משבר הקורונה חייב את סגירת בתי הספר, אך הפתרון שמשרד החינוך נתן לתלמידים - למידה מרחוק - נותר שנוי במחלוקת. תוכניות הלימוד, מבנה יום הלימודים והמחסור במחשבים נמצאים במרכזו של דיון ציבורי, ואלו חלק מהגורמים שמונעים מהלימודים להיות אפקטיביים. במשרד החינוך ביצעו שינויים רוחביים, למשל צמצום מספר בחינות הבגרות.
עם זאת, באוכלוסיות מסוימות הפתרונות אינם מספקים, למשל בגלל מחסור במחשבים, וקיים חשש מוחשי כי התקופה הנוכחית תוביל להעמקת הפערים הלימודיים, שעמוק גם ככה, בין קבוצות שונות באוכלוסייה. כך למשל בחברה הערבית יש מחסור משמעותי במחשבים, וכן בעיות בתשתיות האינטרנט.
"אתמול ניסינו לעשות ישיבת עבודה בזום, שלושה אנשים, והשיחה כל הזמן התנתקה", מספר וליד מג'אדלה, מנהל מחלקת חינוך בעיר באקה אל גרבייה. "יש בעיר עמודי תקשורת משנות ה-70, ואין תשתית מתקדמת, למשל סיבים אופטיים. לכן התלמידים לא מצליחים לקיים למידה רציפה. עשינו סקר, מתוך 7,200 תלמידי בתי הספר ענו לנו 3,800 תלמידים. ל-28% מאלו שהשיבו לסקר אין מחשבים בבית כלל, וגם אם יש מחשבים בבית, אז כמו בכל הארץ - אין מחשבים לכולם. ל-32% מהתלמידים אין רשת אינטרנט בבית".
הבעיה קיימת לא רק בבאקה אל גרבייה, אלא רווחת בכלל היישובים הערביים. בוועדת המעקב לענייני החינוך הערבי ריכזו לפני כשבועיים רשימה שכוללת נתונים לגבי המחסור ב-53 יישובים, שכוללים קרוב למיליון תושבים. מתוכם, לכ-85 אלף תלמידים אין גישה למחשב או למכשיר חלופי, שיכול לשמש ללמידה מרחוק. בוועדת המעקב מעריכים שבכלל היישובים הערבים המחסור מגיע לכ-140 אלף תלמידים - מתוך 550 אלף תלמידים בסך הכול.
הבעיה חריפה במיוחד בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, שם אין לכ-51 אלף תלמידים גישה למחשב, וגם המורים שמתגוררים ביישובים אלו סובלים מהמחסור, כך לפי דוח של "אג'יק-מכון הנגב".
בחברה הבדואית מתמודדים עם כמה בעיות, ובראשן העובדה שאין שם תשתיות חשמל והגנרטורים לא מספיקים, דבר שהיווה בעיה גם לפני תקופת הקורונה, וכן היעדר קליטה שמקשה על התקנת ראוטרים ניידים", אומרת ד"ר סראב אבו רביעה מאוניברסיטת בן גוריון.
"80% מהם נמצאים מתחת לקו העוני ולהורים אין את ההון התרבותי המתאים כדי לסייע לילדים שלהם עם דברים הקשורים לנושאים הדיגיטליים. גם הבתים שלהם צפופים, ולדעתי צריך לאפשר להם להגיע לבתי הספר שנמצאים בתוך הכפרים וללמוד שם מרחוק, אבל בקבוצות קטנות. בנוסף, צווי ההריסה של הבתים ממשיכים להגיע גם בתקופה הנוכחית, שזה גם מקשה". אבו רביעה פרסמה נייר מדיניות ביחד עם פרופ' יוסי דהאן מהמרכז האקדמי למשפט ועסקים רמת גן שעוסק בהשפעה של משבר הקורונה על אי השוויון. הנייר פורסם כחלק מהתארגנות עצמאית של מומחים בתחומים שונים הרלוונטיים למשבר.
מחסור במחשבים גם במשקי בית יהודים
הממשלה אישרה העברת תקציב של 50 מיליון שקל בעבור מחשבים לתלמידים מהחברה הערבית והחברה החרדית. עדיין לא ידוע מתי התקציב יועבר, ובכל מקרה כמות המחשבים שניתן לקנות באמצעותו תענה רק על חלק קטן מהצורך. ממשרד החינוך נמסר כי "המשרד יקצה את את התקציב עם קבלתו בהתאם לקריטריונים מסודרים, בדגש על הקצאה לאוכלוסיות מרקע חברתי-כלכלי נמוך". ממשרד האוצר נמסר: "הסוגיה עדיין מצויה בבחינה מקצועית".
בינתיים התלמידים נאלצים להסתפק בקשר חלקי עם בתי הספר.
התלמידים הישראלים לא מגיעים לבתי הספר כבר שבועות ארוכים, חלק גדול מהם היה בחופשה. אולם בשבוע שעבר המליץ משרד החינוך לעבור לימי למידה יחסית מלאים מרחוק. הבעיה שגם בציבור הכללי יש מחסור במחשבים - מסקר הוצאות משק בית 2018 עולה כי ל-77% מהבתים יש מחשב בבית, אך בעשירון התחתון יש רק ב-51% מהבתים.
רק בשליש מהבתים יש שני מחשבים או יותר, שזהו הנתון החשוב יותר, בהנחה שיש יותר מילד אחד בבית. אולם המצב גרוע יותר בחלוקה לעשירונים - בעוד שבעשירון העליון יש ל-56% שני מחשבים או יותר, בעשירון השביעי יש ל-44% מהתלמידים, בעשירון הרביעי יש רק לרבע מהתלמידים ובעשירון האחרון יש ל-11% בלבד יותר ממחשב אחד בבית. לא רק זאת, ל-54% ממשקי הבית שמשתייכים לעשירון התחתון אין בכלל אינטרנט בבית, וכך גם ל-27% ממשקי הבית בעשירון השביעי.
כלומר, גם הנתונים בקרב האוכלוסייה היהודית לא מעודדים, אך צריך להביא בחשבון שכ-50% מהמשפחות הערביות נמצאות מתחת לקו העוני, וכי התלמידים הערבים מופלים בתקציבים גם במערכת החינוך כולה (שחלקים ממנה מתנהלים בלי תקצוב דיפרנציאלי בכלל, ואיפה שיש תקצוב דיפרנציאלי, תלמיד ערבי מרקע חלש מקבל פחות מתלמיד יהודי מרקע חלש). כמו כן, ביצועי התלמידים הערבים פחות טובים מאלו של התלמידים היהודים.
למרות המחסור הנרחב במחשבים, המדינה מקצה מעט מאוד כסף לפרויקט "מחשב לכל ילד", אותו היא מפעילה משנות ה-90. הפרויקט מיועד לתלמידי כיתות ב' עד י' שאין ברשותם או ביכולתם לרכוש מחשב מסיבות כלכליות.
מנתונים שנמסרו ל"גלובס" בחודש אוגוסט האחרון, נראה כי הפרויקט מצומצם בהיקפו, במיוחד ביחס לצורך שעולה מהשטח. עד היום השתתפו בפרויקט כ-90 אלף משפחות, 80% מהן מרשויות במצב סוציו-אקונומי 1-5. בעשר השנים האחרונות עמד התקציב הכולל של הפרויקט על 24 מיליון שקל, והוא מורכב מתקציב מדינה, תרומות, רשויות מוניציפליות והמשפחות (שמשלמות 270 שקל למחשב). המשמעות היא שהתקציב שממשלת ישראל שמה הוא זעום. בכל שנה מוענקים כ-6,000 מחשבים.
דהאן ואבו רביעה מציינים בנייר המדיניות כי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסם בסוף 2019 מצביע על פערים עצומים בשימוש בכלים דיגיטליים בין האוכלוסייה היהודית לערבית: 71% מהאזרחים הערבים דיווחו שהם גולשים באינטרנט באמצעות הטלפון הנייד, ורק 43% דיווחו שהם משתמשים במחשב בבית - לעומת 77% מהאזרחים היהודים.
"יש תלמידים שלומדים דרך הוואטסאפ, אך באופן כללי אנחנו יותר שמים דגש על הקשר רגשי עם התלמיד, על שמירת קשר עם המורה. הלמידה לא מתבצעת באיכות שאנחנו רוצים, כי התשתית של הלמידה מרחוק לא מספיק מסודרת כדי להוות תחליף ללמידה פרונטלית - וזה נכון לכל מקום בארץ", אומר מג'אדלה, שמציין כי מצבם של התלמידים בעיר שלו, ובחברה הערבית בכלל, פחות טוב ממצבם של תלמידים רבים בישראל. "ברשויות אחרות, לא הכי עשירות, מציעים לעזור לנו. אני מעריך את טוב ליבם, אך אפשר להסיק מכך שמצבן בסדר".
פער בחומרי למידה בין ערבים ליהודים
דהאן ואבו רביעה מציינים בנייר העמדה שפרסמו כי "בחינה של התכנים שהועברו בלמידה מרחוק בשבועיים הראשונים מלמדת על הפער עצום בין חומרי הלימוד המוצעים ליהודים לבין אלה המוצעים לערבים. בחלוף הימים המצב השתפר, אבל הפער עדיין קיים. העובדה שאולפני השידור נמצאים באזור המרכז ואין אף אולפן שידור באזור הצפון, מקשה על מורים ערבים להשתלב בהוראה מרחוק".
ד"ר שרף חסאן, יושב ראש וועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, מציין כי ביום רביעי האחרון בחנה הוועדה שוב את התכנים באולפנים. "עדיין יש פער מסוים מבחינת היקף ואיכות. למשל, אחד השיעורים היה באורך 25 דקות בלבד, לעומת בעברית של 45 דקות לאותה שכבת גיל. כדי למלא את הזמן חזרו על אותו שיעור".
חסאן אומר כי בוועדה "מאוד מודאגים מהנתק בין בתי הספר לתלמידים. אנחנו מעריכים כי 50% מהתלמידים מנותקים, , בין אם בשל היעדר מחשבים או בעיות אינטרנט ותשתיות או בשל גורמים סוציו-אקונומיים אחרים. זה סוג של נשירה שנכפתה על התלמידים שיהיה לה מחיר. המערכת צריכה לנקוט בצעדים מיידיים ובהמשך ליישם תוכניות מיוחדות לקליטת התלמידים. גם בשגרה, הנשירה הסמויה בחברה הערבית הרבה יותר גבוהה מאשר בחברה היהודית. משרד החינוך אמנם הצליח לצמצם את הנשירה הגלויה בחברה הערבית על ידי השקעה בתלמידים שעל סף נשירה, אך כעת ישנם קשיים נוספים שעלולים להקשות על בתי ספר בעבודה עם תלמידים מוחלשים".
עוד מתייחס חסאן לאמון בין החברה הערבית למדינה בנושא החינוך. "אי האמון עם הממסד ומשרד החינוך התחיל כבר בתחילת המשבר, כי היה צריך לקחת בחשבון את הצרכים של החברה הערבית והשונות וכן לפרסם את החומרים וההודעות בשפה הערבית. גם כעת, ביקשנו להיות שותפים להחלטה מתי להחזיר את התלמידים ללימודים ולא שיתפו אותנו. לדעתנו צריך לקחת בחשבון שעקומת החולים בחלק מהיישובים הערביים שונה מזאת של כלל היישובים, וגם יש את חודש הרמדאן שעדיין לא ברור מה האפקט שלו. במשרד החינוך אומרים שהשיקולים האלו נלקחו בחשבון, אך התוכניות המוצעות כרגע לא מתחשבות בפערים ובשונות בין החברות".
