בהחלטת ביהמ"ש העליון נקבע כי בשונה ממקרה שבו רכב נפגע ממתקן נפץ שהוצמד אליו, כאשר עדר אנטילופות פוגע ברכב בספארי מדובר בתאונת דרכים ויש כיסוי ביטוחי לנפגעים
אנטילופות ישראליות במרחב הפתוח של הספארי / צילום: shutterstock, שאטרסטוק
האם יש כיסוי ביטוחי לנוסעי רכב שבמהלך ביקור בפארק הספארי נפגע על ידי עדר דוהר של אנטילופות? נושא זה הגיע לאחרונה לכתלי בית המשפט העליון. השופט יצחק עמית התייחס בהחלטתו, שנחתמה בשבוע שעבר, ל"אנטילופות שועטות, ראמים, חיות אחרות ותאונות דרכים" וקבע כי מדובר בתאונת דרכים ויש כיסוי ביטוחי לנפגעים.
התביעה עוסקת באירוע שקרה בנובמבר 2015 בפארק הספארי כשהמבוטח ואחרים טיילו בשטח הפארק באמצעות רכבם. "בתום הביקור, עת ביקשו המשיבים לעזוב את הפארק, נוצרה שיירה של רכבים שהתקדמה בקצב איטי לעבר שערי היציאה. בעוד רכבם של המשיבים עומד בפקק עם מנוע מונע, עדר אנטילופות שחלף בדהרה עלה על הרכב ופגע בו בעוצמה, כך שהמשיבים נותרו ברכב 'חסרי אונים ומפוחדים עד לשד עצמותיהם'", נכתב בתביעה. בעקבות הפגיעה, הגיעה התביעה לביטוח, ובמקרה זה לחברת הביטוח שירביט.
לאחר שלא הושגו הבנות בין הצדדים, הנושא הגיע לכתלי בית המשפט השלום בתל אביב, שהכריע לטובת שירביט וקבע שלא מדובר בתאונת דרכים בהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. או אז קבע ביהמ"ש השלום כי "לא מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין השימוש שנעשה ברכב לבין הפגיעה, והרכב היווה רק זירה להתרחשויות", כשהפגיעה בנוסעי הרכב "לא נגרמה עקב היותם נוסעי הרכב, אלא מקורה בהתערבות גורם זר שאין לו כלום עם סיכונים אינהרנטיים של הדרך הנכללים בגדר סיכונים תחבורתיים".
פה לא תם סיפור האנטילופות ויכולתן לגרום לתאונות דרכים בספארי, או לא. בערעור בביהמ"ש המחוזי בתל אביב התהפכה ההחלטה ונקבע כי "האירוע עונה להגדרה של תאונת דרכים בחוק הפיצויים", כאשר "תאונת דרכים לא מצומצמת רק לפגיעת רכב מרכב אחר, ואין מניעה כי הרכב יפגע מבעל חיים".
גם פה לא נעצרה שעטת האנטילופות, והיא הגיעה עד לביהמ"ש העליון, שדן בשאלה "הממוקדת בטענה כי לא התקיים קשר סיבתי בין השימוש ברכב לנזקים שנגרמו למשיבים", ושדחה את בקשת חברת הביטוח שירביט מבלי שפסק הוצאות.
בהחלטתו ציין השופט עמית כי "סיווגו של המקרה כתאונת דרכים לצורך חוק הפיצויים עלול לעורר ממבט ראשון תמיהה מסוימת", תוך שקבע כי "את המקרה שלפנינו יש לנתח לפי ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים ולפיה תאונת דרכים היא 'מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה'". ענייננו בשימוש ברכב במובנו הטבעי ולא בשימוש לוואי, שכן אין חולק כי הרכב היה בנסיעה, כחלק משיירה של מכוניות שהתקדמה בפקק איטי לכיוון שער היציאה (גם אם ברגע פגיעת העדר הרכב עמד במקום ללא תזוזה). דומה כי אף אין מחלוקת כי השימוש ברכב היה למטרת תחבורה".
במסגרת בקשתה, הפנתה שירביט למקרה מסוג אחר, שבו "הניזוק נפגע ממטען חבלה שהוצמד לרכבו והתפוצץ בזמן נסיעתו, ותביעתו לפי חוק הפיצויים נדחתה בהיעדר קשר סיבתי משפטי". ואולם, השופט עמית לא קיבל זאת. מנגד, ציין השופט, "מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי ולפיה מפגש בין רכב לבין בעל חיים בשטחי פארק הספארי הוא בגדר סיכון מקומי וטבעי לשימוש ברכב למטרות תחבורה הנעשה בשטח הפארק".
אך לא רק זאת אף זאת: "על אף חריגות האירוע, מתברר כי מקרה דומה בנסיבותיו נדון בעבר ", מצוין בהחלטת ביהמ"ש העליון, תוך שמפורט כי "שם, שיירת רכבים עשתה את דרכה בשביל היציאה מהספארי ונעצרה בגלל בעלי חיים שהגיעו למקום. ראם הכניס את ראשו לאחד מכלי הרכב, נגח בנהג וגרם לפציעתו". או אז מפרט השופט עמית כי באותו מקרה "בית המשפט קבע כי האירוע מהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים ובין היתר ציין כי 'כאשר נהג נוהג רכב בתחום הספארי, קיימת האפשרות והסיכון שתוך כדי הנהיגה הוא יפגע מחיה הנמצאת בתחום הספארי [...] הביקור בספארי נועד מלכתחילה לנסיעה ברכב, ועל כן לא ניתן לומר כי הרכב שימש רק 'כזירה בלבד' לפגיעה וכי אין כל קשר ישיר בין הנסיעה ברכב והסיכון התחבורתי שנוצר בנסיעה בתוך הספארי, לבין המקרה וארוע הנזק'". על זה הוסיף השופט כי "הדברים נאמרו כאילו לענייננו שלנו, ואיני מוצא להבחין בין אנטילופה דוהרת לראם שנבהל ונגח בנהג שאתרע מזלו".
"סוף דבר", כותב השופט, "לא מצאתי להתערב במסקנה לפיה האירוע עונה להגדרה של תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים. נוכח האמור, בקשת רשות ערעור נדחית".