האם בג"ץ יאלץ את המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) לגבש ולפרסם הנחיות מינהליות שמסבירות את אמות-המידה שעל-פיהן מופנים תיקי חקירה של שוטרים החשודים בביצוע עבירות פליליות מדין פלילי לדין משמעתי?
עמותת "הצלחה" הגישה לאחרונה לבג"ץ עתירה נגד מח"ש, פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, שבה היא מבקשת מבג"ץ לתת צו על-תנאי המורה למח"ש להתייצב ולנמק מדוע לא תגבש ותפרסם, ללא דיחוי, הנחיות מינהליות מפורטות וסדורות בנושא אמות-המידה לניתוב תיקי חקירה בעניינם של שוטרים החשודים בביצוע עבירות פליליות - להליך משמעתי או להליך פלילי.
דיון בהנחיות מזה כמה שנים
סוגיית גיבוש ההנחיות בנוגע לניתוב תיקי חקירת מח"ש מנתיב פלילי למשמעתי נדונה בבתי המשפט ומחוץ להם מזה כמה שנים. כבר ביולי 2018 השיבה מח"ש לעתירה קודמת לבג"ץ באותו עניין והצהירה כי היא מגבשת הנחיות בהתאם, וכי הגיבוש כבר מצוי בשלב מתקדם. לאור האמור נמחקה העתירה הקודמת. ואולם הזמן חלף, ועד היום מח"ש טרם סיימה לגבש את ההנחיות.
אי-קיומן של הנחיות המבהירות על סמך אילו פרמטרים מפנה מח"ש תיקים מדין פלילי לדין משמעתי, יוצר מציאות קשה שבה שוטרים שנחקרים אינם יכולים לדעת אם הם זוכים ליחס שוויוני ביחס לנחקרים אחרים, ואם יש להם סיכוי שלא לעמוד לדין פלילי אלא משמעתי בלבד.
כך, למשל, לאחרונה ביקשו שני שוטרים ששירתו במשמר הגבול, להימנע מהרשעתם בפלילים על יסוד אכיפה מפלה שמקורה בהיעדר הנחיות מינהליות המתוות את הפעלת שיקול-הדעת באשר להפניית תיקי חקירה בעניינם של שוטרים, להליך פלילי או משמעתי.
שני השוטרים טענו כי האופן בו מתקבלות בפועל החלטות בנושא זה - ללא הנחיות מינהליות סדורות ובהיעדר יכולת לבחון בדיעבד את הנימוקים והטעמים שהביאו להחלטה כזו או כזו - מביא לתוצאה מפלה. בהתאם, הם עתרו בבקשת רשות הערעור לביטול הרשעתם, על יסוד "הגנה מן הצדק". בסיכומו של דבר בקשת רשות הערעור של שני השוטרים נדחתה, אולם הטענות שלהם מדגימות את הקושי שבאי-קיומן של הנחיות לניתוב תיקי מח"ש לדין משמעתי.
אפליה פוטנציאלית בין חשודים
באמצעות עורכי הדין אלעד מן וסתיו סער, טוענת העותרת כי למרות שמח"ש עצמה מבינה את החשיבות הגלומה בפרסום הנחיות בנושא, וחרף קביעת בית המשפט בעניין, שנת 2019 חלפה לה, הנחיות כאמור טרם גובשו, ו"בתקופה ממושכת זו תיקי חקירה בעניין שוטרים החשודים בביצוע עבירות ממשיכים להיות מנותבים על יסוד תורה שבעל-פה ותחושות בטן, ולהשקפתנו באופן שרירותי לגמרי. זאת, לכל הפחות מנקודת מבטם של שוטרים החשודים בביצוע עבירות, אשר במצב הנתון אין להם שום יכולת להבין ולבחון את שיקול-הדעת המינהלי בקשר להחלטה שעשויה לשנות באופן דרסטי את חייהם האישיים והמקצועיים".
העותרים מציינים כי הליכים פליליים והליכים משמעתיים, נושאים אופי ונפקות שונה. לפיכך, לטענתם, "אין זה מתקבל על הדעת שהחלטה בקשר לניתוב תיק חקירה בעניינו של שוטר, להליך פלילי או להליך משמעתי, תתבצע על יסוד תורה שבעל-פה, או תחושת בטן, ללא שום קריטריון או אמת-מידה המאפשרים להבין ולבחון את תהליך קבלת ההחלטה. מצב נתון זה פשוט אינו תואם את הזכות האלמנטרית להליך הוגן".
לפי העתירה, המצב הנוכחי של היעדר הנחיות בהקשר זה מביא לשני כשלים עיקריים: "האחד טמון באפליה הפוטנציאלית בין חשוד זה לאחר, מקום בו ניתוב תיק החקירה בעניינם מתבצע על יסוד תורה שבעל-פה ולא על-פי אמות-מידה אחידות ופומביות. דבר זה עשוי בהחלט להביא לכך שתיקי חקירה הסובבים סביב עובדות דומות במהותן, ינותבו להליכים שאופיים ונפקותם שונה".
הכשל השני שעליו מצביעים העותרים נעוץ במה שהם מגדירים "חוסר היכולת לבחון ולבקר את הליך קבלת ההחלטה בתיק חקירה מסוים, אשר נותב לאחד מאותם הליכים שונים. בהיעדר הנחיות סדורות בנושא, אין לו לציבור, כמו גם לפרט החשוד או המתלונן, שום יכולת ממשית לעמוד על העקרונות ועל הנתונים שנשקלו במסגרת הליך הפעלת שיקול-הדעת וקבלת ההחלטה, ומדוע בעצם הוחלט כך ולא אחרת".
