השר זאב אלקין / צילום: ידיעות אחרונות
משרדים ממשלתיים להשכלה גבוהה עתירי תקציב קיימים במדינות שונות מתוך הכרה בחשיבות המערכת האקדמית לחברה, לקידום הידע, לשיתופי פעולה בינלאומיים ולצמיחה כלכלית. למה, אם כך, יש כרגע חשש במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ביחס להקמתו של המשרד להשכלה גבוהה?
החשש נובע מנסיבות הקמת המשרד. המשרד מוקם בנסיבות פוליטיות ולא מתוך תפיסה שראוי להפריד בין מערכות החינוך הגילאי גן עד תיכון לבין המערכת שמטפלת בהשכלה פוסט תיכונית. החשש מתגבר לאור הצירוף השרירותי והמלאכותי של יחידות שונות שמקומן המובהק במשרד החינוך. מנגד, תחומי המדע והטכנולוגיה, שקרובים מהותית למשרד, זה נמצאים במשרד ממשלתי אחר. ואם כל זה לא מספיק, השר הממונה אמור בכלל לעבור לתפקיד אחר בעוד שנה וחצי.
היחסים שבין הממשלה לעולם האקדמיה בישראל מוסדרים על פי חוק המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) משנת 1958. לפי החוק בראש המל"ג מכהן שר החינוך וסמכויותיו מוגדרות. בשני העשורים האחרונים החוק נכשל מספר פעמים בהגנה על המערכת מפני התערבויות בוטות של שרי החינוך, שפעלו שלא בהתאם לחוק והפעילו על המל"ג לחצים מבוססי עמדות פוליטיות ופופוליסטיות, מבלי להתייחס להשפעתן השלילית על המערכת. ההתנסות הזו הגבירה את חששה של הקהילה האקדמית שבאקלים הפוליטי של העשורים האחרונים כל ניסיון לעדכן את החוק יהיה פתח לפגיעה דרמטית בעקרונות שהנחו את החוק המקורי, בפרט הבטחת החופש האקדמי בהוראה ובמחקר ועצמאותם המנהלית של המוסדות האקדמיים. שני אלה הינם תנאים הכרחיים, אך לא מספיקים, לקיומה של מערכת השכלה גבוהה דינמית, מתחדשת ויוצרת.
הקמת משרד להשכלה גבוהה מחייבת שינוי בחוק כך שיו"ר המל"ג יהיה שר ההשכלה הגבוהה. החשש במערכת האקדמית הוא מכך שבהזדמנות זו ישונה החוק - ובחיפזון - באופן שעלול לפגוע בעקרונות היסוד של מערכת ההשכלה הגבוהה. חדירה של היבטים פופוליסטיים ברוח "מי שבשלטון קובע מה יהיה באקדמיה" תהיה הרת אסון למערכת המפוארת שנבנתה כאן.
יש אם כך חשיבות עליונה לכך ששר ההשכלה הגבוהה ואנשי משרדו יובילו את השינוי הפורמלי שמתחייב עתה בחוק בלי לקעקע את יסודות המערכת. חוק המל"ג הקיים משווע להתאמה למציאות העכשווית, אולם נקודת המוצא חייבת להיות חיזוק המערכת האקדמית הציבורית ושמירת עצמאותה לצד דרישה ליעילות, שקיפות ואחריותיות.
למזלו, השר לא צריך "להתחיל מבראשית" - הצעת חוק שהוכנה בשנת 2014 גובשה בעקבות דו"ח הוועדה להסדרת המשילות של מערכת ההשכלה הגבוהה. הוועדה הוקמה על ידי הממשלה, אבל הצעת החוק נתקעה בגלל שינויי שלטון. הצעת החוק מעדכנת את חוק המל"ג בדיוק בנושאים שהמשרד להשכלה גבוהה אמור לקדם. היא מסדירה מחדש את מבנה ותפקיד הרגולטור האקדמי כרשות להשכלה גבוהה, הרל"ג, עם הפרדה ברורה בין גורמי קביעת המדיניות וגורמי היישום, תכנון, תקצוב ואקרדיטציה אקדמית. היא נותנת מקום מרכזי לממשלה בקביעת המדיניות ומחזקת את הקשר בין הרל"ג לבין גורמי הממשלה. עם זאת, היא שומרת על עקרונות היסוד ההכרחיים - חופש אקדמי ועצמאות ניהולית - ועל מינויים מקצועיים וא-פוליטיים של חברים בגופי הרל"ג השונים. איזונים ובלמים חדשים אלה עשויים להקטין את "פער האמון" ולהגדיל את שיתוף הפעולה בין המערכת האקדמית והממשלה, בהובלת המשרד להשכלה גבוהה.
המערכת האקדמית נוכחת באופן ברור בניהול משבר הקורונה. לשר ולמשרדו יש הזדמנות לבצר את ההערכה הציבורית, להצעיד את המערכת לעשורים הבאים במאה ה-21 ולדאוג למשאבים הולמים גם בתקופה קשה זו. לשר מוגשת על מגש של כסף הצעת חוק מעודכנת, שקולה ומאוזנת. הוא יכול לקדמה ולהשיג הישג חשוב גם בזמן הקצר שיועד למשרדו. אם מהלכים אלה יתממשו אזי הגחמה בהקמת משרד להשכלה גבוהה תוכיח את עצמה כהחלטה מוצלחת שהטביעה חותם חיובי על המערכת האקדמית.
הכותבת היא נשיאת המכללה האקדמית בית ברל