יעקב ליצמן ומוטי בבצ'יק / צילום: עמית שאבי, "ידיעות אחרונות"
כניסתו הצפויה של יעקב ליצמן למשרד הבינוי והשיכון, מסיימת תקופה בת חמש שנים שבה השליטה בתחום הייתה נתונה למשרד האוצר. זאת לאור מדיניותו של שר האוצר היוצא, משה כחלון, שדימה את פועלו ל"ארגז הכלים", ושקיבץ תחת משרדו את מינהל התכנון, רשות מקרקעי ישראל ואת מטה הדיור - גוף שלא היה קיים בעבר. לאן הולכים מכאן? גלובס עושה סדר.
ה"קרב" האמיתי יהיה על היקף התקציב
המדיניות בתחום הדיור עומדת להשתנות, בראש ובראשונה היות שמשרד האוצר, תחת השר ישראל כ"ץ, לא עומדת לשים את ענף הדיור בראש סדר העדיפויות - ודאי לא בתקופה שהשפעת הקורונה מורגשת היטב. למעשה בשתי המפלגות הגדולות החליטו להשאיר את ה"מאחז" הזה מחוץ לתחום. אחרי שהוחלט שרמ"י תעבור למשרד הבינוי, עולה סוגיית שיוכו של מינהל התכנון - למשרד הפנים או למשרד השיכון. כך או אחרת, אחד מהגופים המשמעותיים בתחום ייכנס תחת כנפיו של שר מהמגזר החרדי. מכאן שכל עוד לא ייעשו צעדים חריגים, לליצמן תהיה יד חופשית יחסית להוביל מהלכים רבים.
עם זאת התקציבים שיעמדו לרשותו צפויים להיות קטנים מבשנותיו של כחלון. בשנת 2019 התקציב עמד על כ-5.3 מיליארד שקל, ולאור המשבר הוא צפוי להצטמצם. המשמעות של תקציב מצומק היא כמובן אי יכולת לקיים רפורמות משמעותיות. על כן ה"קרב" האמיתי הראשון של ליצמן עומד להתמקד בתקציב משרדו.
"ממלכתיות", לפחות במערכה הראשונה
תרופות וחולים הם לא דירות ודיירים, אבל אם להסתמך על דרכי הפעולה של ליצמן עד כה, לפחות בתקופה הראשונה לכהונתו אנחנו עומדים לקבל את הגרסה הממלכתית שלו. או במילים אחרות - שר שאיננו סקטוריאלי, לפחות כלפי חוץ. "ליצמן הוא לא אחד ששולף, ולפחות בתקופה הראשונה הוא צפוי לשדר שהוא בא לעבוד עבור כולם, ולא רק עובר הציבור החרדי, למרות שברור לכולם שלמגזר החרדי יש אתגרים מאוד גדולים בתחום הדיור. מה שיהיה בהמשך זה משהו אחר", אומר גורם שמכיר את עבודתו. לדבריו תקופתו של ליצמן אולי נגמרת באקורדים צורמים, אך לאורך שנותיו הרבות במשרד הבריאות עברו כמה רפורמות שהיטיבו עם כלל האוכלוסייה כמו הכנסת טיפולי השיניים לילדים נוער וקשישים לסל הבריאות, ורפורמת סימון המוצרים המזיקים. "תרגום השיטות הללו לדיור, מרמז שהוא יציג בתוך זמן קצר שדרוג של תוכנית הדיור הממשלתית, שתיטיב עם הציבור שלו, אבל גם שתקרוץ לציבור הכללי", אומר אותו גורם.
כסיף אאוט, שפיר אין
בכל הנוגע לתחום הדיור, ברור לעוסקים בתחום שציבור הבוחרים של ליצמן מצוי במצוקה. לפי הערכות בכל שנה מתחתנים כ-50 אלף זוגות במגזר החרדי, וברור שמלאי הדירות הפנויות עבורם נמצא בחסר משמעותי. ככל שמדובר בתוכניות הדיור לציבור החרדי, העשור האחרון נחל כישלונות כבדים. המרכזי שבהם היה הסבת העיר חריש מעיר חרדית לעיר רגילה. אמנם שכונות חרדיות גדולות מוקמות ברמת בית שמש, אך זה לא מספיק. כישלון שני היה העיכובים בקידום העיר כסיף, שהייתה אמורה להיות המקבילה הדרומית לחריש. כעת נראה שפרויקט כסיף גם לא יתרומם, לאור התבטאויות שונות במגזר מהעבר נגד "ניודם של חרדים לפריפריה הדרומית".
אל מול שני הכשלונות הכבדים הללו, צצה אלטרנטיבה חדשה ב-2017 - העיר שפיר. זו עתידה להיות מוקמת מערבית לקרית גת ובצמוד לה. התוכנית שלה אושרה בול"ל, אולם לא כעיר עצמאית, אלא כשכונה בתוך קרית גת.
בשנה שעברה כתב ליצמן לנתניהו מכתב שבו ביקש להאיץ את קידומה של שפיר, תוך שהוא מזכיר את מסקנות התוכנית האסטרטגית לדיור לאוכלוסייה החרדית, שאושרה בממשלה. שם נכתב כי עד 2036 יש להקים עבורם 200 אלף יחידות דיור. כעת נראה ששפיר תזכה ליחס "קרוב" וחם יותר.
הטבות לא רק בדירות קבלן
לפי גורמים עמם שוחחנו, נראה כי ליצמן צפוי לקדם מדיניות מיטיבה, שבמסגרתה יוענקו לזוגות צעירים הטבות ברכישת דירות - לא רק בדירות קבלן, אלא גם בדירות יד שנייה. מובן כי הדבר אינו אפשרי במצב הנוכחי, ואולם יתכן כי במשרד השיכון ינסו לעגן קריטריונים שיזכירו את הקריטריונים לזכאות של הפורמט הישן של "מחיר למשתכן", שכללו פרמטרים של גיל צעיר ושל מספר נפשות במשפחה, ש"נתפרו" לצורכי החברה החרדית.
צעד אחר שאותו עשוי ליזום ליצמן, או לפחות לתמוך בו, אם הוא יוצע על ידי מישהו אחר, הוא הורדת מס הרכישה. הח"כים החרדים היו בין המתנגדים החריפים ביותר ליוזמות שהעלה כחלון החל מ-2015, שכללו את הכבדת הנטל על משקיעים באמצעות העלאה ניכרת של מס הרכישה וקידום "מס ריבוי דירות" (המכונה גם "מס הדירה השלישית"). זאת, משום שרבים בקרב הציבור החרדי מחזיקים ביותר מדירה אחת.
רוצים את ליצמן? חפשו את בבצ'יק
"איפה בבצ’יק, הוא פה?", שאל ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתח נאום שקיים במסגרת ועידה של העיתון החרדי "המודיע" בשנת 2016. כשעיניו נתקלו בו בקהל אמר נתניהו, "בבצ’יק! אתה עוזר מצוין לשר בריאות מצוין", וסחף מחיאות ידיים סוערות מהקהל. אזכור שמו של בבצ’יק לא היה מקרי. כל מי שמכיר את ההתנהלות בלשכת שר הבריאות בשנים האחרונות יודע שמוטי בבצ’יק הוא חלק מהכוורת הקרובה ביותר לליצמן ונהנה מאמון גדול מצידו, ואולי חשוב מכך בחסידות עצמה.
לדברי אנשים שעבדו לאורך השנים עם ליצמן וצוותו, בבצ’יק נחשב לגורם ממתן במחלוקות מול גופים שונים, והעובדה שהוא בעל קשרים טובים עם לשכות שרים אחרות מסייעת בכך. בעבר אף נשמעו קולות לפיהם בבצ’יק עשוי להיות "יורשו" הפוליטי של ליצמן ביום מן הימים.
בבצ’יק צפוי כמובן להמשיך וללוות את ליצמן למשרדו החדש, ולכן קבלנים, וגורמים בכלל בתחום שיבקשו להיפגש עם ליצמן, יגלו שהדרך הטובה ביותר עוברת דרכו.
"מינהל התכנון זה לא נדוניה"
ככך טוענת מתכננת מחוז ת"א בעבר, האדריכלית נעמי אנג"ל, לאור העובדה שמינהל התכנון צפוי לנדוד ממשרד האוצר לבית חדש.
מזה תקופה ששר הפנים, אריה דרעי, מבקש להעביר את מינהל התכנון בחזרה למשרדו. בשיחות סגורות אנשיו אף ידעו לספר ש"העניין סגור". אלא שכניסתו הצפויה של יעקב ליצמן למשרד הבינוי והשיכון, תוך הבטחה למשרד במתכונת מורחבת, מציבה סימן שאלה מחודש בנושא.
מינהל התכנון הוא הגורם האחראי במדינת ישראל על גיבוש מדיניות התכנון הארצית בנושאים שונים. מהקמה של ישובים או הרחבתם, דרך הקמת תשתיות ארציות (נמלים, שדות תעופה, כבישים, רכבות) ועד לרזולוציה של היקף וגובה בניינים. בתחילת הקדנציה האחרונה נדד המינהל, שבראשו עומדת כיום דלית זילבר, ממשרד הפנים למשרד האוצר.
האדריכלית נעמי אנג’ל ששימשה שנים רבות כמתכננת מחוז תל אביב, טוענת כי הפיכת המינהל לנושא פוליטי איננה לגיטימית. "הייתה לגיטימציה להעביר אותו למשרד האוצר, אבל זה לא אומר שצריך להזיז אותו כל ארבע שנים, או פחות, בגלל בחירות. זה לא נדוניה. ברור שההעברה של מנהל התכנון תייצר הרבה התעסקות. התזוזה היא מאמץ בפני עצמו". לדבריה יש דווקא יתרון בכך שהמינהל יהיה מנותק מהעשייה של משרד הפנים ששמה דגש רב על הזווית המקומית.
גורם תכנון בכיר עמו שוחחנו אומר כי, "להעברת מינהל התכנון למשרד הפנים יש יתרון בכך שהוא עשוי לחבר את עולם התכנון לצרכים של הרשויות המקומיות. זה היה פחות בפוקוס כשהתכנון היה תחת משרד האוצר וכפוף, מעל הכול, לצרכי המדינה, ובעיקר לצרכי השיווק של רמ"י, והדרישה לייצר היקפי יח"ד עצומים", מנגד כמו אנג’ל גם הוא מציין כחיסרון את משרד הפנים כמקום שיש בו ראייה צרה מזו של משרד האוצר או משרד הבינוי, דבר שעלול להשפיע על פרויקטים גדולים ומאתגרים כמו הרכבת הקלה והמטרו.