13 במרץ, קצת לפני חצות. בשדה התעופה הבינלאומי של אירביל בירת כורדיסטן נוחת המטוס האחרון. בעוד שעה וחצי ייכנס לתוקף סגר הקורונה. על המטוס ישראלי אחד, אייל רייניך, שבכלל התכוון להמשיך מכאן צפונה כדי להתנדב בשיקום קהילות של פליטים כורדים ויזידים, אבל המגפה הרסה לו את התוכניות. הוא מצליח להגיע למלון רבע שעה לפני שמוטל העוצר, ומבין שבזמן הקרוב הוא לא הולך לשום מקום.
מוזמנים להאזין לסיפור המלא בספוטיפיי, אפל פודקאסטס , גוגל פודקאסטס או בכל אפליקציה שתבחרו.
הסגר שהטיל הממשל הכורדי היה חריף ובלתי מתפשר. הגבולות נסגרו הרמטית, מחסומים פיזיים מאוישים בשוטרים הוקמו בין שכונות בערים ובין אזורים גיאוגרפיים, שיירות של ניידות משטרה נראו תדיר ברחובות, קנסות כבדים הוטלו על התקהלויות ועל ניסיונות מעבר מאזור לאזור שנמצאו לא מוצדקים.
נכון לעכשיו, נראה שהמדיניות השתלמה ובימים אלה מתחילים באזור להקל את ההנחיות ולחזור לשגרה. בכל כורדיסטן העיראקית אובחנו עד כה פחות מ-400 חולים, ומתו 5 בלבד. רייניך, שנמצא שם וצופה בהתרחשות מקרוב, נפעם מהיעילות הכורדית.
"האמת היא שמדהים לראות איך הם מתמודדים עם המגפה", הוא מספר בשיחה עם "גלובס" מבית ההארחה שבו הוא שוהה כעת באירביל. "הכול מסודר, מתוכנן, בלי פאניקה, יש תרחישים ברורים לפי מדדים ידועים מראש. אפילו הציבור הופתע מכמות האינפורמציה השקופה והנגישה שזרמה פה בכל אמצעי התקשורת. יש לנו הרבה מה ללמוד מהם".
ניסיון עשיר באזורי אסון
רייניך (45) מסתובב באזורי אסון כבר יותר מ-15 שנה. כבר בצבא הוא שרת ביחידות קישור לכוחות זרים, ובטיולים בעולם נתקל בארגוני סיוע מסוגים שונים וחלם לעבוד באחד כזה. אחרי השחרור נסע לשווייץ ולמד בבית הספר למלונאות בלוזאן, ובסמסטר האחרון נתקל באסיפת גיוס של הצלב האדום. מאז הוא עובר בין ארגונים, לפעמים כעובד ולפעמים כמתנדב, ורואה מקרוב את הזוועות הכי איומות שיש לעולם להציע. מרעידת האדמה בהאיטי, דרך התפרצות האבולה באפריקה ועד למלחמות אזרחים שכוללות מיליציות של ילדים, הוצאות להורג, סחר בבני אדם ואלימות שהמוח מתקשה לדמיין.
לכורדיסטן הגיע כעת בפעם השישית. עם חבל הארץ מוכה המלחמות יש לו קשר מיוחד. "ב-2014 הייתי במוסול (עיר בצפון עיראק - ש"ר) חודשיים לפני שנפלה בידי דאעש, ובהמשך אותה שנה הייתה גם הטרגדיה בהר סינג'אר. שני האירועים האלה השפיעו עליי מאוד", הוא מספר.
הטרגדיה שהוא מזכיר ידועה יותר בתור רצח העם היזידי. באוגוסט 2014 השתלטו לוחמי דאעש על העיר סינג'אר והבריחו כ-50 אלף מבני המיעוט היזידי להרים. שם הם נותרו לכודים ומבודדים, ללא מזון או מים, בשעה שאנשי הארגון מקיפים אותם וטובחים בהם. כ-5,000 איש הוצאו להורג, כ-1,000 נשים וילדים נחטפו למטרות עבדות וזנות, ועשרות אלפים נעקרו מבתיהם והפכו לפליטים.
"היה לי ברור שאני רוצה להיות כאן ברגע שהאזור יירגע ואפשר יהיה להתחיל לדבר על שיקום", אומר רייניך. מאז הוא כבר חזר לשם, אבל הביקור הנוכחי התפתח כאמור בכיוונים בלתי צפויים. כשהסגר נכנס לתוקף, הוא היה בדרכו לעיר דוהוק (Duhok), שנמצאת כ-100 ק"מ מצפון-מערב לאירביל, במטרה להתנדב בארגון "מעיינות של תקווה" (Springs of Hope) שהקימה ליסה מיארה, ישראלית ממוצא בריטי.
כשגם מיארה עצמה נתקעה מחוץ לכורדיסטן, הוא ויתר על הניסיון להגיע לשם למרות הסגר - והחליט להישאר באירביל ולנסות להביא תועלת ככל האפשר. "חשבתי לעצמי, מה זה משנה אם אני רואה את האחיינים ואת אמא שלי רק בווטסאפ כשאני בתל אביב, או כשאני כאן. לפחות פה אני יותר שימושי", הוא צוחק.
כבר ביום הראשון נתקל בבית מרקחת בקרבת המלון שהרוקחים בו דיברו אנגלית - והציע את שירותיו בהתנדבות. שירותיו אגב יעילים במיוחד בכל מה שקשור ללוגיסטיקה והעברת תרופות וציוד רפואי בין שכונות העיר והכפרים המקיפים אותה, מפני שהקשרים שיצר עם הממשל הכורדי בביקוריו הקודמים סידרו לו אישור מעבר בין כל המחסומים בעיר ורכב צמוד.
קשרים טובים עם הממשל המקומי
הבקרים של רייניך נפתחים בחצי שעה של סידור מדפי התרופות ובבדיקה מדוקדקת של תאריך התפוגה. "ואז מתחילה העבודה האמיתית", הוא משתף, "מעמיסים ציוד על טנדרים שיוצאים לכל רחבי כורדיסטן הסורית, האיראנית והעיראקית. פעם ביומיים-שלושה אני נוסע לשדה התעופה, עולה על מסוק שמוביל ציוד לכפרים ולערי השדה שמסביב לאירביל, וחוזר לכאן בתוך כמה שעות". בתקופת הסגר המלא הוא גם שימש כמקשר בין רובעים שונים של העיר, והעביר אספקה ומסרים בין אנשים ומשפחות.
אחר הצהריים הוא מצטרף לצוות היגוי של משרד הבריאות שחברים בו רופאים, רוקחים ואנשי ממשל, שדן באסטרטגיה להתמודדות עם המגפה - עמדה חריגה למתנדב ללא רקע רפואי.
רייניך מסביר את זה בקשרים הטובים שטיפח עם הממשל במשך שנים, בניסיון שצבר בארגוני הסיוע ובפתיחות של אנשי משרד הבריאות. "זה לא שיש לי איזושהי עמדה", הוא מסביר, "אני בסך הכול מתנדב, בורג קטן, וכששואלים אותי לדעתי אני אומר מה אני חושב, עם כל הרגישויות התרבותיות שאני יכול לחשוב עליהן. ומה שמדהים זה שהם ממש ממש מקשיבים".
אתר "אל מוניטור" פרסם השבוע שהממשל המרכזי בבגדד הקפיא את העברת הכספים הקבועה לממשל הכורדי האזורי בגלל הצניחה במחירי הנפט - המנוע הכלכלי המרכזי של המדינה - ודוחק אותו לפשיטת רגל. עוד נכתב, כי חלק מעובדי הממשל הכורדי לא קיבלו משכורות מינואר, וכי שיעורי האבטלה והעוני מרקיעים שחקים בחודשים האחרונים. רק ביום רביעי פורסם כי אושרה באזור תוכנית להתמודדות עם המשבר הכלכלי, שבמסגרתה, בין היתר, יקוצץ שכרם של חברי הפרלמנט, של כוחות הביטחון, חברי המועצות המקומיות, השופטים וראשי הערים, והוצאות ממשלתיות לא חיוניות יוקפאו. הדיווחים של רייניך מהשטח, מצד שני, נשמעים אחרת לגמרי.
"לא היה חסר כאן מוצר אחד אפילו לשנייה", הוא מספר, "האספקה זרמה באופן סדיר כל הזמן, כולל דלק וגז, והממשלה גם חילקה ציוד מיגון בחינם - מסכות, כפפות, אלכוג'ל. היה פיקוח הדוק מאוד על מחירים. אוי ואבוי למי שהעז להפקיע מחירים - בתוך כמה שעות הגיעו אליו וסגרו לו את החנות. מצד שני, למרות שהסגר היה חריף מאוד, דאגו להשאיר כמה דברים פתוחים - מוזיאון קטן שאפשר לחטא בקלות, בית ספר למוזיקה, משתלות, פארקים עד שעה מסוימת - לאפשר לאנשים לנשום ולהתאוורר. לא דאגו רק לבריאות הגוף, אלא גם לנפש".
כשהוא חושב על האופן שבו נוהל הסגר שם לבין אופן הניהול כאן בארץ, הוא כמעט מתעצבן. "סגר זה סגר, לכולם, בלי פוילשטיקים ובלי חפיף ובלי יהיה בסדר. נחרדתי כששמעתי שאנשים נוחתים בארץ, עולים על מוניות או על הרכבת, חותמים איפשהו ונוסעים הביתה, ועוד מתווכחים 'כן מלונית, לא מלונית'. יש חוק, והוא אחד לכולם. כשיש מגפה, ממשלה לא יכולה להילחם בה לבד, היא חייבת את שיתוף הפעולה של הציבור".
"עם של לכידות פנימית ומשמעת"
וכאן בעצם טמון ההבדל המהותי בין כורדיסטן לישראל מבחינת רייניך. "הם אמנם חושבים, לדעתי בצדק, שיש להם הרבה מה ללמוד מישראל, אבל זה עם שעדיין נלחם על שרידותו ועצמאותו, עם למוד מלחמות שנמשכות גם היום, ומה שבעצם מחזיק אותו זו הלכידות הפנימית והמשמעת".
יכול להיות שהמשמעת והציות נובעים גם מאכיפה אגרסיבית?
"בהחלט כן, זו לא דמוקרטיה כאן. אני לשנייה לא משבח משטרים אוטוריטריים באשר הם, אני שמח שנולדתי בדמוקרטיה ושלשם אני שייך, למרות שגם דמוקרטיות יש בכל מיני צבעים ומשטרים אוטוריטריים יש בכל מיני צבעים. זה לא משטר דמים, זה לא צפון קוריאה, אנשים לא נעלמים פה לאור היום. כן יש פה עדיין בעיות של תפיסת מעמד האישה, הומופוביה ודברים מהסוג הזה.
"להבדיל אלפי הבדלות, אני רואה הרבה קווי דמיון בין מה שקורה פה לבין שווייץ למשל, שאני מכיר כי למדתי שם. אומרים ששווייץ היא לא מדינה, היא עסק משפחתי. אמנם זו דמוקרטיה על הנייר, אבל בסופו של דבר אנשים שם מצביעים על פינוי הזבל בקנטון שלהם (מדינות המרכיבות את הקונפדרציה של שווייץ - ש"ר) כי זה מה שחשוב להם, ולא על מדיניות חוץ. יש שם מנטליות של נאמנות מאוד חזקה, כביסה מלוכלכת לא מכבסים בחוץ למרות שברור שיש, לא מקובל לבקר את הממשל, אפילו עיתונאים מפעילים צנזורה עצמית.
"אני לא יודע אם זה כל כך בריא, זה בפירוש עוזר להסתיר מידע ולייצר פייק ניוז, אבל העובדה היא שלפעמים זה עוזר להתמודד עם משברים. הציבור הכורדי לא רגיל לשקיפות, והפעם הממשל שיחק אותה מהבחינה הזאת. אנשים נדהמו מהמידע המסודר ומההנחיות הברורות. אבל ברגע שיש מחסום, שיש שוטר, שיש הנחיה - לא מתווכחים".
בכורדיסטן מנצחים את הקורונה, אבל פושטים רגל בגלל מחיר הנפט
עיקר הדאגה באירביל, בירת החבל הסמי-אוטונומי כורדיסטן שבצפון עיראק אינה נובעת ממגפת הקורונה העולמית, אלא דווקא ממחיר הנפט שצנח לשפל היסטורי. מבחינת המחלה, כורדיסטן הוכיחה שוב כי באזור המזרח התיכון שמאופיין בחוסר סדר, היא דווקא מסוגלת לנהל את עצמה בהצלחה, בין אם מדובר במבצע צבאי נגד דאע"ש, או במבצע ציבורי נגד נגיף הקורונה.
הסגר ההדוק שהטילו הרשויות על התושבים - כולל מחסומי דרכים שבהם הוצבו חיילים חמושים ושטרם הוסר - עבד, ובמדינה לא נרשמו מקרים חדשים בימים האחרונים, אחרי התפרצות שגבתה את חייהם של חמישה בני אדם והדביקה כ-400 בלבד. ייתכן שהמחלה אינה מאותרת במדינה כפי שהיא מאותרת במדינות מערביות, אך עדיין, הרשויות בארביל דיווחו שערכו לפחות כ-50 אלף בדיקות עד כה.
הדאגה העיקרית מוקדשת למחיר הנפט, שצנח בעקבות מלחמת מחירים ומאבק בין יצרניות מובילות לטריטוריה שלילית, ועדיין רחוק מאוד ממחירו בתחילת השנה. החבל כולו, כולל שאיפות ההתרחבות שלו לאזורים שבהם יש אוכלוסייה כורדית באיראן, בסוריה ובטורקיה, ממומן מכספי הנפט באופן ישיר, וכן מכספים שמעבירה ממשלת עיראק לו בעבור הנפט שעובר דרכה.
הרשויות בארביל כבר הודיעו כי הן לא יעבירו לחברות הנפט הבינ"ל המפיקות אותו בשטח כורדיסטן את התשלומים המגיעים להן בשלב זה. הממשלה האזורית של כורדיסטן (KRG) ביקשה לדחות את התשלומים בתשעה חודשים לפחות.
על רקע זה משתנה גם הדינמיקה של החבל מול עיראק, הרפובליקה לה הוא שייך. בגדאד הודיעה כי בשל משבר מחיר הנפט והעובדה כי כורדיסטן לא מעבירה את המכסה הנדרשת, היא לא תעביר את הסכום שהתחייבה לו לתקציב החבל, שמהווה כשליש מתקציבו השנתי. בניסיון לקבל מחדש חלק מהכסף, או את כולו, התחממו כעת היחסים בין הכורדים לממשלה בבגדאד, והמפלגות הכורדיות בפרלמנט תמכו במינויו של ראש הממשלה החדש של עיראק, מוסטפא אל-חדימי, היום. לפי הדיווחים, הרשויות בארביל גם אינן פוסלות העברת כל הנפט דרך בגדאד, בתמורה לנתח גבוה יותר מהתקציב הממשלתי.
כורדיסטן נחשבת למי שמקיימת קשרים טובים עם ישראל, ובעבר דווח על מכליות נפט משטחה שמגיעות לישראל. מקורות מודיעין דיווחו בעבר כי ישראל פעלה מאזור כורדיסטן נגד אירן הסמוכה.
אסף אוני
