שר האוצר האמריקאי סטיבן מנושין, בוחן גלופה של שטרות דולר במטבעה הלאומית האמריקאית בוושינגטון, 2017 / צילום: Jacquelyn Martin, Associated Press
בין התמונות הקשות מניו יורק ומסיבות העיתונאים המביכות עם המפקד העליון מוושינגטון, הנשיא דונלד טראמפ, מעטים מבחינים כי לנגד עיננו מתפתח ניסוי שלא היה כמוהו במהות של הכסף.
התכנית להתמודד עם ההשפעות הכלכליות של אירוע הקורונה היא אחת ואין בלתה: הפדרל רזרב ידפיס והממשל יגדיל את תקציבו כך שישולמו כל הוצאה וחשבון, ויכוסה כל חוב והפסד. וכך אף שהמשק, כולו או חלקים ממנו, יושבת לתקופה ששיעורה אינו ידוע, בזכות מכונת הדפוס של הפד אפילו מחירי המניות יוותרו ללא פגע. ההדפסה וחלוקת הכספים המסיבית המובטחת עומדת בשלב זה על מעל ששה טריליון דולר ועוד היד נטויה. ההיקף והסכומים הם ללא תקדים, אך הוויכוח על יעילותה של הדפסה מסיבית כדרך לעכב את התפוצצותה של בועה ולהבטיח פריחה אינו חדש כלל ועיקר.
בשנת 1792 לאחר שהסתיימה מלחמת השחרור מהשלטון הבריטי קבע הקונגרס הצעיר כי המטבע החוקי של ארצות הברית יהיה הדולר, אשר יבוסס על מתכות הזהב והכסף אשר מהם יהיו עשויים המטבעות שבמחזור. בשנת 1812 משרד האוצר הנפיק לראשונה גם שטרות ואלו היו ברי המרה למתכות. כדי לממן את הוצאותיה בזמן מלחמת האזרחים (1861־1865) החלה ממשלת ארה"ב ,שהפכה דה פקטו לממשלת מדינות האיחוד הצפוניות, להנפיק שטרות כסף שלא היו ברי המרה לזהב. בגלל צבעם הירוק העז השטרות כונו "גרינבאקס".
הייצור המסיבי של המטבע החדש יחד עם הביקוש העצום בתעשיות המתכת והתחבורה בגין המלחמה הביאו עם סיומה לבום גדול בתעשיית הרכבות, ומסילות ברזל הונחו לאורך ורוחב כל היבשת. את הגאות הגדולה הוביל תעשיין ופייננסייר בשם ג'י קוק מפילדלפיה. באמצעות חברת ההשקעות בבעלותו הוא מימן והניח יותר מ־50 אלף קילומטרים של מסילות. פרויקטי הענק האלו גם זכו למענקי אדמה מהממשלה הפדרלית בהיקף של עשרות רבות של מיליוני דונמים. הפעילות המסיבית הזו הפכה את קוק לאחד המעסיקים הגדולים במשק ואת בית ההשקעות שלו לצומת פיננסית מרכזית אשר עסקה בגיוסי ענק של הון.
"תיאוריות עלובות של כסף־קשה"
בשנים שלאחר המלחמה הקונגרס היה נחוש לנטוש את ייצור "הגרינבאקס" ולחזור למשטר מוניטרי של כסף קשה המבוסס על הזהב והכסף. ההחלטה הכעיסה רבים. בשנת 1869 כתב קוק "למה שמדינתנו הגדולה והנשגבת תוקטן ופעילויותיה (הכלכליות) יוקפאו, על ידי התיאוריות העלובות של 'כסף¬ קשה' השייכות לעבר".
אך בעוד הגאות מעשירה את מר קוק, שפע הכסף החדש בשטח הביא לייצור יתר. עודף המסילות הביא לירידה מתמשכת במחירי ההובלה, ויכולת ההחזר של החובות שנלקחו לטובת בנייה של עשרות אלפי הקילומטרים של מסילה הפכה לבלתי אפשרי.
הפסקת ייצור הגרינבאקס ומשבר המחירים האמור הבטיחו את השלב הבא. בתחילת ספטמבר 1873 הבום הכלכלי, שהיה מבוסס במידה רבה על האשראי והכסף המודפס, הפך למפולת. עד סוף אותו חודש ג'יי קוק בע"מ, חברת הפיננסים הגדולה באמריקה, התמוטטה. פאניקה החלה להתפשט בוול סטריט. את שהתרחש אח"כ תיאר הניו יורק טיימס: "הברוקרים רצו החוצה מבניין הבורסה אחד על השני בריצה מטורפת להגיע למשרדיהם... השוק החל לרדת במהירות... השמועה אודות הפאניקה התפשטה בכל דאון־טאוון ומאות אנשים שהחזיקו במניות בתקווה שיעלו, רצו למשרדי הברוקרים שלהם בדרישה למכור אותם מיד. המחירים צנחו באופן כה מהיר שאיש לא יכול היה לעצרם".
בימים שבאו אחר כך עוד בנקים ומוסדות פיננסיים פשטו את הרגל והבורסה נסגרה ל־10 ימים. בתגובה הודיע הממשלה כי תרכוש 10 מיליון דולר של אג"ח של הבנקים (כ־270 מיליון דולרים במונחים של ימינו), והנשיא גרנט נסע לניו יורק להיפגש עם משלחת בנקאים שהתחננה להגדלת הנזילות בכל דרך אפשרית, מזהירים כי אם הממשלה לא תבוא מיד לעזרת וול סטריט, המדינה כולה תפשוט את הרגל. אך הנשיא, גיבור מלחמת האזרחים אשר לא בנה את תהילתו הפוליטית על המחירים בשוק המניות, לא נבהל.
מפלגת השטרות הירוקים
נזילות לא יוצרה וכספים נוספים לא הוזרמו. הבורסה נפתחה לאחר כשבועיים והתיקונים בשווקים נמשכו עוד חודשים. חלקים גדולים מהחובות שנלקחו לבנייה המסיבית והמיותרת של המסילות נמחקו, וקצב בניית מסילות חדשות נפל ביותר מ־75%. בעקבות ההתרחשויות החל מיתון במשק, שמנשך עוד שלוש שנים נוספות. הירידה הדרמטית בבניית המסילות הביאה גם לירידה דרמתית במחירי האדמות החקלאיות עליהן הונחו המסילות. האירועים אלו הביאו גם להקמתה של מפלגה פוליטית חדשה - "מפלגת הגרינבאקס". זו הייתה תנועה פופוליסטית, בעיקר של חקלאים ובעלי קרקעות שבאותם ימים היו קבוצה גדולה מאוד באמריקה. המפלגה שמה במרכז המצע שלה את הדרישה לייצור עוד מאותם גרינבאקס או במילים אחרות החקלאים דרשו להרחיב את אספקת הכסף.
בסדרת ויכוחים ודיונים פומביים הסביר דובר מרכזי, גנרל בדימוס בשם תומס איווינג, את דרישת המפלגה לייצור עוד כסף. "עוד גרינבאקס פירושו תחייה של התעשייה, עוד גרינבאקס פירושו עוד כסף... הרחבת כמות הכסף שתמנע שיתוק של מקומות העבודה. עוד גרינבאקס פירושו שהעסקים במדינה הזו יחיו ולא ימותו". בשנת 1878 המפלגה הצליחה להביא לבחירתם של 14 חברים לקונגרס מטעמה. אך מפלגת ה"הרחבה הכמותית" כפי שלבטח הייתה נקראת היום, לא הצליחה לצבור תאוצה. הדולר חזר להיות מבוסס על המתכות, הזהב והכסף, ועמה נעלמה גם האינפלציה שבאה בעקבות ייצור הגרינבאקס בזמן המלחמה. בשנת 1879 אמריקה יצאה לחלוטין מהמיתון שהחל עם התמוטטות בועת הרכבות, שוק המניות החל שוב לעלות ומפלגת הגרינבאקס התאיידה לתוך ההיסטוריה.
הקאמבק של הגרינבאקס
עם החזרה לכסף מבוסס מתכות הקונגרס גם העביר את המערכת המוניטרית להיות מבוססת על זהב בלבד. ובשנת 1900 נקבעה בחוק הגבלה על כמות הכסף שהאוצר יוכל לייצר. הקמת הפדרל רזרב בשנת 1913 העביר את הסמכות לייצור הכסף אליו, אך החוק האמור נותר בתוקף. הפדרל רזרב היה חייב לקיים רזרבה של 40% בזהב על הכסף שבמחזור. חובה זו התקיימה, אף כי צומצמה ל־25% לאחר מלחמת העולם השנייה, עד 1968.
150 שנה חלפו וחזונו של ג'יי קוק ניצח. הרעיונות של מפלגת הגרינבאקס זכו בכל 535 המושבים של בתי המחוקקים בארה"ב וכן גם בבית הלבן. נכון לתחילת השבוע המאזן של הפדרל רזרב, סך הכסף שהוא מדפיס, גדל בכמעט 3 טריליון דולר מאז החל משבר הקורונה. על פי הערכות שונות מבול ההדפסות הנוכחי יביא את הגרעון הממשלתי לשנת 2020 לשיא של לפחות 4 טריליון דולר - כ־20% מהתמ"ג. לא יבשה הדיו על חוק הסיוע הקודם לעסקים קטנים בסך 349 מיליארד דולר וחוק סיוע חדש בסך של כמעט חצי טריליון נוספים הועבר בשבוע שעבר. זאת לאחר שהתברר כי ה"העסקים הקטנים", שקיבלו את רוב רובו של הסיוע הראשון היו חברות גדולות וציבוריות, עם מנהלים כמו אלו של ארבע חברות התעופה הגדולות, אשר בין 2017 ל־2019 לקחו הביתה במצורף כ־150 מיליון דולר בזמן שהם מוציאים את כל רווחי החברות על רכישה עצמית של מניות.
בתחילת המאה ה־19 הכלכלן הצרפתי ג'אן באפטיסט סאיי (1767־1832) הבין והסביר לעולם את הרעיון כי ייצור מוצרים ושירותים הוא הוא שמאפשר לאנשים לצרוך אותם ולכן קיומם וייצורם של המוצרים והשירותים הוא שנותן לכסף את ערכו ולא להיפך. לשם המחשה: גם מיליון דולר אצל אדם אבוד בלב מדבר סהרה לא יצילו אותו ממוות בצמא ולפיכך שווים הממשי יהיה אפס.
במורגן סטנלי העריכו לפני כשבועיים כי התפוקה במשק האמריקאי תיפול ב־38% ברבעון השני של השנה. לפי גולדמן זאקס ההתכווצות תעמוד על 34%. את שהמשק האמריקאי לא יצר השנה, המכוניות שלא נבנו או יבנו, הלילות בהם עמדו ויעמדו המלונות ריקים, הטיסות שלא המריאו, והעוגות שלא נאפו והוגשו בבתי קפה, שום הדפסה מסיבית של כסף לא יחזירו. אך בניגוד לקונגרס וציבור הבוחרים מודל 1880, עתה אמריקה וקברניטיה מאמינים כי ניתן להדפיס עושר יש מאין, וכך להשלים את התפוקה שאבדה ועוד תאבד בחודשים ובשנים שלפנינו. נותר אפוא להמתין לתוצאות הניסוי הגדול ביותר בתולדות האדם המודרני.
האם פייק־כסף המיוצר מהאוויר יכול להחליף את אובדן התפוקה האמיתית, או שהוא רק יחלק את ההפסד באופן בלתי שוויוני בין האוחזים בכסף? והאם מניפולציה אינסופית במחירי המניות והצלת הרוכשים של אג"ח זבל על ידי הפד, יכולה להאכיל עשרות מיליוני מובטלים? רק הזמן יגיד.
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. מחבר הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com. בטוויטר: chanansteinhart