תנועת הצופים / צילום: תמר מצפי, גלובס
מצב החירום בתקופת הקורונה יצר חלון הזדמנות לראות את המעשה החינוכי שלא תלוי בזמן ובמקום. החינוך הבלתי פורמלי!
סגירתה הפיזית של מערכת החינוך הפורמלית יצרה ואקום שהחינוך הבלתי פורמלי שמתאפיין בגמישות, רב-ממדיות ומודולריות ידע למלא ביצירתיות פורצת דרך. מבלי שכמעט שמענו על קשיים, עברו מדריכות ומדריכי הנוער מהמרחב הפיזי למרחב הדיגיטלי.
אפילו מסדר צופים גדודי היה בזום, ומיד אחריו התחלקו החניכים לקבוצות בעזרת כפתור החלוקה לחדרי זום. באופן דומה, ואפילו רחב יותר, ראינו מעורבות חברתית ורוח התנדבות שמבטאות את עיקרון הוולונטריות שעומד בבסיס הגישה של החינוך הבלתי פורמלי: "בחירה חופשית למדי של ההצטרפות למסגרת, עזיבתה והפעילויות שבתוכה", (מתוך רכיבי הקוד של הבלתי פורמליות לפי ראובן כהנא).
הבחירה החופשית אף הרחיבה את מרחב הפעילות שמציעות מחלקות הנוער ברשויות המקומיות ומסגרות הנוער הארציות שהשכילו לתת מענה של כאן ועכשיו, תוך גיוס מתמיד של שותפים חדשים.
רכזי הנוער מספרים כיצד בני נוער כישרוניים בכתיבה, בתכנות ובתחומי עניין נוספים "גויסו מבחירה" והפכו להיות חלק מהצוות, כך שחלק גדול מהפרסום של הפעילויות לנוער נכתב בגובה העיניים, בידי בני הנוער עצמם, בדומה לרכיב הסימטריה, שנמנה אף הוא בין רכיבי הקוד הבלתי פורמלי: מגע גומלין שמבוסס על יחסי שוויון ותיאום הדדי של ציפיות.
שעתו היפה של החינוך הבלתי פורמלי לא קרתה יש מאין. הגמישות המבנית שלו, הודות לרגולציה שיחסית נחסכה ממנו, הם שמאפשרים לו לצמוח על מצע הקורונה, לייצר מבוגרים משמעותיים ולהיות רלוונטי ליותר ויותר בני נוער.
כהנא הצביע על הפרדוקס הטמון ברצון לייחס דפוסים של סדר וארגון לחינוך הבלתי פורמלי, שהוא מטבעו גמיש מאוד ולא מאורגן. אולם, מדובר בסדר מסוג ייחודי המבוסס על מרכיבים גמישים, רופפים ולפעמים אפילו כאוטיים. לטענתו: "מאפיין מרכזי של תנאים וארגונים פוסט-מודרניים הוא אווירה נוחה ויצירתית, קשר בין שווים (או עמיתים), ריבוי מטרות, מבנה דואלי ומורטוריום".
לא ייפלא אפוא, שהכאוס שיצרה הקורונה היווה מצע עשיר לצמיחת החינוך הבלתי פורמלי הודות למהות הרצונית של הפעילויות שמאפשרת לצעירים לפתח מחויבות כלפיהן.
ריבוי התכנים בפעילויות שראינו בזירה הקהילתית והדיגיטלית והמגוון שלהם מאפשר למספר גדול של משתתפים, בעלי יכולות שונות, למצות את הפוטנציאל האינדיבידואלי שלהם, ובדרך זאת לחזק את הדימוי העצמי שלהם, ולדאוג לקידומם החברתי תוך סולידריות ארגונית ומתוך תלות חברתית הדדית. גדולתו של החינוך הבלתי פורמלי היא גם ביכולתו המוכחת לחינוך לערכים.
מפת הערכים האוניברסלית שפיתח הפסיכולוג שלום שוורץ מושתתת על מכוונות דואלית בין שני צירים: ציר השימור לעומת הפתיחות לשינוי, לצד ציר ההתעלות מעל העצמי לעומת ציר הקידום העצמי.
נראה כי הקורונה היוותה מצע פורה למכוונות בו זמנית זו של שימור-שינוי לצד מימוש העצמי תוך מחויבות לזולת. אבל כל הטוב והיפה הזה פתאום מופר, ואולי אף הולך וגווע לנוכח ההתמקדות בחזרה לשגרה של החינוך הפורמלי ודחיקת החינוך הבלתי פורמלי.
כל אלו ועוד העלו על סדר היום הציבורי את קריאותיהם של חברי מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת תנועות הנוער ומועצת ארגוני הנוער לקדם מתווה חזרה לשגרה גם לחינוך הבלתי פורמלי ולאפשר גם להם לחזור למרחב הפיזי בקפסולות בהתאם לצו בריאות.
מכתבי תנועות וארגוני הנוער הם תמרורי האזהרה שלנו לרגולציה לא מאוזנת שעתידה לשתק את החינוך הבלתי פורמלי. החזרה לשגרה מלווה ברגולציה הנסמכת על כללים שכוונתם לכוון, לווסת ולפקח.
אולם, קיומה של רגולציה אינו מבטיח בהכרח את התוצאה הרצויה. חוקרים שונים מצביעים על שורת פרדוקסים, עד כדי גרימת תופעה הפוכה מזו הרצויה, שמביאה לנסיגה בביצוע, לשמרנות ולאי השקעה בפיתוח ובחדשנות חינוכית-חברתית-קהילתית.
הגיעה השעה לתת אמון גם ברכזות וברכזי הנוער ולתת לכוחות השוק ולא לרגולציה להמשיך ולבחור בחינוך הבלתי פורמלי. חינוך שיודע לצד הגמישות והכיף גם לקחת אחריות ולשמור על ההנחיות של משרד הבריאות.
נכון, החינוך הבלתי פורמלי לא נתפס כבייביסיטר (וטוב שכך) אך גם למדריכות ולמדריכי הנוער יש מטרות חינוכיות וחברתיות שהגיעה השעה לקדם, ולכן זו השעה לאפשר 2 מ׳ גם לרכזות ורכזי הנוער לפני שכל התנינים החברתיים יאיימו עלינו: הגדלת נוער בסיכון, והגדלת אי-השוויון.
הכותבת היא מרצה באוניברסיטת בר-אילן בתוכנית לתואר שני בניהול ופיתוח מערכות חינוך בלתי פורמלית, יועצת ארגונית בשיטת תורת האילוצים ורכזת אקדמית של תוכניות להכשרת מנהיגות מובילה במינהל חברה ונוער שבמשרד החינוך