דעה: היזהרו מניצול לרעה של הליכי שיקום בחסות הקורונה
למרות רצונה של הממשלה לסייע במשבר הקורונה, יכולתה להכניס את היד לכיס מוגבלת, וספק באם חבילות הסיוע שהוצעו יהיו מספקות לגבי חלק מהעסקים. במציאות שבה ההכנסות ממסים קטנות בצורה משמעותית ולנוכח הגירעון הקיים עוד לפני המשבר, עצמאים ועסקים קטנים יצטרכו לדאוג לעצמם וחלקם יקרוס כבר בעתיד הקרוב. אלא שכשעסק קורס, הוא גורר איתו עסקים רבים אחרים בתגובת שרשרת, וכך אנו עלולים לחזות במבול של הליכי חדלות פירעון.
בפני חברה קורסת עומדות שתי אפשרויות - לבקש שיקום והקפאת הליכים (הפעלה תחת ניהול של נאמן שממונה על-ידי בית המשפט) או פירוק (שמשמעו מכירת הנכסים וחיסול העסק).
במקרים רבים מעדיפים עסקים בקריסה לבקש להמשיך לפעול ולנסות להשתקם. בתי המשפט נוטים לאשר בקשות מעין אלה, וזאת גם כאשר לא מוצגת תוכנית הבראה של ממש, אף שבתאוריה החוק מחייב לצרף לבקשה תוכנית הבראה מסודרת שכוללת שורה ארוכה של נתונים. למעשה, חלק ניכר מבקשות השיקום מוגשות בחופזה וכוללות הצהרות כלליות בלבד בדבר תוכניות ייעול וחיסכון, וזאת בליווי נתונים אופטימיים ובלתי מבוססים. למרבה הצער, לא אחת מתברר שהנתונים האמיתיים שונים מרחק רב מכפי שהוצג בבקשה, מה שעלול להוביל לכישלון ההליך.
במרבית הליכי השיקום נוהגים הנאמנים, לאחר תקופה ראשונית של ניסיון לייצב את העסק, לפרסם הזמנה לציבור להציע הצעות לרכישת נכסי החברה או פעילותה כעסק חי, וזאת ללא עריכת חוות-דעת רצינית באשר לשווי החברה. הליכים שמצליחים הם כאלה שבהם התקבלו הצעות סבירות לרכישת החברה או פעילותה, וזאת בסכומים שמאפשרים לגבש הסדר נושים סביר. ואולם בחלק ניכר מהמקרים המציאות עגומה יותר וההצעות שמתקבלות (אם בכלל) הן נמוכות. במקרים כאלה ניסיון ההבראה נכשל או שהנושים נאלצים, בלית-ברירה, להסכים להסדר שבו מוצעים להם שיעורי החזר נמוכים (לעתים 10%-15% ולעתים אפילו פחות).
קיימים גם מקרים שבהם הנאמן מנסה לגבש הסדר נושים ארוך-טווח על בסיס המשך פעילות של החברה וצפי של רווחים עתידיים ולא על בסיס מכירת החברה, וזאת לעתים בתוספת של התחייבות בעלי המניות להוסיף תרומת בעלים.
הניסיון מלמד כי חלק ניכר מההסדרים מסוג זה מופרים, בין משום שאין רווחים גבוהים מכפי שנצפו מראש ובין משום שבעלי המניות לא מצליחים לגייס את הכספים כפי שהובטח, ואז החברה עוברת לפירוק או שהנושים נאלצים להסכים להסדר חדש עם תנאים גרועים יותר.
מכל מקום, חלק ניכר מהליכי השיקום נכשלים ומסתיימים בשלב כזה או אחר בפירוק, המלווה לא אחת בהליכי חדלות פירעון גם של בעלי המניות. חשוב להבין כי להליך השיקום יש מחיר גבוה שבא על חשבון הקופה. הפעלה הפסדית של החברה פוגעת בנושי החברה, מאחר שכל תמורה שתתקבל ממכירת הנכסים משמשת בעדיפות ראשונה לכיסוי הפסדי/גירעונות ההפעלה. בשלב כזה מאוחר כבר לחזור אחורה, ואז לעתים נאלצים הנושים להסכים להסדר נושים שמגלם תספורת משמעותית, גם כאשר ייתכן ומימוש הנכסים בהתחלה, לרבות מימוש נכסים אישיים של הערבים, היה מביא תועלת רבה יותר.
החוק החדש מאפשר לבית המשפט, בנסיבות מסוימות, לאשר הסדר נושים חרף התנגדות של חלק ניכר מהנושים, וזאת לעתים תוך פגיעה בזכויות הנושים המתנגדים. המבחן העיקרי לאישור הסדר נושים הוא עדיפות ההסדר על פני האלטרנטיבה של פירוק, ואולם השוואה זו נעשית בשלב המאוחר של אישור ההסדר ולא בשלב ההתחלתי של ההליך.
בשורה התחתונה, מוצע להיות עם היד על הדופק כבר בשלב ההתחלתי של ההליך על-מנת לוודא כי אכן קיים סיכוי ממשי להבראה ושהפעלת החברה אינה גירעונית - זאת על-מנת להבטיח שהנושים, שממילא נפגעים מקריסת החברה, אינם נפגעים פעם נוספת כתוצאה מעצם ניסיון השיקום הכושל.
אומנם לא קל לחזות מראש כיצד ההליך יסתיים, ואולם חשוב להקפיד על קבלת נתונים מדויקים ככל הניתן ובדיקתם על-ידי בעלי מקצוע כבר בשלב ההתחלתי של ההליך. באותם מקרים שבהם קיים חשש שההליך יהיה גירעוני ויפגע במסת נכסי החברה, רצוי, במקרים רבים, להורות מלכתחילה על פירוק ולאפשר לנושים לממש שיעבודים או לנקוט הליכים נגד הערבים.
הכותב הוא שותף במחלקת בנקאות ומימון במשרד עורכי הדין סלומון ליפשיץ
