בני שטיינמץ /צילום: אביב חופי
"התביעה משוללת יסוד וצינית. קבוצת 'צבר גז ונפט' (שותפות הנפט והגז הטבעי של איש העסקים בני שטיינמץ, מ' ב') נטשה ברגע האמת את קבוצת אנרג'יאן, ולא נטלה על עצמה כמובן ולו קמצוץ מהסיכונים, מההתחייבויות ומההשקעות האדירות הכרוכים בפרויקט הנוגע למאגרים 'כריש' ו-'תנין', כשישבה בצד והמתינה לראות מה יילד יום. עתה, לאחר שנים, וכשנוכחו לדעת שהפרויקט מצליח בזכות עמלם וכספיהם של אחרים - מעזה צבר להעלות טענות מופרכות וחסרות יסוד לזכויות כלשהן בפרויקט, על יסוד טענות כזב עמומות ל-'הסכמות' שונות ומשונות" - כך טוענים חברת אנרג'יאן המפתחת בישראל את מאגרי הגז הטבעי "כריש" ו-"תנין", והמנכ"ל והמייסד שלה, מתיוס ריגאס, בכתב ההגנה שהגישו לבית המשפט לפני מספר ימים.
כתב ההגנה הוגש במסגרת ההליך שמנהלת נגדם שותפות "צבר גז ונפט" של שטיינמיץ, שתבעה 600 מיליון שקל מחברת הגז הבינלאומית הנסחרת בלונדון ובישראל. זאת, בטענה כי אנרג'יאן "הערימה עליה" כשדחקה אותה מהבעלות על מאגרי "כריש" ו"תנין", וחשפה טענות שלפיהן השותפות של שטיינמץ המשיכה להיות הרוח החיה מאחורי העסקה לרכישת המאגרים בשנת 2016, גם בשעה שהמדינה לא איפשרה זאת ל"צבר" בשל החששות הפליליים נגד שטיינמץ.
דרישה ל-25% או פיצוי הולם
לפני כארבע שנים נאלצה קבוצת דלק שבשליטת יצק תשובה, כחלק מ"מתווה הגז" ורצונה להישאר בעליה של מאגרי גז טבעי אחרים, דוגמת "תמר" ו"לוויתן", למכור את אחזקותיה במאגרי הגז "כריש" ו"תנין". ואכן, סמוך למועד האחרון שקבעה הממשלה למימוש מתווה הגז, נמכרו החזקות דלק במאגרי הגז האמורים לאנרג'יאן, תמורת 148 מיליון דולר ותמלוגים עתידיים של 9% ממכירת הגז.
בכתב התביעה שהגישה השותפות של שטיינמץ לפני כחצי שנה, היא טענה כי אנרג'יאן חייבת ל"צבר" 25% מהזכויות במאגרים שרכשה מדלק או פיצוי הולם, שכן היא הייתה למעשה זו שיזמה פנייה לאנרג'יאן והכירה לה את ההזדמנות העסקית שברכישת המאגרים, ששווים היום מיליארדי דולרים.
עוד טוענת השותפות שבה שולט שטיינמץ, כי היא גם זו שהמשיכה להוביל את יציאתה לפועל של העסקה עד לסגירתה. זאת, למרות שבאופן רשמי נאלצה לסגת ממנה נוכח החשדות הפליליים נגד שטיינמץ ולאור עמדתו של הממונה על הנפט בנוגע לכך.
"צבר לא תרמה דבר להצלחת הפרויקט"
בכתב ההגנה שהגישו ביום חמישי האחרון אנרג'יאן וריגאס - באמצעות עוה"ד אלקס הרטמן, גיא ורטהים, נועם זמיר וליעוז אפשטיין ממשרד ש. הורוביץ - הם דוחים את כל הטענות שהעלתה צבר בתביעתה, ומבקשים לשדר "עסקים כרגיל" וכי הם אינם מודאגים במיוחד מהתביעה.
לטענתם, די באופן שבו תיארה צבר בכתב התביעה את מהלך העניינים סביב העסקה לרכישת הזכויות במאגרים, כדי ללמד שאין לה כל זכות בהם כיום. "צבר מודה במפורש כי בזמן אמת היא נחלה כישלון חרוץ, ונוכח הנחיותיו של משרד המשפטים, לא הצליחה לקבל את האישור הנדרש מהממונה על ענייני הנפט על רקע הליכי חקירה בגין חשדות פליליים חמורים", טוענים אנרג'יאן ומתיוס, שגם מבהירים את מה שלשיטתם לא ניתן להכחיש, והוא כי "בזמן אמת, וגם לאחר מכן, אנרג'יאן היא שהתקשרה בעסקה, והיא גם זו שנשאה בכל הסיכונים הרבים והמשמעותיים הקשורים בפרויקט, תוך השקעת משאבים רבה".
מבחינתה של אנרג'יאן, תביעתה של צבר נולדה רק נוכח הדוחות הכספיים החיוביים של החברה בקשר למאגרים שרכשה בישראל, ושווים שכבר האמיר לכ-2 מיליארד שקל. "אט אט, נדבך אחר נדבך, הצליחה אנרג'יאן להתגבר על עוד ועוד מהסיכונים הנלווים לפרויקט. משנוכחו בהצלחת הפרויקט, צבר, שלא הייתה צד לעסקת דלק, וממילא לא השקיעה מאומה ולא תרמה בדבר להצלחת הפרויקט, דורשת כעת, באופן תאב בצע וחסר תום לב, לאחר לא פחות משלוש שנים, ליהנות מפרי עמלה של אנרג'יאן", נטען.
"'הסכמות' חסרות היגיון עסקי"
עוד מסבירים אנרג'יאן וריגס, כי טענתה של צבר, שלפיה היא סיכמה עם אנרג'יאן מראש כי תקבל נתח במאגרים אפילו שאינה הייתה חלק מההסכם לרכישת הזכויות, גם לא נתמכת ולו בראיה אחת. לדבריהם, "בניסיון להתמודד עם הוראות הדין ועם העובדה, שבה צבר מודה, שלא קיבלה את אישור הממונה על הנפט להיות צד לעסקת דלק, התובעת מתיימרת להתבסס על טענה מוכחשת בדבר 'הסכמה' עמומה - שלא הוצגו פרטים או ראיות מינימאליים לגבי עצם קיומה, מועד קבלתה, הצדדים לה, אופן השגתה ותוכנה, ומבלי שהיא מפנות למסמך אחד בכתב המלמד על עצם השגתה ועל תוכנה".
הדברים מקבלים משנה תוקף, טוענים אנרג'יאן וריגאס, בשעה שיתר האירועים שתוארו בעשרות העמודים שעליהם מתפרש כתב התביעה פורטו לפרטי פרטים, "עד לרמה של תיאור זהות הגורם שתיאם את סידורי המלון וטיפל בקבלת אישור נחיתה למטוס בנוגע לביקור של בכירים מקבוצת אנרג'יאן שנערך בארץ. דרך התנהלות זו מעידה שאין כל בסיס לטענת צבר בדבר 'ההסכמה' שהושגה כביכול. אחרת, ברור שצבר הייתה מנסה להציג ולבסס קיום עילת תביעה ולטעון באופן ברור מהן טענותיה. משלא עשתה כן - ברור כי מדובר בתביעת סרק, נעדרת עילה ויריבות. ואכן, 'ההסכמות' הנטענות כלל לא הושגו והוסכמו, הן חסרות כל היגיון עסקי מינימאלי ואינן תואמות את הדין".
עוד נטען בכתב ההגנה, כי אפילו אם הטענה כאילו הושגו הסכמות לגבי חלקה במאגרים הייתה נכונה - הרי שבכל מקרה לא היה כל תוקף. זאת, לאור הוראות שונות בחוק נפט שקובעות כי לא ניתן להיות בעלים של מאגר גז מבלי שזה נרשם במרשם הממונה על הנפט, וכי כל העברה של זכות כזו דורשת את אישורו.
בהקשר זה אף נטען בכתב הגנה כי אחרי שהתברר לצבר כי לא תצליח לשכנע את הממונה לשנות מעמדתו, "הציע שטיינמץ, בניסיון לעקוף את החוק והתנגדות הממונה, כי צד שלישי יחבור לאנרג'יאן ישראל ברכישת המאגרים וישמש כחזית ('פרונט') של שטיינמץ בעסקת דלק, באופן ששטיינמץ יהיה למעשה הגורם האמיתי בעסקה, ויוביל את הדברים 'מאחורי הקלעים'". לדברי אנרג'יאן וריגס, "הצעתו החמורה של שטיינמץ - המהווה ניסיון בוטה לפעול בניגוד להוראות הדין ולשטות בגורמים המוסמכים במדינה - נדחתה לאלתר".
צבר: "אנרג'יאן מודה במעמד צבר"
מטעם צבר נמסר: מכתב ההגנה עולה כי אנרג׳יאן - שבעבר הכחישה כליל את מעמדה של קבוצת צבר בפרויקט - מודה כיום כי צבר הייתה הבעלים של המיזם ביחסים ביניהן, כי צבר היא שהביאה את אנרג׳יאן לפרויקט וכי סוכם על חלקה של כל קבוצה בפרויקט. למעשה, המחלוקת האמיתית היא סביב שיעורם של הזכויות והסכומים המגיעים לצבר. שאלה זו כמובן תוכרע בבית המשפט.
"מעניין לציין ש אנרג׳יאן, אשר פנתה למומחים לצורך קבלת חוות דעת כלכלית בתמיכה לכתב ההגנה - לא צירפה לכתב ההגנה חוות דעת כלשהי. מעניין גם לציין כי אנרג׳יאן אשר מתעשרת באמצעות משאבי הטבע של מדינת ישראל - ממשיכה בניסיונותיה להתחמק מניהול משפט בישראל ומעיזה לטעון להיעדר סמכותו של בית המשפט בישראל לדון בתביעה על כל חלקיה".
בעזרת בלאק קיוב: שטיינמץ מערער על 2 מיליארד דולר
בתזמון מעניין וכנראה שלא מקרי, באותו יום שבו הגישה אנרג'יאן את כתב ההגנה לתביעת צבר של בני שטיינמץ, הגישה גם חברת BSGR של שטיינמץ ראיות חדשות לבית המשפט בניו יורק בנוגע לפרשת כריית עופרת הברזל בגינאה שבה לקחה חלק יחד עם חברת "ואלה" הברזילאית. במסגרת פרשה זו חויבה BSGR לשלם לברזילאים 1.8 מיליארד דולר.
כזכור, לפני למעלה מעשור השיקו BSGR ו"ואלה" מיזם לפיתוח מכרות בגינאה. אולם הן נאלצו להפסיק את עבודתם ב-2014 בשעה שזיכיונו של היזם שהפעילו נשלל על-ידי ממשלת גינאה. זאת, בעקבות חקירה שניהלה, שהעלתה חשדות כי מקורבים של שטיינמץ שילמו שוחד לפקידים בממשלה הקודמת כדי לזכות בזיכיון. בהמשך, שטיינמץ וממשלת גינאה הגיעו לפשרה, והטענות על שוחד נגדו בוטלו. במקביל התנהלו נגד שטיינמץ חקירות בנושא בשווייץ, בארה"ב ובישראל - אך נכון להיום חקירות אלה לא הולידו דבר. "ואלה" זכתה בתביעה נגד BSGR כשטענה כי לא ידעה על קשריו של שטיינמץ עם בכירים בממשלת גינאה.
הראיות החדשות שהגישה BSGR הן תולדה של חקירות מיוחדות שניהלו סוכנים של חברת "בלאק קיוב" במהלך מספר חודשים שהתהדרו בסיפורי כיסוי שונים ומשונים, והן חושפות לשיטתה של BSGR כי בכירים בחברה הברזילאית ידעו גם ידעו על קשריו של שטיינמץ בגינאה. כך, למשל, הוקלטה שיחת זום עם מספר 3 בחברה, שחשפה כי הנחת הבסיס שלהם כבר בתחילת הפרויקט הייתה כי ייתכן ששטיינמץ השיג את הזיכיון בדרך שאינה כשרה.
בנוסף לכך, הוקלטו גורמים בכירים בחברה שהודו כי "ואלה" חיפשה לצאת מהמכרה בכל מקרה מסיבות כלכליות, לאחר שהממשל הגינאי החל לדרוש יותר ויותר השקעה, כולל בניית רכבת מגינאה לניגריה.