטאי ההישג.
הבעיות התחילו הרבה לפני הקורונה
המעמד של הספורט בישראל הוא רע. זה מתבטא גם תקציבית. המדינה לא משקיעה בספורט - כ-0.2% מתקציב המדינה הוא תקציב משרד הספורט. היעדר המעמד, ובמקביל חוסר אכפתיות של השר שבראשו (שכבר רואה חודשים ארוכים תפקיד בממשלה הבאה) גורר אנרכיה בתפעול של הספורט בעת משבר. אין שום דבר מערכתי שלפיו עובדים.
כל גורם בספורט מרים טלפון לפרופ' איתמר גרוטו שסומן על ידי כולם כמי שאיתו אפשר לדבר. אנשי הכדורגל מדברים איתו, אנשי הכדורסל, אנשי הוועד האולימפי. גם לאנשי מרכזי הספורט יש מה להגיד לו. כל אחד מושך לצד שלו. אלו טוענים לקריסה כלכלית, לאלו יש ספורטאים אולימפיים להכין לטוקיו. אלו מאבדים לקוחות בכל יום שעובר. ככה זה מתנהל.
לא מקשה אחת
אחת הבעיות בניסיון לחזור לפעילות היא בהגדרה הרחבה מדי של המילה ספורט. זה לא יכול לעבוד ככה. אי אפשר להתייחס לספורט כמקשה אחת ויש לייצר דיפרנציאציה. נכון, זה דורש התעסקות במי כן יכול לפעול ומי לא, אבל כך בדיוק פועל הספורט - עם שוני ענפי עצום. יש ענפי ספורט אולימפיים עם מגע שמתקיימים במקום סגור. ברור שהם בעיתיים בעת הזו, לפחות כל עוד ההנחיות לריחוק של שני מטר קיימות. אבל זה לא אומר שענפים אחרים לא יכולים לפעול.
אם באמת רוצים להחזיר לפעילות את הספורט מה הבעיה עם שני שחקני טניס לעמוד משני צדי הרשת לחבוט זה אל זה; מה הבעיה של גולשי רוח לפעול בים; מה הבעיה עם מרתוניסטית להתאמן באוויר הפתוח או באצטדיון; את זה אפשר היה לעשות הרבה לפני שמונה רפרנט מטעם משרד הבריאות לתחום הספורט. מה הבעיה לבנות אימון ספורט ללא מגע אפילו לקבוצת ילדים בכדורסל, בכדורגל או בכדורעף.
כשרוצים להחזיר לעבודה את מורי הנהיגה מתברר שאפשר להיות יצירתיים, ששני מטר הם כבר לא בדיוק שני מטר. ספורט זה כבר סיפור אחר.
ממשרד הספורט נמסר בתגובה: "לאורך כל השיח המתנהל בין משרד התרבות והספורט ומשרד הבריאות, הן בשיחה של השרה רגב עם מנכ"ל המשרד והן בכל השיחות אותן מנהל מנכ"ל המשרד, יוסי שרעבי, מול כלל הגורמים במשרד הבריאות, הבקשה להחזיר את הספורט העממי לשגרה עולה שוב ושוב, יתר על כן תכנית שהגיש המשרד לחזרה הדרגתית כוללת את הספורט העממי כבר בשלבים הראשונים.
שרת התרבות והספורט אף ביקשה להוריד את הגבלת 500 המטרים לריצה לציבור הרחב, אולם בקשה זו נדחתה בשלב זה על ידי גורמי משרד הבריאות. גם הפעילות הקבוצתית ללא מגע תחזור לפעילות בימים הקרובים. היוזמה לגבי חידוש הליגה בכדורגל ולהביא לסיומה נולד מהרצון למזער נזקים כלכלים עצומים לענף ולנסות לחזק את העיר אילת ככל שזה ניתן וישנם תשתיות שיאפשרו זאת. משרד התרבות והספורט והשרה רגב ימשיכו לפעול בשיתוף פעולה מלא עם משרד הבריאות וגופי הספורט להחזיר את הספורט התחרותי והעממי לפעילות בהקדם האפשרי תוך שמירה על כל ההנחיות וההתניות של משרד הבריאות".
ממשרד הספורט נמסר בתגובה: "לאורך כל השיח המתנהל בין משרד התרבות והספורט ומשרד הבריאות, הן בשיחה של השרה רגב עם מנכ"ל המשרד והן בכל השיחות אותן מנהל מנכ"ל המשרד, יוסי שרעבי, מול כלל הגורמים במשרד הבריאות, הבקשה להחזיר את הספורט העממי לשגרה עולה שוב ושוב , יתר על כן תכנית שהגיש המשרד לחזרה הדרגתית כוללת את הספורט העממי כבר בשלבים הראשונים.
"שרת התרבות והספורט אף ביקשה להוריד את הגבלת 500 המטרים לריצה לציבור הרחב, אולם בקשה זו נדחתה בשלב זה על ידי גורמי משרד הבריאות. גם הפעילות הקבוצתית ללא מגע תחזור לפעילות בימים הקרובים. היוזמה לגבי חידוש הליגה בכדורגל ולהביא לסיומה נולד מהרצון למזער נזקים כלכלים עצומים לענף ולנסות לחזק את העיר אילת.
"ככל שזה ניתן וישנם תשתיות שיאפשרו זאת. משרד התרבות והספורט והשרה רגב ימשיכו לפעול בשיתוף פעולה מלא עם משרד הבריאות וגופי הספורט להחזיר את הספורט התחרותי והעממי לפעילות בהקדם האפשרי תוך שמירה על כל ההנחיות וההתניות של משרד הבריאות".