חודש עבר מאז החל המשק לחזור לשגרה, כמעט כל הענפים נפתחו לפעילות, באופן מלא או חלקי - ומיליון עובדים ישראלים עדיין בבית. התקוות שיוכלו לחזור לעבודה מרגע שהעסקים ישובו לפעול - היו אופטימיות, שלא לומר מופרכות. לפי נתוני הביטוח הלאומי, חזרו בינתיים רק כ-150 אלף עובדים מתוך 1.15 מיליון. החשש הוא שעובדים רבים שיושבים בבית ומחכים לחזור - לא יודעים עדיין שכבר אין להם לאן.
כפי שכתבנו ב"גלובס", הכל התחיל מהחלטה שקיבל מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי מאיר שפיגלר בתחילת המשבר. שפיגלר שינה את הנוהל הקודם והורה להפסיק ניכוי ימי חופשה בתשלום מדמי האבטלה שיקבלו עובדים שהוצאו לחל"ת. שינוי דרמטי - כי הוא אפשר למעסיקים רבים לשכנע את העובדים שאין להם בעצם כמעט מה להפסיד. "תשבו חודש בבית, תקבלו 70% שכר ובסוף תחזרו", הבטיחו לעובדים. "אפילו ימי החופשה שלכם לא ייפגעו".
גם בבנק ישראל תמכו בהוצאת העובדים לחל"ת, כצעד שאפשר לעסקים להתמודד עם המכה שהנחיתה עליהם המגפה והסגר. ואכן, החל"ת התגלה כפתרון נוח למעסיקים, ויש שיטענו נוח מדי. אלא שככל שעובר הזמן מתברר שהזמני הופך לקבוע: רק כ-150 אלף עובדים חזרו לעבוד, ושיעור המפוטרים מסך העובדים שמחפשים עובדה הולך וגדל בעקביות.
העובדים בחל"ת חיים בחוסר ודאות: האם להתחיל לחפש עבודה כעת, או להמשיך לתלות תקוות במעביד? כך או כך, כבר עכשיו ברור כי פיתרון החל"ת היה בעייתי מאוד עבור אותם עובדים.
מהי, אם כן, האסטרטגיה הנכונה כדי לצאת מהמשבר ולהקטין את ההר העצום של עובדי החל"ת.
לשכת התעסוקה: זה ייקח זמן
"נכון שכרגע קצב החזרה של היוצאים לחל"ת לעבודה אינו מהיר", אומר לנו ד"ר אופיר פינטו, סמנכ"ל המחקר והתכנון בשירות התעסוקה. "אבל לא חשבנו לרגע שביום אחד כולם יחזרו לעבוד". לדברי פינטו, "קצב החזרה הנוכחי משקף את חוסר הוודאות שעדיין קיים, אבל כפי שהרופאים אמרו על הקורונה שייקח רק שבועיים לדעת מה האפקט של הצעדים שנעשו - כך גם במקרה של התעסוקה. יש פרק זמן שעובר עד שמרגישים את ההשפעה".
לפי פינטו, "רק באוגוסט נוכל לדעת האם קצב החוזרים לחל"ת עומד בתחזיות המוקדמות שלנו שדיברו על כך ש-80% מהיוצאים לחל"ת יחזרו לעבודה. ההערכה שלנו, אגב, הייתה מבוססת על מודל הסתברות חזרה למקום העבודה שמבוסס על מאפייני המקצוע, הענף, הסטוריה תעסוקתית".
איך זה נראה בשטח? "המדינה מצד אחד צריכה לוודא שהמעסיק יחזיר כמה שיותר עובדים, ומצד שני יש כאן הזדמנות לראות איך אנחנו מנצלים את החופשה הכפויה הזו כדי לשפר המיומנויות של העובד. לשירות התעסוקה יש רשימה של 1.1 מיליון איש שהוצאו לחל"ת ואנחנו מבצעים מעקב יומיומי אחריהם. כשאנחנו רואים שחולף זמן ארוך מדי - בטח לאחר שהמשק וענפים מסויימים חזרו לשגרה - זה מדליק אצלנו נורה אדומה. אנחנו יוצרים קשר עם המעסיק ומבררים מה מעכב את חזרתו לעבודה. העבודה מתחלקת בין 71 לשכות התעסוקה".
שירות התעסוקה גיבש תוכנית שמטרתה להחזיר את שיעורי האבטלה וההשתתפות בשוק העבודה במשק לרמה קרובה לזו שבה היו ערב המשבר. הבעיה שכמו כל הדברים בממשלה, גם התכנית הזו תקועה בגלל בעיות תקציב.
הפתרון: שילוב ממשלה-מגזר עסקי
מי שמכיר את הממשלה היטב הוא פרופ’ יוג’ין קנדל, שהיה יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה וכיום עומד בראש Start Up Nation Central. קנדל משוכנע שהפיתרון לבעיה חייב להיות משולב בין ממשלה ומגזר עסקי, ורב-ממדי. "זאת שאלה לא פשוטה שמחייבת פיתרון הוליסטי ורב-ממדי, בגלל ההבדלים בפגיעה של הקורונה בענפים השונים", אומר קנדל.
קנדל אומר כי "הרעיון של החל"ת נועד לאפשר למעסיק להימנע מפיטורים כשהעסק נסגר באופן זמני. אני זוכר שרעיון החל"ת עלה בדיונים פנימיים. הוא נועד לתת פתרון לטווח קצר בתנאי אי-ודאות, במצב שבו רוב המשק בהקפאה ולא ידעת מי הולך להפגע. היום המשק לא בהקפאה, והפתרון הזה הפך להיות מאוד יקר ומאוד נוח למעסיקים שלא ממהרים לקבל החלטה. זה לא הגיוני שמשך החל"ת יישאר ללא גבול, במיוחד כשזה בא על חשבון הזכאות לדמי אבטלה של העובדים.
"גם מבחינת הממשלה זאת עלות כבדה, ואני לא חושב שהמעסיקים היו שולחים הביתה עובדים במספרים כל כך גדולים אם זה היה כרוך בפיטורים".
אז מה אפשר לעשות? "אפשר לחשוב על שני מתווים לפתרון", אומר קנדל. "מתווה אחד לענפים כמו ההייטק או הקמעונאות, ששם אנחנו לא רואים סגירה המונית של עסקים. מתווה שני לענפים שצפויים בהם קשיים בגיוס עובדים שנה קדימה. לי נראה שבענפים שחזרו לעבודה במתכונת חלקית או מלאה צריך לעשות קשר בין מגבלת הזמן של החל"ת. והמעסיק יצטרך להחליט האם לפטר את העובד או להחזיר אותו לעבודה. עובד שיפוטר צריך לקבל מספר מוגדל של ימי אבטלה - כי ייקח לו הרבה זמן למצוא עבודה.
"בענפים מהסוג השני אנחנו מדברים על פגיעה ממושכת. בענף המסעדנות למשל יכול להיות שבשנה הקרובה יהיו פחות בתי קפה ומסעדות וגם באלה שייפתחו מחדש ייתכן שבגלל מגבלות בריאותיות יהיו פחות לקוחות, ולכן גם יהיה פחות צורך במלצרים, בטבחים באנשי ניקיון ובכלל בעובדים. זה מחייב השקעה בהכשרה מקצועית שתכין את כוח האדם במהירות לעבודה בעולם שאחרי קורונה. רוב הממשלות לא מסוגלות לפעול מספיק מהר, ולכן כדאי לחשוב על שיתוף פעולה בין הממשלה למגזר העסקי שיודע לא רק לפעול מהר יותר, אלא גם לזהות היכן יש צורך אמיתי וביקוש לעובדים".
פרופ’ קרנית פלוג, סגנית נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ונגידת בנק ישראל לשעבר, היא מהמומחים הבולטים בישראל לשוק העבודה. "כדי לעודד חזרה מהירה ומקסימלית לתעסוקה וכדי לשמר את הקשר בין העובדים למעסיקים (ניסיון, ידע, שימור כושר הייצור) חשוב לפעול בכמה דרכים", כותבת פלוג ל"גלובס". "ראשית, עידוד החזרה לתעסוקה של היוצאים לחל"ת באמצעות סבסוד שכרם: למעסיקים שפידיונם נפגע באופן משמעותי (מעל 25%) ומחזירים עובדים מהחל"ת או לאלו ששמרו עובדים למרות הירידה החדה בפדיון".
שנית, מציעה פלוג מסלול נוסף למסלול החל"ת, של סבסוד שכר בעת משבר. "מנגנון זה יקל על המעסיקים להמשיך ולשמר את עובדיהם גם כאשר הם חווים ירידה בביקוש, כך שיוכלו לצמצם את היקף המשרה של עובדיהם ואלה יזכו להשלמת שכר ממשלתית כך שמצבם לא יפגע ביחס למצב בו היו יוצאים לחל"ת ומקבלים דמי אבטלה. המנגנון יקטין את היקף הפיטורין ויסייע לשמר את הקשר בין העובדים והמעסיקים ובכך יתמוך ביכולת ההתאוששות ביום שאחרי המשבר".
בנוסף, מעירה פלוג, כי "לנוכח ההערכה שבחלק מהענפים ההתאוששות תהיה איטית, ושעורי האבטלה יישארו גבוהים מאוד, חשוב להבטיח שרשת הביטחון תבטיח הכנסה שתאפשר קיום סביר עד לשוך המשבר; כדי להקטין את רמת אי-הוודאות והחרדה בקרב הציבור, מוצע להודיע על כך כבר עכשיו. לצורך כך, יש להאריך את תקופת הזכאות לדמי אבטלה לשכירים כך שתימשך כל עוד המשק נמצא בשיעור אבטלה של למעלה מ-10%. זאת, בשיעור שיפחת עם התקדמות החזרה לשגרה. יימשך תשלום במקום דמי אבטלה לשכירים מעל גיל פרישה, ויישמרו ההקלות זכאות לדמי אבטלה שניתנו בתחילת המשבר ובהם תקופת האכשרה המקוצרת הנדרשת לצורך זכאות. וכן, יימשכו המענקים לעצמאים ותשלום דמי אבטלה יינתן ללא קיזוז של הבטחת הכנסה".
בנוסף, מציינת פלוג, כי "יש לוודא שגם אוכלוסיות מוחלשות, כמו עובדי חברות כוח אדם, עובדים עונתיים, שלא הוצאו לחל"ת נוכח תנאי העסקתם (היותם עובדים לא קבועים), ומצד שני, לא משתכרים בגלל משבר הקורונה - יוכלו לממש את זכאותם לדמי אבטלה, או להכניס אותם למעגל מקבלי המענקים".
כמו פרופ’ קנדל, גם פרופ’ פלוג סבורה כי חשוב להציע מסלולי הכשרה או הסבה מקצועית למפוטרים שלא יוחזרו למעגל העבודה עם תום תקופת הזכאות לדמי אבטלה. לדבריה, "הדבר יתרום לצמצום תקופת האבטלה ולהגדלת הסיכוי שיחזרו למעגל התעסוקה ועם פריון גבוה יחסית".
הזרמה: לעודד הגברת ביקושים
דן פרופר, יו"ר קבוצת אסם-נסטלה, אומר כי "משבר הקורונה הוא משבר כלל עולמי שלא חווינו עד כה שפוגע גם בהיצע של מוצרים שירותים וחומרים וגם בביקוש להם. זה אינו משבר פיננסי, אלא ריאלי שפוגע בתשתיות הכלכלה ולכן הפתרון חייב להיות כולל ולתקוף את הצדדים השונים של הכלכלה.
"ראשית, גם כדי לפתור את בעיית המובטלים, עלינו לדאוג שעסקים יתחילו לנוע. כדי להניע את גלגלי המשק יש צורך בהזרמת כספים בצורה מושכלת לתחומים שונים. מצד אחד, החל"ת ודמי האבטלה יוצרים פתרון זמני לאבטלה, אבל נותנים דחיפה מסויימת לביקושים. זוהי דרך זמנית, כי בהמשך הדרך יהיה צורך לגרום למובטלים להיכנס לשוק העבודה ובו זמנית לגרום למשק ליצור מקומות עבודה".
לטענת פרופר, "עידוד להגברת הביקושים יתרחש על ידי הזרמה נוספת של כספים ומתן מענקים למובטלים ולחברות עסקיות, כאשר המובטל ישתלב במקום העבודה. כל זאת, תוך הגבלת תקופת המענק. במקביל, נדרשת הזרמת משאבים גדולים לתשתיות חיוניות כגון רכבת, רכבת תחתית וכבישים - אשר יספקו מקומות עבודה ויזרימו כסף שישמש בסופו של דבר להגדלת הביקושים".
"אמצעי חשוב נוסף הוא ביצוע פעולות לתימרוץ השקעה בעסקים כגון ערבויות ממשלתיות להלוואות ארוכות טווח ופחת מואץ להשקעות במפעלים. צעדים אלה יגדילו כמובן את הגרעון בתקציב הממשלה, אך אסור להם לגרום לגביית מיסים שיקשו על הביקושים כגון העלאת מע"מ או הכבדת ארנונות על העסקים. זה הזמן להגדיל את המיסוי על משאבים כגון גז טבעי ולהתחיל להשתמש בקרן העושר שנבנתה לצורך צבירת הכספים ממיסוי הגז הטבעי".
יוסי קוצ’יק, לשעבר מנכ"ל ראש הממשלה והממונה על השכר באוצר: "אין ספק שאנחנו נמצאים באבטלה איומה. יצטרכו לתת תמריץ למעסיקים לקלוט בחזרה עובדים, כדי להוריד אותם מדמי האבטלה. המדינה תצטרך להתחלק בשכרם, כך שעלות המעסיקים תרד וההיענות שלהם תעלה. זה יכול להיות תמריץ עצום, שכל הצדדים מרוויחים בו. השיטה הזו, יכולה להחזיר מאות אלפי אנשים פנימה".