צוואה / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
קשיש הלך לעולמו והותיר אחריו אלמנה ושני ילדים, מבלי שדאג להותיר אחריו צוואה - או כך לפחות סברו כל קרובי משפחתו. נראה כי הוא לא הוטרד מהצורך לערוך צוואה, מאחר שההסדר הקבוע בחוק תאם ממילא את רצונו, להותיר את רכושו לאלמנתו וילדיו. למרבה ההפתעה, משפנו קרוביו להנפיק צו ירושה, התברר כי המנוח דווקא הותיר צוואה ואף הפקיד אותה אצל הרשם לענייני ירושה לפני 44 שנים, בטרם הכיר את אשתו והוליד ילדים.
מתברר כי המנוח היה נשוי בצעירותו לאחרת, אך הנישואים התפרקו לאחר חודשיים בלבד וגררו אחריהם הליך גירושים מכוער שנמשך שש שנים. במהלך הליך הגירושים, המנוח חשש, ובצדק, שבהיעדר צוואה, אם ילך לעולמו בפתאומיות, אשתו בנפרד, ממנה טרם הצליח להתגרש, תירש את רכושו על-פי חוק. במטרה למנוע זאת, המנוח כתב צוואה בכתב-ידו, במסגרתה ציווה את רכושו לאחיו ואחייניו, והפקיד אותה אצל הרשם לענייני ירושה, שם היא המתינה בסבלנות עד יום מותו.
לאחר שבנה את חייו מחדש, את נישואיו הקודמים והכה אומללים הוא הדחיק ולא הזכיר מעולם, וכך גם לא את הצוואה, ממנה ככל הנראה פשוט שכח. אפילו האח והאחיינים, הזוכים על-פי הצוואה, לא ידעו על קיומה עד שהתגלתה אצל הרשם, אך מרגע שנודע להם על הירושה העתידה לפול לחיקם, כבר התקשו להיפרד מהרעיון וטענו בבית המשפט כי המנוח זכר את קיומה של הצוואה והותיר אותה על כנה, בכוונה להוריש להם את רכושו, לאור יחסיו המעורערים עם אשתו וילדיו.
לאחר הליך הוכחות מקיף ושמיעת עדים, בית המשפט לענייני משפחה השתכנע כי המנוח אהב את אשתו וילדיו, התכוון להוריש להם את רכושו, ואכן שכח מהצוואה שכתב בתקופה אפלה בחייו. בית המשפט פסל את הצוואה, הורה על חלוקת הרכוש בהתאם לחוק הירושה בין האלמנה לילדים, ואף חייב את האח והאחיינים שתבעו בהוצאות משפט גבוהות בסך של 90,000 שקל.
יש לציין כי על אף תחושת הסיפוק הברורה שהצדק נעשה, מדובר בפסק דין יוצא דופן ביותר. בחוק הירושה לא קיימת אפשרות "לשכוח צוואה", וההנחה היא שהצוואה האחרונה שמתגלית, היא הצוואה שהמנוח התכוון לממש - קל וחומר כשמדובר בצוואה שהופקדה באופן אישי על-ידי המצווה אצל הרשם לענייני ירושה לבל תאבד. פסיקת בתי המשפט הכירה בכך שבמקרים נדירים ייתכנו שינויי נסיבות קיצוניים המוכיחים כי המנוח שכח את קיומה של הצוואה, וכי מימושה יגרום עוול כבד, אך טרם ניתן תקדים מחייב שהביא רעיון זה ליישום מעשי על-ידי פסילת צוואה.
בפסק דין קודם, שעסק בבקשה לפסול צוואה בטענה שנשכחה, העלה בית המשפט המחוזי דוגמה דומה לתוצאה "בלתי נסבלת" שבה יהיה זה מוצדק לדעתו להיעתר לבקשה: אדם צעיר וחסר כל הבטיח, בסערת אהבתו ולהט נעוריו לחברתו, שיוריש לה את כל רכושו, ואף העלה זאת על הכתב. לאחר שנפרדו, הוא עשה חיל בעסקיו והקים משפחה עם אחרת, אך הצעירה שמרה את הצוואה בידיה במשך עשרות השנים שבהן לא היה ביניהם כל קשר, וכעת ביקשה לרשת את כל הרכוש ולנשל את משפחתו.
בית המשפט העליון, שדן בערעור על פסק הדין, דחה את הקביעה המתירה לבית המשפט להתערב בקיום צוואה עקב נסיבות חיצוניות, גם אם הוכח שנשכחה.
על אף שהרצון לתקן עוול גלוי הוא מובן, החשש הוא ממדרון חלקלק, במסגרתו יתערבו בתי המשפט ויתקנו צוואות שנראות כבלתי צודקות מסיבות שונות. לכן, נראה כי בדומה לפסילת צוואות בגין השפעה בלתי הוגנת וכדומה, גם במקרה של פסילת צוואה שנשכחה יש צורך בעיגון חקיקתי הקודם לפסיקה.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר בנושא