אתר בנייה בצל הקורונה / צילום: איל יצהר, גלובס
זה היה יום סתווי נעים באוקטובר 2007, וחברי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ברמת גן הצטופפו באוטובוס ששכרו לצורך סיור מקצועי במגרש ברחוב בן גוריון 127 שבעיר. משהגיעו למגרש, התברר כי במקום המתינו להם המתנגדים לבקשה להיתר ושכנים נוספים.
כדי להימנע מעימות, החליט ראש העיר ויו"ר הוועדה המקומית שלא לקיים את הסיור ולשוב כלעומת שבאו. בשובם, ותוך כדי נסיעה באוטובוס, ניצלו חברי הוועדה המקומית את זמנם וערכו דיון בהתנגדויות הקשורות לבקשה שבגינה יצאו לסיור.
בניגוד לדיונים המפרכים במשרדי הוועדה, מרובי המשתתפים, ההפרעות והבורקסים, הפעם התנהל הדיון דווקא ביעילות, על מי מנוחות ובין הנוכחים שררה תמימות דעים באשר להחלטה שצריכה להתקבל. ואכן, הוחלט כי יש לדחות את ההתנגדויות ולאשר את מתן היתר הבנייה, והכל תוך כדי נסיעה באוטובוס.
כדרכו של עולם, היו מי שלא ראו בעין יפה את הדרך הזו לניהול דיון והחליטו להגיש ערר (5557/07 עליזה נאור נגד הוועדה המקומית רמת גן).
ועדת הערר תפסה את הדיון, שהתקיים במהלך הנסיעה - ולא כמקובל במשרד סביב שולחן וכיסאות - כ"זילות של דיוני הוועדה". "אין לדעתנו צורך להשחית מילים על מנת להבהיר, כי הוראת סעיף 44 לחוק התכנון הבנייה לא התכוונה לאפשר לוועדה המקומית לקיים את דיוניה ולקבל החלטות תוך כדי נסיעה באוטובוס. דרך זו של קיום 'דיון' וקבלת החלטות, יש בה משום זילות של דיוני הוועדה ופגיעה קשה בסדרי מינהל תקין ובאמון הציבור במוסד כה חשוב כמו הוועדה המקומית לתכנון ובנייה", נכתב בהחלטה יוצאת הדופן.
חברי ועדת הערר אף הדגישו שלאור הוראות החוק בדבר חובת הקלטה של הדיונים, "צורת דיון כזו אף אינה אפשרית מבחינה טכנית". לפיכך, ביטלה ועדת הערר את ההחלטה משום "שהתקבלה בדרך כה בלתי ראויה מבחינה דיונית (ואף מבחינה ציבורית ומינהלית)". כל זה היה פעם. והיום מה?
לצאת מהקופסה
בשנת 2020, לאור מגפת הקורונה, נראה כי דווקא אמון הציבור הוא שמחייב את כולנו לצאת מהקופסה, לנטוש מנהגים ישנים ולאמץ חדשים. מה גם שבניגוד לעבר, כיום האמצעים הטכניים תומכים גם בהקלטה, מקדמים שקיפות וגם מיידיות. לא בכדי, סעיף 44 לחוק התכנון והבנייה קובע כי "סדרי העבודה והדיונים של מוסד תכנון, לרבות העבודה והדיון בוועדת משנה שלו, ייקבעו על ידי המוסד עצמו, במידה שלא נקבעו בחוק זה או בתקנות לפיו".
כלומר, החוק כבר מתאים את עצמו למצב הנוכחי. האם מה שפעם נתפס כזילות וכמינהל לא תקין, ייתפס מעתה ככלי לייעול, שיפור וקידום דיוני מוסד התכנון? כל שנדרש הוא לאמץ את הפרשנות המתאימה לרוח התקופה והקידמה.
כמי שליוותה בשנים האחרונות שורה ארוכה של תהליכים תכנוניים, הן מצד הסקטור הפרטי והן מזה הציבורי, אני מזהה בשימוש באמצעים טכנולוגיים בדיוני מוסדות התכנון פוטנציאל רב. בימים אלה אנו חוזים במהפכה של ממש. מוסדות התכנון בכל הדרגות עוברים לקיום דיונים באמצעות אפליקציות שונות, ומתברר כי לא רק שהדבר אפשרי, הוא גם יעיל, חוסך משאבים, מהיר ומקנה מחדש לציבור את האמון, שאכן נבחריו רגישים לדחיפות החיונית במתן פתרונות רישוי ותכנון.
יותר מכך. דומה כי ראוי שמוסדות תכנון, גם לאחר סיום תקופת החירום, ישקלו שימוש בכלי יעיל זה. ניהול ישיבות "זום" באופן מקצועי, מאפשר רישום פרוטוקול, תיעוד, ענייניות, ועוד ועוד יתרונות. מה שפעם נתפס כזילות וכמינהל לא תקין, הופך עתה בדיוק לההפך. ייתכן כי הקורונה תלמד את כולנו שיעור על גמישות וחדשנות. ולפחות על כך... עוד נודה לה.
הכותבת היא מהנדסת אזרחית, שותפה במשרד שביט בר און גלאון צין ויתקון ושות', מתמחה בדיני תכנון ובנייה. כיהנה כיו"ר הוועדה המרחבית לתכנון ולבנייה "גבעות אלונים"