G תרבות | מוזיקה
מפתה לחפש ביצירות חדשות את רוח התקופה. בעיקר בימים אלה - עדיין תקופת הקורונה - גם אם הן נוצרו לפניה. וכאשר מחפשים - בדרך כלל מוצאים. ולא רק בגלל ההתכווננות המגמתית של המבט, אלא גם - כפי שקורה רבות - מפני שמתברר שיוצרים גדולים יכולים לזהות התחוללות, אפילו לנבא אותה, גם לפני שהיא מתרחשת בפועל.
כבר בשיר "חסד" - שפותח את האלבום "חסד" של אסתר רדא - היא מדברת על מחנק גדול וקשיי נשימה, וחותמת: "למד אותי מלכי לשאת את כתרי". והכתר הזה, גם בלי משמעותו המילולית הכמעט מצמררת בימינו - קורונה - מטביע על היצירה הזו איכות מלכותית.
זהו אלבומה הראשון של רדא בעברית, אחרי שני אלבומי סולו באנגלית ואלבומי מחווה - אחד לנינה סימון והשני לבילי הולידיי, ועונג גדול לגלות שכשם שהאנגלית מאפשרת מרחב לקולה הגדול, בעל העומק והרגישות לניואנסים, כך גם העברית - שבאלבום הזה נשמעת כמו שירה במיטבה בזכות המילים המצוינות של השירים. ביחד, המילים והצלילים, מייסדים ממלכה מוזיקלית עשירה של ג'אז - מתוגבר בעיבודיו, בהפקתו המוזיקלית ובנגינתו של תומר בר, "ילד הפלא" של הג'אז הישראלי. לצדו, הבלוז והסול של רדא, באיכויות גוספליות, שנוצצות לא רק במוזיקה עצמה, אלא גם בתוכן, עם משפטים כמו "הלוואי שאדבר ואשיר הללויה בכל אדם לראות בו נשמה" ("הלוואי").
בכלל, "חסד" הוא יצירה דתית למדי, שמתבטאת למשל ב"מים מתוקים" - שיר עמוק ויפהפה על אמונה וכפירה שכתבה לוסי איוב, אשת הטלוויזיה, שמתגלה כאן גם כמשוררת. גם ב"יום עובר" שכתב תומר בר אפשר לראות שיר דתי, שניכרים בו השתוקקות לאמונה יחד עם חשבון נפש.
גם אהבה נוכחת כאן, מבחוץ - בנהייה אחריה (למשל בשיר המתפתל והנואש "שאלתי מתי" שכתבה המשוררת עדי קיסר) ומבפנים (בשיר החותם את האלבום, "את מול עצמך"). ּרדא, שכתבה והלחינה את רוב השירים, חותרת ומנווטת בסערות האמונה - והעדרה, ובין האהבה - והעדרה באמצעות ספינה יציבה על אף תנודותיה - הנשיוּת. "שיט בנהר", כך נקרא דואט נפלא ששרה איתה ענת מלמוד (שגם כתבה והלחינה אותו). נשיות הרמונית במיטבה שמהעוגן שלה מפליגים מלחמות, חלומות וההשלמות שבחיים. בשיר "נשמתי" הנשיות משתקפת במחזור הירח על התמלאותו והתרוקנותו.
"חסד" הוא אלבום קצר - רק חצי שעה אורכו - ותמציתי, שמבקש מהנחשפים אליו להאט כדי לבטוח, להתמסר ולהרפות. לצורך כך, רצוי להאמין, איך אומר שיר הנושא? "יש חסד גדול בלתת אמון".
וכשמאזינים ליצירה בתקופה המוזרה הזו, ומנסים לפענח אותה על רקע צלילי האלבום, אפשר לתת בו אמון ולהנהן כאשר רדא שרה "הנצח הוא רגעי ודועך". וגם לקוות שהחולי ידעך, אבל שהיופי דווקא יישאר נצחי.
דירוג: 5