גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הרב הראשי לשעבר אליהו בקשי דורון זצ"ל / צילום: AP

הרב אליהו בקשי דורון זצ"ל, שאנו מציינים השבוע שלושים לפטירתו, זכה לכמעט קונצנזוס באשר לדמויות הפוליטיות שהספידו אותו. היה אפשר למצוא הספדים ברשתות מצד בנימין נתניהו, בני גנץ, אריה דרעי, אביגדור ליברמן, אלעזר שטרן, מרב מיכאלי, הרב רפי פרץ ועוד.

האבסורד הוא שאותה דמות לא זכתה לתמיכה כזו נלהבת לאורך כהונתו כרב ראשי, וגם לא לאחר מכן.

אומרים עליו שהוא היה "רב" ולא פוליטיקאי. זו פחות מחמאה כלפיו ויותר עלבון כלפי עמיתיו לתפקיד הרב הראשי. אין ספק שבימינו כדי להגיע לתפקיד הזה יש צורך בהון פוליטי. הרב בקשי דורון נתמך על ידי הרב עובדיה יוסף, אך ספק עד כמה הוא עבר בין חברי הגוף הבוחר והמפלגות הפוליטיות לשכנעם להצביע לו. גם ב"פרשת הרבנים" החמורה בה הורשע, אשר כללה מתן תעודות רבנות לאנשי כוחות הביטחון על בסיס לימודי יהדות במכללות, הוא פעל לכאורה מתוך שיקול דעת הלכתי ולא פוליטי. הוא הודה בטעותו וטען שהיו לחצים כבדים, אך ברור שההתנהלות לא הייתה למען אינטרס של מפלגה כזו או אחרת. יש גם לציין שמפאת גילו ומצב בריאותו הוא לא יכול היה להעיד ובחר שלא להגיש ערעור.

אפשר להגיד עוד הרבה דברים על הרב בקשי דורון. חובה, עם זאת, להזכיר את המלחמות והמאבקים העצומים שהוא ניהל נגד הנהגת היהדות החרדית בתקופתו.

כך למשל כאשר הוא נלחם למען היתר המכירה בשנת שמיטה אל מול אנשי המועצה הדתית בירושלים ורוב העיתונות החרדית של אותה תקופה. אי אפשר להתעלם כמובן מהמאמר החשוב שלו ב"תחומין" שבו הוא פחות או יותר הביע עמדה הפוכה לעמדת הרבנות הראשית ואפילו לזו שלו כמה שנים לפני כן ותמך בנישואין אזרחיים.

המשמעות של התמיכה הזו, רגע לאחר שסיים את כהונתו כרב ראשי שאחראי על המערכת, היא עצומה, גם אם היא לא סייעה לשינוי בפועל. לא לחינם רבים נוטים לשכוח ולהשכיח את אמירותיו בתחום, על אף שמעולם לא חזר בו מהם.

צריך להבין שהרב בקשי דורון כיהן באחת התקופות המורכבות ביותר בישראל כרב ראשי. הוא נבחר בשנת 1993 לתפקידו ומיד נאלץ להתמודד עם אתגרים חדשים ולא מוכרים שנוצרו עם העליות הגדולות ממדינות ברית המועצות לשעבר. הוא עסק רבות בנושא הגיור, ואף תמך בהקמת מערך הגיור הממלכתי שלמעשה ביזר את סמכויות הרבנות הראשית בנושא. בנוסף לכך, הוא פעל למען יצירת פתרון לקבורת מי שאינו נחשב יהודי על פי ההלכה בבתי העלמין.

אך האמירות פורצות הדרך שלו על הצורך בהימנעות מכפייה, על העיסוק במצוי ולא ברצוי, נאמרו רק לאחר סיום כהונתו. העידו עליו שהוא היה בעד פירוק מנגנוני המועצות הדתיות והכפפתם לרשויות המקומיות ויצירת שידוד מערכות במערך רישום הנישואין. למרבה האבסורד, את כל זאת לא ניתן לעשות מכס הרב הראשי ללא תמיכה פוליטית. אז ייתכן שהוא היה באמת הרב הראשי האחרון, כזה שרבנותו גברה על יכולותיו הפוליטיות והיחצניות. ועם זאת, ייתכן שזה מה שהכשיל אותו מלהביא בשורה גדולה יותר.

לא נותר לנו אלא ללמוד מדמותו ומהגותו, ולקוות שיבוא יום שבו רבנים ראשיים יוכלו גם לעשות טוב וגם לזכות בגיבוי הציבורי הנדרש לכך. כנראה שעדיין לא זכינו. 

הכותב הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבוד