הדיון בבג"ץ בעתירות נגד נתניהו ונגד ההסכם הקואליציוני / צילום: יוסי זמיר, גלובס
החלטת 11 שופטי בג"ץ אמש (ד') לדחות בשעת לילה מאוחרת את העתירות שביקשו לפסול את ראש הממשלה בנימין נתניהו מלהרכיב ממשלה בשל האישומים נגדו, וכן לפסול את ההסכם הקואליציוני בטענה כי הוא אינו חוקתי, לא הייתה מפתיעה. למעשה, התוצאה הייתה די ידועה מראש, והיא יותר מאשר נרמזה על-ידי השופטים במהלך שני ימי הדיונים בעתירות. מה שמעט מפתיע בפסק הדין זה שהוא התקבל פה-אחד על-ידי כל 11 השופטים וללא הסתייגויות.
עם זאת, לא מדובר בסוף פסוק. בג"ץ עשוי להתערב בהמשך הדרך בחקיקה הבעייתית עליה הוסכם בין כחול לבן ובין הליכוד, אם זו תושלם בימים הקרובים. וגם אם בג"ץ לא יפסול את החוקים לאחר שתושלם החקיקה, או יפסול רק אחדים מהם, אין כמעט ספק שהפעם ההחלטות לא יתקבלו פה-אחד על-ידי כל חברי ההרכב.
זהות הגורם הממנה
הסיבה המרכזית שהביאה לדחיית העתירה שביקשה למנוע מנתניהו הרכבת ממשלה בשל האישומים נגדו נגעה לזיהוי "הגורם הממנה" שמינה את נתניהו להרכיב ממשלה.
במקרה הבולט הקודם הרלוונטי שבו התערב בג"ץ - ההחלטה כי יש לפטר שרים שהוגש נגדם כתב אישום ("הלכת דרעי ופנחסי") - הגורם הממנה היה ראש הממשלה (יצחק רבין), ששיקול-דעתו נבחן לאור סעיף בחוק שאיפשר לראש ממשלה לפטר את השרים.
לעומת זאת, במקרה הנוכחי הגורם הממנה את נתניהו להרכיב ממשלה הוא רוב חברי הכנסת שנבחרו אך לאחרונה על-ידי הציבור בבחירות דמוקרטיות, וללא שקיים סעיף רלוונטי בחוק שניתן להסתמך עליו.
העותרים התייחסו בטיעוניהם לארבעה "גורמים ממנים" רלוונטיים המפעילים, לטענתם, שיקול-דעת בהקשר להטלת המנדט על נתניהו: (1) נשיא המדינה; (2) יו"ר הכנסת; (3) חבר הכנסת אשר נדרש להסכים לקבל על עצמו את תפקיד הרכבת הממשלה; (4) חברי הכנסת המבקשים להטיל על חבר כנסת מסוים את תפקיד הרכבת הממשלה.
ואולם כאמור, השופטים פסקו כי הגורם היחיד המפעיל שיקול-דעת שאותו ניתן לבחון בהקשר זה, הוא חברי הכנסת המבקשים להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על חבר כנסת מסוים. "הביקורת השיפוטית על החלטות הכנסת אינה דומה לביקורת השיפוטית על החלטות של רשויות מינהליות", הסבירו השופטים. "ככל שהמרכיב הפוליטי בהחלטה הוא בעל משקל רב יותר, יידרש בית המשפט לריסון גדול יותר"; ואכן הם פעלו בריסון.
סעיפים בעייתיים
בדומה לכך, הסיבה המרכזית להחלטת השופטים לדחות את העתירות שביקשו לפסול סעיפים רבים בהסכם הקואליציוני נבעה מאי-הרצון שלהם להיכנס לטריטוריה של המערכת הפוליטית וההסכמית בין כחול לבן לליכוד ולעסוק בחקיקה שטרם הושלמה. בשונה, השופטים הבהירו, כאמור, כי לא מדובר בסוף פסוק, וכי הם עשויים להתערב בחלק מהחוקים הבעייתיים ששתי המפלגות סיכמו לחוקק.
לפי פסק הדין, יש כמה סעיפים בעייתיים בעיני השופטים, שהם עשויים לפסול אם יוגשמו בחקיקה. אחד מהם הוא זה שמביא לעולמנו את התפקיד החדש של "ראש ממשלה חלופי", על כל המשתמע מכך. ובעיקר, השופטים עשויים לקבוע כי הלכת דרעי-פנחסי, שכאמור לא חלה על ראש ממשלה, כן חלה על "ראש ממשלה חלופי", והיא תחייב את פיטורי נתניהו אם ייכנס לתפקיד הזה, בהנחה שמשפטו לא יסתיים עד אז.
בנוסף, די ברור שהשופטים יפסלו את "החוק הנורבגי המדלג" וההזוי, אם יעבור קריאה שנייה ושלישית בכנסת, שכן הוא פוגע בעיקרון היסוד של הזכות של הציבור לבחור את נציגיו לכנסת.
כמו כן, השופטים הביעו הסתייגות רבה מהשחיקה בכוחה של האופוזיציה. זאת, בין היתר, בכך שלא יהיה לה נציג בוועדה לבחירת שופטים, בניגוד לנוהג המקובל.
נתניהו לא יכול לבוא בטענות
איך תיראה בסופו של דבר החקיקה שעליה הסכימו כחול לבן והליכוד? עדיין לא לגמרי ברור. אבל דבר אחד ברור - לאור ההחלטות הללו, ראש הממשלה נתניהו ואנשיו לא יוכלו, או מאוד יתקשו, להמשיך לבוא בטענות כלפי האופן שבו מערכת המשפט מתייחסת לנתניהו. כשלושה שבועות לפני שמשפטו הפלילי של נתניהו צפוי להיפתח בבית המשפט המחוזי בירושלים (ב-24 במאי), הוכיחו 11 שופטים של בג"ץ פה-אחד כי בניגוד לטענות שנשמעות מכיוונו של נתניהו, איש במערכת המשפט לא רודף את נתניהו באופן אישי או מנסה להדיח אותו מהשלטון בניגוד לדעת הציבור.
שופטי העליון, בראשות הנשיאה אסתר חיות, הדגישו את חזקת החפות של נתניהו והעמידו אותו במעמד-על משפטי שאין אף אחד נבחר ציבור במדינה שזכאי לו - לא שר, לא ראש עיר, ולא חבר כנסת "רגיל".
כפי שהטיפול של השופטים בעתירות נגד נתניהו היה ענייני ומקצועי, כך גם נתניהו יצטרך לנהל את המאבק על חפותו בכלים משפטיים, בבית המשפט, ולא באמצעות מתקפות על מערכת אכיפת החוק.
*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר הגשת כתב האישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.