היועמ"ש אביחי מנדלבליט / צילום: אמיל סלמן-הארץ
1.
ככל שהולכים וקרבים הימים לפתיחת משפטו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ב-24 במאי, כך הולכים ומתקצרים לילותיו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. המשורר יהודה עמיחי כתב ש"עָצוּב הוּא לִהְיוֹת רֹאש הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם, נוֹרָא הוּא. אֵיךְ יִהְיֶה אָדָם רֹאשׁ עִיר כָּזֹאת? מַה יַּעֲשֶׂה בָּהּ? יִבְנֶה וְיִבְנֶה וְיִבְנֶה. וּבַלַּילָה יִקְרְבוּ אַבְנֵי הֶהָרִים מִסָּבִיב אֶל הַבָּתִּים, כּמוֹ זְאֵבִים הַבָּאִים לְיַלֵּל עַל כְּלָבִים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְעַבְדֵי בְּנֵי הָאָדָם".
מנדלבליט שרוי היום בתחושה די דומה. בודד, מבודד, במשרדיו בירושלים ובתל אביב, או בדירתו בפתח תקווה. מוקף להרגשתו "זאבים" שהולכים וקרבים כדי לפגוע בו.
המתקפה על מנדלבליט משולבת. היא כוללת הצהרות פומביות נגדו, לחישות בחדרי חדרים, השמצות ברשתות החברתיות, ובימים האחרונים גם קללות וגידופים בטלפון שכוללים איחולי מוות לו ולבני משפחתו, כגון: "תמות, אתה והילדים שלך", "נגיע אליך בהפגנה" ו"תזכור שאתה פגיע ועוד נגיע אליך". טלפונים שהביאו את המשטרה לחקור את האיומים על היועמ"ש.
מעל המתקפה המתוזמרת שמתרחשת ובאה בימים אלה על היועמ"ש מתנוסס דגל שעליו הכתובת "תופר תיקי ראש הממשלה". הציבור שמתקיף את מנדלבליט ורואה בו אויב, מאמין באמת ובתמים לטענה של ראש הממשלה נתניהו שהיועמ"ש ובכירי הפרקליטות "תפרו" לנתניהו תיק במטרה להדיח אותו מהשלטון. מאמין לדברי נתניהו בעת הגשת כתב האישום ב-28 בינואר, כי "מדובר בניסיון של הפיכה שלטונית בעלילות שווא ובתהליך חקירות מזוהם ומגמתי".
המתקפה נגד היועמ"ש כוללת גם איסוף והעלאת חומרים מהעבר וניסיון, מוצלח למדי מבחינת חורשי רעתו של היועמ"ש, לשים את התנהלותו של מנדלבליט בפרשת הרפז מלפני עשור במישור אחד של חומרה עם אלה שבהם מואשם היום נתניהו. הניסיון הזה מצליח, בין היתר, כי מנדלבליט לא היה טלית שכולה תכלת בפרשת הרפז. הוא יכול וצריך היה לפעול אחרת מול הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי. הוא אכן נחקר במשך ימים ארוכים בחשד לביצוע עבירות של הפרת אמונים ושיבוש מהלכי חקירה. הוא מצליח גם כי חלק גדול מהשיחות בין מנדלבליט לאשכנזי נותרו חסויות. הציבור לא נחשף אליהן ובג"ץ דחה עתירה של ערוץ 13 והעיתונאי ברוך קרא להסיר את צו איסור הפרסום מעליהן. כאשר מידע רלוונטי אודות התנהלות היועמ"ש נותר חסוי, זה לכל הפחות מעורר חשד בקרב הציבור שיש לו מה להסתיר.
אבל בסופו של דבר, הציבור צריך לזכור שהפרקליטות, היועמ"ש יהודה וינשטיין, וחמישה שופטים של בג"ץ סברו כי בהתנהלותו של מנדלבליט באותה עת לא דבק אבק של פלילים. שההסתבכות שלו בפרשת הרפז, לא צריכה הייתה למנוע מבעדו להתמנות ליועמ"ש.
צחוק הגורל הוא שאותם אלה שהתנגדו בחריפות למינוי של מנדלבליט ליועמ"ש על ידי שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, ובעידוד נתניהו ועתרו לבג"ץ נגד המינוי, הם אלה שלאחרונה עתרו לבג"ץ נגד מתן האפשרות לנתניהו להרכיב ממשלה, בשל כתב האישום שמנדלבליט הגיש נגדו. גופים כמו התנועה לאיכות השלטון ואנשים כעו"ד אליעד שרגא שעומד בראשה.
ב-1 במרץ 2016 דחו חמשת שופטי ביהמ"ש העליון, סלים ג'ובראן, יורם דנציגר, יצחק עמית, צבי זילברטל ונעם סולברג, את העתירות נגד מינוי מנדלבליט ליועמ"ש. אחת הטענות המרכזיות נגד המינוי הייתה כי מנדלבליט אינו מתאים לתפקיד בשל התנהלותו בפרשת הרפז.
התשתית הפסיקתית שלאורה בחנו השופטים את התאמתו של מנדלבליט לכהונה הציבורית בהיבט המהותי-נורמטיבי, התבססה על השאלה האם מעשיו בפרשת הרפז מעידים על "דופי ערכי מובנה, היורד לשורש יכולתו למלא את המשרה הציבורית המיועדת", או "מקרינים על דמותו הערכית של השירות הציבורי בעיני הציבור במידה המחייבת את פסילתו מכהונה". חמשת השופטים ציינו כי הם בחנו את ההיבט הערכי-נורמטיבי בהתנהגותו של מנדלבליט למרות שהוחלט שלא לפתוח בחקירה פלילית או משמעתית נגדו.
השופט יצחק עמית כתב כי "אינני סבור כי בהתנהלותו ב'פרשת הרפז' דבק בו דופי המעיד על פגם ערכי-נורמטיבי. במקרה שלפנינו, היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין נמנע מלציין את סיבת הסגירה (של תיק החקירה נגד מנדלבליט. ח',מ') במפורש, אך למקרא החלטתו לסגירת תיק החקירה, דומה כי התיק נסגר, בין היתר, משיקולי חוסר אשמה".
עמית לא הסתפק בכך ונכנס לחשדות שנחקרו נגד מנדלבליט לגופן וכתב כי מנדלבליט נהג כשורה שעה שהשהה בזמנו את החלטתו בדבר העברת אותו מסמך מזויף שמכונה "מסמך הרפז" לידי היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין למשך זמן קצר, כדי לשקול את העניין במהלך הלילה. "עת אדם נתקל בסוגיה כה רגישה ובעייתית, מצופה ממנו לשקול את הדברים בכובד ראש ולקבל החלטה מושכלת, ולא 'לשלוף מהמותן' החלטות פזיזות. ייתכן כי היו בנמצא החלטות נכונות יותר, אולם כאמור, אין ענייננו בבחינת ההחלטה הנכונה ביותר אלא בבחינה האם נפל פגם בהחלטה שהתקבלה. על כן, בנסיבות העניין, סבורני כי החלטתו של מנדלבליט לשקול את הנושא במשך הלילה היוותה החלטה סבירה ונטולת דופי ערכי-נורמטיבי".
השופטים התייחסו בהחלטתם גם לטענות כי מנדלבליט לא דייק (שלא לומר שיקר) בחקירותיו במשטרה. "אי-הדיוקים הנטענים בחקירות במשטרה - שנערכו כארבע שנים לאחר אירועי "פרשת הרפז" והוכחשו לחלוטין על ידי מנדלבליט - אין בהם, לדידי, כדי להעיד על פגם ערכי-נורמטיבי ברמה הפוסלת את מנדלבליט מלשמש בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה", כתב השופט עמית. השופט הוסיף: "לכל היותר, מדובר בפגם שעוצמתו נמוכה בנסיבות המקרה, ואין בו כדי לגרוע מהתאמתו לתפקיד. אשר על כן, סבורני כי גם היבט זה אינו מגלה עילה המצדיקה את התערבותנו במינוי".
הטענה של נתניהו כי כתב האישום כולל עלילות שווא נגדו, שתפרו לו תיק, היא משוללת יסוד. האישומים נגד נתניהו מגובים בעדויות וראיות רבות. כפי שכבר כתבנו בעבר. זה לא אומר שלנתניהו אין טענות הגנה טובות. זה לא אומר שהוא לא יכול לנהל קרב משפטי ראוי שיביא לו הישגים בבית המשפט המחוזי בירושלים. זה לא אומר שבסופו של ההליך נתניהו בהכרח יורשע בשוחד. אבל אם ראש הממשלה, או אוהדיו, ימשיכו לנהל את הקרבות שלהם מחוץ לכותלי בית המשפט, באופן לא ענייני ותוך הכפשה של ראשי מערכת התביעה או חלילה גם של השופטים, המחיר עלול להיות כבד. מחיר של פגיעה במערכת המשפט כולה.
2.
אם יש היום מקור לעידוד עבור צמרת משרד המשפטים, הוא מגיע מכיוון מינויו של ח"כ אבי ניסנקורן (כחול לבן) לתפקיד שר המשפטים. החודשים שבהם כיהן ח"כ אמיר אוחנה (ליכוד) כשר משפטים היו לא פשוטים, בלשון המעטה, עבור בכירי הפרקליטות ומשרד המשפטים.
קודמתו של אוחנה בתפקיד, ח"כ איילת שקד, ביקרה לעתים את המערכת בחריפות, אך היא עשתה זאת תוך ששמרה על יחסים מצוינים עם היועמ"ש ועם פרקליט המדינה הקודם, עו"ד שי ניצן. אוחנה פעל בסגנון אחר. הביקורת שלו על הפרקליטות ומשרד המשפטים לוותה ביחסים אישיים לא פשוטים עם ראשי המערכת. הקונפליקט הגיע לשיאו במינוי ממלא מקום פרקליט המדינה, דן אלדד, בניגוד גמור לעמדת המערכת. במשרד המשפטים ובפרקליטות נשמו לרווחה כשהתברר שאוחנה לא ימשיך בתפקיד ומקווים שניסנקורן ידאג לתת גיבוי למערכת ולא רק להתנגח בה.
*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר הגשת כתב האישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.