רועי חיון וערן יעקב / צילום: תמר מצפי, כדיה לוי, גלובס
הסיפור של רועי חיון, גאון השקעות שגרף מיליונים באמצעות השקעה במניות חברות אנרגיה, היה אחד הסיפורים המדהימים של שוק ההון בעשור הקודם. משקיע צעיר בשנות ה-20 לחייו, שהפך השקעה של 100 אלף דולר באופציות של הכשרה אנרגיה ל-5 מיליון דולר, ותוך זמן קצר מצא את עצמו בליבו של הליך פלילי. הוא מודה ומורשע בשותפות לארגון הימורים לא חוקיים באינטרנט בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, בהשתתפות בהימורים, בעבירות על חוק איסור הלבנת הון ובעבירות מס. חיון נשלח לכלא, שילם קנס בסך 2 מיליון שקל והכספים שהשיג בעבירה - בהיקף 5 מיליון שקל - חולטו על ידי המדינה.
אך בכך לא הסתיים סיפורו של חיון. בתום ההליך הפלילי החלה סאגה אזרחית של חיון מול רשות המסים, לאחר שהוצאה לחיון שומת מס על ההכנסות שהפיק בעת ביצוע העבירות. כאן קיבל סיפורו של חיון תפנית מפתיעה - והפעם לטובת חיון.
ביום א' השבוע ניצח חיון את רשות המסים במגרש שלה, וקיבל מבית המשפט הלכה תקדימית ובעלת השלכות רוחב על כלל הנאשמים הפליליים שכספם חולט. לפיה ההחלטה, כספים שהופקו מפעילות עבריינית ואשר חולטו על ידי המדינה מכוח חוק איסור הלבנת הון - יותרו כהוצאה. זאת, מאחר שכספים אלו ניטלו מהעבריין ולא מהווים התעשרות לצורך דיני המס.
שופט בית המשפט המחוזי תל אביב (מסים) הרי קירש דחה את כל טענות רשות המסים נגד הכרה בחילוט כהוצאה והפחתת המס בעקבות זאת, ובין היתר את הטענה כי הכרה כאמור תוביל להפחתה בעוצמת העונש המוטל העבריינים. השופט קובע, כי הפחתה זו הגיונית יותר מאשר מס כפול של העבריין על התעשרות שנטלה ממנו המדינה.
"האם חילוט שמוכר כהוצאה בחישוב ההכנסה החייבת 'יכאב' פחות מאשר חילוט שאין בצדו הוצאה? ברור שכן. לכך מתכוון המשיב (פקיד השומה, א' ל"ו) כאשר הוא מזהיר כי קבלת הערעור תביא להפיכתה של רשות המסים ל'שותפה' של עבריינים במסגרת ענישתם הפלילית'. אולם באיזון הדברים ובהקשר הפיסקאלי, תוצאה זו עדיפה על פני הטלת מס גבוה ביותר (בשיעור של עד 70% בשל יישום הוראות סעיף 191ב לפקודה) על התעשרות שהופקעה על ידי המדינה עצמה - תוצאה כואבת מדי אפילו עבור אזרח שפשע והורשע בפלילים".
סיפור הצלחה בשוק ההון שהתסיים בכלא
הסיפור התחיל בהצלחה מסחררת של חיון בשוק ההון, שהגיעה לשיאה ב-2012, ובהתנפצות החלום במאי 2013 - אז דפקו על דלת ביתו חוקרי יחידת יהלום של רשות המסים והיחידה למאבק בפשיעה כלכלית במשטרה ועצרו אותו לחקירה, בין היתר בגין עבירות מס והלבנת הון. עם המעצר נתפס גם רכושו של חיון - נכסי מקרקעין, רכב וחשבונות בנק בסכום כולל של כ-4 מיליון שקל.
ב-2016 חתם חיון על הסדר טיעון עם הפרקליטות בפרשה, הודה בעבירות שיוחסו לו ונשלח ל-28 חודשי מאסר בפועל. בנוסף שילם חיון קנס בסך 2 מיליון שקל וביהמ"ש הורה על חילוט 5 מיליון שקל מכספי העבירות. כתנאי מוקדם לביצוע ההסדר, הוסכם עוד כי חיון ישלם את כל המס בגין ההכנסות שהפיק באמצעות ביצוע עבירות.
לאחר דיונים מול רשות המסים נקבע כי חיון הפיק בשנות המס 2015-2010 הכנסות שעליהן לא דיווח לרשות המסים בסך כ-6.8 מיליון שקל. ההכנסות נפרסו על פי ההסכם בחלקים שווים על פני שש שנות השומה (הכנסות בגובה של כ-1.149 מיליון שקל בכל אחת מן השנים). הוסכם כי סכום המס לתשלום בערכים ריאליים ליום ההסכם יעמוד על סך 4.68 מיליון שקל, וכי שומה זו תהא סופית. הסכום שחולט בהליך הפלילי הגיע לכדי 74% מסך תוספת ההכנסה שיוחסה לחיון בשומה.
חיון שילם את מלוא המס, אך במקביל העלה טענה ייחודית בנוגע למס ההכנסה על הכנסות אלה - לטענתו כיוון שחילוט הכספים על ידי המדינה היווה חלק ממקורות התשלום של המס, יש להפחית סכום זה מההכנסה או לראות בחילוט הוצאה מוכרת (ולהתיר לנכות אותה מתשלום המס).
על בסיס טענה זו הגיש חיון השגה על שומות המס, ומשזו נדחתה על ידי פקיד השומה ביחידה הארצית לשומה - הגיש חיון ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א.
להטיל מסים על הסנקציות?
הערעור נגע לשאלה האם יש לחיון זכות להפחית את הכנסתו החייבת בסכום החילוט - או בדרך הפחתת היקף ה"הכנסה" בידיו, או בדרך של התרת ניכוי הוצאה בחישוב ה"הכנסה החייבת". על כף המאזניים עמד הצורך לאזון בין הרצון שלא ליטול את העוקץ מהחילוט לרצון להטיל מס אך ורק על התעשרותו האמיתית של האזרח.
המדינה, באמצעות עוה"ד חן אבידוב ומורן סילס מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), טענה כי דינו של חילוט כדין קנס, ועל כן אין להתירו בניכוי. לטענת המדינה, ככל שתותר בניכוי הוצאה בשל החילוט, יהיה בכך כדי לעקר את הסנקציה שהמחוקק התכוון להטיל ולכרסם במאמצי הציבור להילחם בפשיעה.
מנגד טען חיון, באמצעות באי כוחו עו"ד (רו"ח) משה מזרחי ועו"ד עמית קריגל, ממשרד משה מזרחי, נח קריגל, כי המדינה מקפידה בהליכים הפליליים בהם מתבצע חילוט לטעון כי החילוט איננו עונש ואיננו קנס, אלא הוצאת ההתעשרות שהפיק העבריין ממעשי העבירה. לכן, טען חיון, משניטלה ממנו ההתעשרות לטובת אוצר המדינה, לא ניתן לחייב אותו במס בגין ההתעשרות שלא התעשר.
בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת באי כוחו של חיון וקבע, כי יש להבדיל בין חילוט לקנס ולקבוע כי משניטלה מהעבריין ההתעשרות עצמה - לא ניתן למסות אותה.
השופט קירש העלה, בין היתר, את השאלה האם החילוט הביא ל"איון" או "איפוס" ההכנסה, והשיב על כך כי לטעמו קיים ספק באשר לקיומה של התעשרות המצדיקה חיוב במס כאשר צו שיפוטי (חילוט למשל) מפקיע את פירות העבירה מידי העבריין ושולל את ההנאה הכלכלית המצופה; אך גישה זו אינה הגישה שנקבעה בהלכות קודמות של העליון, במסגרתן נקבע כי ההכנסה של עבריין מביצוע העבירות לא "התאיינה" ולא "התאפסה" בעקבות מתן צו החילוט.
"עם זאת", הוסיף השופט מיד, "אין לכחד כי כפועל יוצא מגישה זו, מס עלול להיות מוטל על התעשרות שלא נותרה, בסופו של יום, בידי המערער (חיון, א' ל"ו). יתרה מזו, הכיס אליו ייכנס המס - הקופה הציבורית - הוא אותו כיס אליו נכנסו כספי החילוט".
שיקולים אלה, קבע השופט, אף אם אין בהם כדי למנוע את ההכרה בהכנסה, ראויים לבוא לידי ביטוי במסגרת האיזון העדין שיש לערוך בנושא התרת ההוצאה.
בהקשר זה ציין השופט, כי לפי חוק איסור הלבנת הון ההיבט העונשי הוא משני, והמטרות העיקריות שלו הן שתיים: האחת - לשלול מהעבריין את ההנאה הכלכלית אשר הושגה בפועל מביצוע העבירות במקרה הקונקרטי (התכלית הקניינית). השנייה - להראות לכלל הציבור כי ביצוע עבירות כאלה ממילא איננו משתלם כי פירות העבירות יופקעו באמצעות החילוט (התכלית ההרתעתית).
החילוט איננו קנס שמוטל על עבריין
על רקע זה, קבע השופט כי שיקולי מדיניות (תקנת הציבור) אינם מחייבים את שלילת הוצאת החילוט. "החילוט איננו קנס. אדרבה, תוצאת החילוט - וזה כל ייעודו - היא איון ההנאה הכלכלית שנצמחה מהפעילות העבריינית. אם לא ניתן, על פי ההלכה המחייבת, לומר כי ההכנסה כלל לא נוצרה כי ההתעשרות התבטלה, אזי למצער יש להתיר בניכוי הוצאה אם כאשר מופעל החילוט", כתב קירש, והדגיש: "תוצאה אחרת תגרום, לדעתי, לגבייה ביתר של מסים ולעיוות כלכלי מובהק. הפגיעה בקניינו של האזרח תהיה בלתי מידתית ומיותרת".
השופט הוסיף עוד, כי "קיימת כאן מעין 'מקבילית כוחות': ככל שהעיוות הפיסקאלי שעלול להיגרם גדול יותר, נדרש שיקול מדיניות חזק וחשוב יותר על מנת להעדיף את האחרון על פני עריכת שומה הקולעת להכנסה החייבת האמיתית".
עוד הוסיף השופט, כי "ככלל מן הראוי להמעיט בשימוש בכלי המיסוי כמכשיר להשגת מטרות שאינן בתחום הפיסקאלי, אם הדבר איננו נדרש על פי דבר חקיקה מפורש. ריסון כאמור ימנע מחלוקת לגבי התוכן שיש לצקת ל'תקנת הציבור' בכל מקרה נתון (שאלה ערכית שהדעות עשויות להיות חלוקות לגביה) ויתרום למיסוי מדויק יותר".
עו"ד משה מזרחי ועמית קריגל שייצגו את חיון מסרו בתגובה לפסק הדין, כי "בשנים האחרונות אני עדים לפרשנות מחמירה ביותר של המדינה בכל הקשור לדיני החילוטים. לאחרונה החליטה המדינה, לא רק לחלט את כספי העבירה, אלא גם להטיל על ההכנסה שחולטה מס מלא, כאילו לא היה חילוט. גישה זו של המדינה הרחיקה לכת, הן במישור הכלכלי והן במישור המשפטי, ולמעשה הטילה על הנישום כפל סנקציה, ללא שום ביסוס משפטי או הגיון כלכלי.
"ואכן, בפסק דין מנומק ביותר, קיבל בית המשפט את עמדתינו, ושם גבול לעמדת המדינה תוך שהוא קובע שאין הגיון בעמדה זו, והיא נוגדת מושכלות יסוד של 'מס אמת' ו'מיסוי התעשרות'. לכן, קבע בית המשפט כי הסכום שחולט לטובת המדינה יותר כהוצאה לצרכי מס בשנים הבאות."
השופטת המחוזית ירדנה סרוסי (יוצאת רשות המסים) נתנה לאחרונה פסיקה הפוכה, שבמסגרתה נקבע שחילוט לא ייחשב כהוצאה מוכרת, אך השופט קירש (לשעבר עו"ד מוביל במיסוי בשוק הפרטי) דחה את עמדתה. עד שביהמ"ש העליון לא יכריע בסוגיה, בתי המשפט המחוזיים יכולים לתת
פסיקות סותרות בנושא. ועכשיו נותרה השאלה האם רשות המסים תערער על פסק הדין. ברשות אמרו שהם עדיין לומדים את פסק הדין.
לא הקלה לעבריינים, פשוט אי אפשר למסות כסף שאין
פסק הדין של השופט הרי קירש, שקובע כי כספים שהופקו מפעילות עבריינית ואשר חולטו על ידי המדינה מכוח חוק איסור הלבנת הון יותרו כהוצאה, עלול להיתפס כ"מתנה" או "פרס" לעבריינים. למה לתת למורשע בעבירה פלילית הקלות? יותר קל ופופולרי לקבל גישה שאומרת "הוא עבריין מורשע, אז מגיע לו שיחלטו את הכסף שלו וגם שימסו את ההכנסות האסורות. אם ניתן הקלות אז נעודד עבריינות".
התשובה לטענה הזאת היא "לא".
אם יורדים לפרטי פסק הדין, מבינים שאין הקלה ואין "עידוד" של עבריינות. השופט רק אומר שאי אפשר למסות הכנסה שאין לעבריין, וצריך להתחשב בכך שההכנסה "יצאה" מהידיים שלו ועברה למדינה. מס מוטל על הכנסה, לא על היעדרה. מס הוא לא עונש וזה נכון גם לגבי עבריינים.
בנוסף, צריך לזכור את הזירה המשפטית שבה ניתן פסק הדין: זירת החילוטים. מדובר בהמצאה מבריקה של המדינה, שנועדה לסגור את צינור הכספים שמספק את החמצן לעבריינות הכלכלית ולארגוני פשיעה, למנוע הלבנות הון ולצמצם את הכדאיות שבביצוע עבירות כאלה. עם זאת, מהר מאוד עלה החשש שהמדינה עושה שימוש מוגזם, ואף כוחני, בכלי של תפיסות הרכוש והחילוטים.
בין היתר, קשה שלא לזכור את המקרה של איריס ושאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק, החשודים יחד עם ראש הממשלה בעבירות שוחד ועבירות נוספות בתיק 4000, אשר בעת מעצרם הוסרו טבעות הנישואים שלהם מאצבעותיהם, ומאזניה של איריס הוסרו עגילים שענדה.
לפני כשנתיים פרסמנו ב"גלובס" סדרת כתבות שחשפה וניתחה נתונים חסרי תקדים מעשור של חילוטים, אשר מהם עלה החשש שהרשויות משתמשות בחילוטים ככלי ענישה. כך למשל, עלה כי ב-2018-2008 תפסו הרשויות 3.5 מיליארד שקל בתפיסה זמנית, אך רק 14% מסכום זו אושר על-ידי בית המשפט לחילוט סופי בהרשעה.
בחודש שעבר מתח גם מבקר המדינה ביקורת על שימוש היתר בכלי החילוט. גם הוא מצא פערים עצומים בין הסכומים שנתפסים בתחילת ההליך הפלילי לאלה שבסופו של יום מחולטים ומועברים לקופת המדינה. בנוסף הוא מצא טיפול לקוי של המשטרה בכ-350 מיליון שקל שנתפסו מחשודים והיעדרם של גורם מתכלל ומסד נתונים מסודר שמעלים חשש לשימוש לרעה בכלי החילוט.
בעבר בתי המשפט נטו לאשר בקלות בקשות לתפיסות לצרכי חילוט ובקשות חילוט, אך בשנים האחרונות החלו בתי המשפט להתערב יותר ויותר בשיקול הדעת של רשויות האכיפה.הנושא אף הגיע לבחינת ביהמ"ש העליון, שבמספר פסקי דין שרטט את גבולות הכוח של המשטרה והפרקליטות. עם זאת, לאחרונה נדמה שהחלה מגמה הפוכה לאחר שבשני פסקי דין הרחיב העליון במאות אחוזים את יכולות החילוט הסופי ממי שהורשע בעבירה של הלבנת הון.