מאסיושי סון/ צילום: רויטרס, Sho Tamura AFLO
לפני שבוע, לאחר פרסום ההפסד הגבוה בתולדות חברת סופטבנק היפנית, עלה מייסד ומנכ"ל החברה מאסיושי סון לשיחת ועידה עם כמה אנליסטים. כשהם התעקשו לקבל תשובות על ההפסד העצום של קרן ההשקעות ויז’ן פאנד - שעמד בשנה שעברה על 18 מיליארד דולר - סיפק להם סון תשובה מפתיעה. לפי פייננשל טיימס", סון השווה את עצמו לישו, שלדבריו, גם הוא לא הובן כהלכה והיה נתון לביקורת. בשלב אחר בשיחה הוא הוסיף כי להקת הביטלס הייתה לא פופולרית בתחילת דרכה.
כשסון מדבר על תחילת הדרך, הוא בהחלט מתכוון לכך: בזמן שוויז’ן פאנד - קרן שאפתנית להשקעות בהייטק בהיקף של 100 מיליארד דולר - מציינת בימים אלו שלוש שנים, סון מציג חזון לטווח של 30 שנה קדימה, ואף הרבה יותר - ל-300 שנה. בשלוש השנים האחרונות שינתה סופטבנק את פניה של תעשיית ההייטק העולמית, ובעקבות זאת גם הישראלית.
בזמן שמשקיעי הון סיכון חושבים לטווח של 15 שנה, סון גיבש חזון מגלומני לבניית רשת של 5,000 חברות בתוך 30 שנה, הזרים לסטארט-אפים סכומי עתק שלא נראו קודם לכן והנחיל תפיסה קיצונית של The winner takes it all. כדי לעשות זאת הוא השקיע כסף מסופטבנק עצמה, גייס סכומי עתק מסעודיה וכן מחברות כמו אפל וקוואלקום.
בתרחיש הביקורתי, אולי גם הריאלי, סופטבנק הייתה יכולה להשתלט על עולם הטכנולוגיה, כשמשמעות הדבר היום היא השתלטות על התשתיות הכי חשובות בעולם. אולם משהו השתבש בדרך - בין הנפילה של WeWork לסימני השאלה סביב היכולת של אובר לעבור לרווחיות, לבין חוסר ההצלחה בגיוס קרן ענק שנייה. הקרן הראשונה השקיעה ב-88 חברות, שהשווי המצרפי שלהן נמוך היום מסכום ההשקעה בהן. בעבור קרנות הון סיכון, המשמעות היא כישלון חרוץ שלא יהיה קל להתאושש ממנו. בעבור סופטבנק המשמעות היא הרת גורל - יכול להיות שכל החזון שלה לשלוט בעולם יורד לטמיון.
סימני שאלה סביב החברות המבטיחות
ההתחלה נראתה מבטיחה יותר - אובר ו-WeWork נחשבו לחברות המבטיחות בעולם, וכך גם השקעות רבות נוספות של סופטבנק (שחלקן עדיין נחשבות למבטיחות).
האסטרטגיה של סופטבנק לא הייתה אמורה להשאיר הרבה מקום לטעויות. החברה סימנה תחומים תשתיתיים, כמו בינה מלאכותית ותחבורה, התמקדה בתת-תחומים חשובים ואסטרטגיים, ואיתרה את השחקן הכי משמעותי בהם. סופטבנק השקיעה באותו שחקן סכום עתק ביחס לגודלו, סכום שיכול לנוע בין מאות מיליוני דולרים לכמה מיליארדי דולרים. הסכום הזה אמור לשמש את אותו סטארט-אפ כדי לצמוח מהר ולהשאיר את המתחרים מאחור. אותם מתחרים נאלצו להתמודד בכלים מוגבלים בחברות בהן השקיעה סופטבנק.
סכומי ההשקעה האדירים שימשו לצמיחה מהירה והרווח נזנח מאחור. בקרנות רבות שמים דגש על שורת ההכנסות, אך נראה כי סופטבנק שיכללה את התפיסה הזאת ומסתפקת בכך שהרווח יגיע בעתיד הרחוק. המטרה היא לשכנע מספיק אנשים שצריך לעבוד בחללי עבודה משותפים, לנסוע בנסיעות משותפות, לעבור לביטוח דיגיטלי או להשתמש בפתרונות סייבר מתקדמים. אחרי שאותה חברה תשנה את התפיסה בשוק, תשתלט עליו ותצבור יתרון תחרותי מספיק משמעותי, יהיה אפשר לחשוב על רווח.
בגלל החשיבה לטווח ארוך, בחברות הללו זנחו לעתים את הצורך בהפיכת ה-Unit Economics (רווח בגין יחידה אחת, למשל לקוח בודד) שלהן לבר קיימא. אובר, למשל, פועלת בשוק שבו יש מלחמה עזה על כל משתמש. בשבועיים האחרונים, כשהחברה הודיעה על תוכנית התייעלות שכוללת פיטורים, המשקיעים בשוק הציבורי הגיבו דווקא בחיוב, למרות שחלק מהשווקים והפעילויות מהווים מנוע צמיחה בעבור החברה. קשה לצפות ליחס אחר כלפי חברה, שהפסידה בשנה שעברה 8.5 מיליארד דולר ויש אי-ודאות לגבי יכולתה לעבור לרווחיות. אובר נסחרת לפי שווי של 60 מיליארד דולר, כשסבב הגיוס האחרון שלה בשוק הפרטי היה לפי שווי של 80 מיליארד דולר.
סימני השאלה סביב סופטבנק החלו לצבור תאוצה לפני כשנה, אז הנפיקה חברת אובר לפי שווי של 80 מיליארד דולר, קצת מעל השווי שלה בשוק הפרטי. לא רק שהשווי היה נמוך משמעותי ממה שקיוו באובר, מאז גם ירד שווי לכ-60 מיליארד דולר. אולם אובר הייתה רק הפתיח לדרמה האמיתית - צניחת השווי של WeWork, הביקורת העזה על סופטבנק והדחת המייסד והמנכ"ל הישראלי אדם נוימן.
באוגוסט שעבר פרסמה WeWork תשקיף לפני הנפקה. הסקפטיות כלפי החברה הייתה קיימת כבר קודם לכן, אך בתשקיף הוצגו הנתונים העסקיים של החברה שחור על גבי לבן, לצד סוגיות הקשורות לממשל תאגידי.
סופטבנק סיפקה ל-WeWork שווי של 47 מיליארד דולר בשוק הפרטי, אך המשקיעים בשוק הציבורי הסכימו לתת לה שווי של 10-15 מיליארד דולר בלבד. הניתוק של סופטבנק זעק לשמיים. לאחר כמה שבועות החליטו בסופטבנק להדיח את מייסד ומנכ"ל WeWork אדם נוימן ולהשתלט על החברה. באחרונה נסוגה סופטבנק מעסקה שבמסגרתה הייתה אמורה לרכוש את המניות של נוימן ושל משקיעים נוספים תמורת 3 מיליארד דולר, ונוימן הגיש נגדה תביעה.
סון הודה כמה פעמים, כולל בשבוע שעבר בשיחת הוועידה לאחר הדוחות, כי ההתנהלות של סופטבנק סביב WeWork הייתה טעות. אפשר להגיד שהמקרה הזה היה קו פרשת המים ביחס לסופטבנק - זה לא שלא הייתה ביקורת עד אז, אבל רק אז לאנשים (ולסופטבנק) נפל האסימון כי אי אפשר להמשיך לקדש את התפיסה של צמיחה בכל מחיר ולעזאזל הרווח". בין השאר, כי זה לא מאפשר לבנות עסק בצורה נכונה ויציבה. אם זה בכל זאת לא היה ברור, הגיע משבר הקרונה וסיפק תזכורת נוספת לכך.
האם הקורונה היא רק תירוץ?
בשבוע שעבר חרג סון מעט מהטון היבשושי, שבו מתנהלות שיחות הוועידה בדרך כלל, והציג שקף ציורי שבו מופיע עמק הקורונה". בשקף רואים שלושה חדי קרן מנסים לחצות את העמק, שניים מהם נכשלים במשימה, אך אחד מצמיח כנפיים ומצליח להגיע לצד השני. בתקופת השפל הכלכלי הגדול ב-1929 נחתך שוק המניות ב-90%, ולקח למדד דאו ג’ונס 25 שנה להתאושש. התעשיות המסורתיות נפגעו משמעותית ולאחר המשבר צמחו תעשיות חדשות כמו תעשיית הרכב, האלקטרוניקה, נפט וכו’", אמר סון בשיחת הוועידה.
בסופטבנק ציינו כי להערכתם, מתוך קרוב ל-80 השקעות של ויז’ן פאנד, 15 חברות (קטנות יחסית) יפשטו רגל, והם לא מתכוונים להשקיע סכומי כסף בהצלתן. במקביל, 15 חברות ייצאו מהמשבר הזה מחוזקות. אלו יהיו אותם חדי קרן שיצליחו לחצות את העמק. כפי שחברות צלחו את העמק של השפל הגדול, כך יקרה גם הפעם לתעשיות וטכנולוגיות חדשות, כמו פגישות אונליין, משלוחי אוכל, אספקת שירותים רפואיים וקניות אונליין".
משבר הקורונה אכן יחזק תחומים נוספים, בעיקר כאלו שקשורים למעבר לאונליין והטמעת פתרונות דיגיטליים בארגונים. זה ייטיב עם חברות לא מעטות שבהן סופטבנק מושקעת. אולם מבחינה פיננסית ועסקית, המשבר חידד את הצורך בחברות בעלות חוסן פיננסי, שמסוגלות לשרוד תקופת שפל ולעבור להתנהלות יעילה יותר. זאת נקודת חולשה אצל חברות רבות של סופטבנק, ולא מן הנמנע כי בעתיד סון ישתמש בקורונה כתירוץ לחולשה של הקרן שלו. בשביל מישהו שחושב לטווח ארוך, קרן אחת לא מוצלחת יכולה להיחשב כמכה קלה בכנף, אך מנגד, קרן שמבצעת השקעות לטווח ארוך צריכה להתגבר על מהמורה כזאת, גבוהה ככל שתהיה.
אולם קרן כזאת או אחרת היא לא בהכרח הסיפור. סון עדיין רוצה להגשים את החזון שלו אך הוא יצטרך להתמודד עם כמה בעיות בדרך: לא נראה כי הוא יהיה מסוגל לגייס כסף ממשקיעים חיצוניים בטווח הנראה לעין; התפיסה העסקית שהוא הנחיל בסטארט-אפים שנויה במחלוקת יותר מתמיד; התדמית של סופטבנק נפגעה ו-ויז’ן פאנד הפכה לפחות אטרקטיבית בעבור סטארט-אפים; וכל אלו מובילים גם לכך שהוא יצטרך לצמצם את הכוחניות שבה נקט, שלא לומר דורסנות.
מה תהיה ההשפעה על תעשיית ההייטק?
בשנים האחרונות שלטה בתעשיית ההייטק תפיסת הצמיחה המהירה. המחשבה מאחורי התפיסה הזאת היא שצריך לצבור נתח שוק כמה שיותר מהר. סופטבנק כאמור לקחה את התפיסה הזאת לקצה, אבל היא גררה איתה את כל התעשייה. כבר באוקטובר שעבר פורסם ב-CNBC כי סופטבנק שוקלת לשנות את מדיניות ההשקעות שלה ולשים דגש על הגעה לרווח בשלב מוקדם יותר. כולם בתעשייה ידעו שמתישהו החגיגה הזאת תיגמר, אך כל עוד ההשקעות המשיכו להניב תשואה - הם לא ירדו מהגלגל.
האם השילוב של ההפסדים העצומים של סופטבנק, לצד משבר הקורונה, ירגיעו את החגיגה בתעשיית ההייטק, יורידו את רמות השווי של החברות הפרטיות ויאפשרו ליזמים לבנות את החברות שלהן בהדרגה ובסביבה עסקית שפויה? צריך לקוות שכן, אך לא בטוח כלל.
אפשר לקוות שסופטבנק תפיק לקחים, אך אלמנטים נוספים שדחפו את התעשייה למעלה עדיין איתנו - סביבת הריבית הנמוכה בשווקים שדחפה סכומי כסף גדולים לתעשייה, ושינויים טכנולוגיים מהירים שמחייבים את הסטארט-אפים לצבור כוח מהר, כדי לא להפסיד בקרב הטכנולוגי לחברות צעירות יותר. גם העובדה כי המשבר כבר בעיצומו ייתן דחיפה לחברות שיעברו אותו בשלום ואף מחוזקות יותר, מתוך הנחה כי לא יהיה משבר כלכלי נוסף מעבר לפינה (משברים כלכליים עולמיים מתרחשים בדרך כלל פעם בעשור לפחות).
בשנים האחרונות הסמל של החגיגה בהייטק הייתה חדי הקרן - אותן חיות מופלאות ונדירות - אך בפועל, כל סוס הצליח להצמיח קרן. סון אמר שלא יתמוך בחברות שעומדות לפשוט רגל, כלומר לא יתן להן כנפיים כדי לאפשר להן לעבור את עמק הקורונה. אם נמשיך בדימוי הזה, לא יזיק אם הסוסים יחזרו לאורווה והמשקיעים יפסיקו לחלק קרן לכל דורש.
ההשקעה שהצילה את סון וסופטבנק
מאסיושי סון (62), המייסד הדומיננטי של החברה היפנית סופטבנק, זיהה במהלך הקריירה המקצועית שלו לא מעט חברות מוצלחות. שתיים מההשקעות המוצלחות ביותר שלו היו בחברות יאהו ועליבאבא, בשתיהן קיבל כשליש מהמניות. ביאהו השקיע כבר ב-1996 סכום של 100 מיליון דולר. בעליבאבא השקיע 20 מיליון דולר בשנת 2000. ההשקעה הזאת הניבה לו רווח של 150 מיליארד דולר.
למרות כמה נפילות במהלך הדרך, לא מפתיע ששתי הצלחות כאלו (ועוד רבות אחרות) סיפקו לסון את התאבון להשקיע עוד ועוד. יותר מכך, הוא גיבש תוכנית ליצירת רשת של 5,000 חברות, ומציג חזון לתקופה 300 שנה קדימה. גם בעבור מיליארדר, שמחזיק בהון של 23 מיליארד דולר, אלו תפיסות שאינן מובנות מאליהן.
סון, בן למשפחה ממוצא קוריאני שחיה ביפן, למד באוניברסיטת ברקלי בארה"ב. לאחר לימודיו חזר ליפן, הקים עסק לשיווק תוכנה ונשאר בלי חסכונות, עד שפגישה מקרית עם מנכ"ל של חברת תוכנה גדולה סיפק לו חוזה לשיווק בלעדי ולסופטבנק את ההצלחה המסחררת הראשונה שלה.
כפי שרואים גם בסופטבנק, סון הוא איש חזון - הוא עשה לסטיב ג’ובס פיץ’ על האפשרות לפתח אייפוד עם מכשיר סלולרי (לימים האייפון), אך לא ידע שאפל כבר מפתחת מכשיר כזה. הפיץ’ הזה סיפק לו חוזה לשיווק מכשירי האייפון ביפן, שבאמצעותו הצליח סון להפוך מכשיר אמריקאי למכשיר הפופולרי ביפן, הצלחה שאי אפשר לזלזל בה.
בשנים האחרונות הוא הוביל את שינוי התפיסה של סופטבנק. הוא הבין שאי אפשר להסתמך רק על כסף של החברה היפנית וגייס כספים ממשקיעים חיצוניים, בהם סעודיה וחברות פרטיות כמו אפל וקוואלקום. הוא לא הסתפק רק בהשקעות, אלא חיבר בין החברות כדי להציף להשקעות ערך, אך יותר מכך - להתחיל לבנות את רשת החברות, כחלק מהחזון ארוך הטווח שלו. תשואה מבחינתו היא חלק משני בתוכנית הרבה יותר גדולה.