נשים שהועסקו ללא תלושים, לא יקבלו דמי אבטלה (למצולמות אין קשר לכתבה) / צילום: תמר מצפי, גלובס
פערים חברתיים בעיתות משבר נוטים להתעצם והמשבר הכלכלי שבא בעקבות מגפת הקורונה אינו שונה במובן זה ממשברים אחרים. לאחרונה אנחנו נחשפים לעוד ועוד נתונים, שבהם החלשים ביותר בחברה הם גם הנפגעים ביותר. נתון בולט כזה מגיע מתחום התעסוקה. מנתוני מרכז המידע של הכנסת שפורסמו לפני כשבועיים עולה שנשים הן 47% מכלל המועסקים במשק, אך יותר מ-57% מהנרשמים בשירות התעסוקה בזמן משבר הקורונה. במקביל, יותר מ-55% מהתביעות לקבלת דמי אבטלה הוגשו על-ידי נשים. בכל ענפי הכלכלה הראשיים - שיעור תובעי דמי אבטלה מסך המועסקים בענף גבוה יותר אצל הנשים.
אבל גם בין הנשים, יש כאלה שנפגעות יותר. מסמך שנכתב בידי צוות מומחים, התארגנות עצמאית בהשתתפות מנכ"לית שדולת הנשים, מיכל גרא-מרגליות, ויו"ר נעמ"ת במשולש הדרומי, מייסם ג'לג'ולי, מתאר כיצד המשבר פגע קשה בעובדות חרדיות וערביות. מדובר בפגיעה שעלולה למחוק את הישגי שתי האוכלוסיות בעשור האחרון, שבו הן הכפילו את שיעור התעסוקה שלהן.
כניסה למעגל העוני
המסמך מציין ששיעור ההשתתפות של נשים ערביות בכוח העבודה נמוך משמעותית משל נשים יהודיות וגברים ערבים, אבל מתחילת שנות ה-2000 הוא נמצא בעלייה מתמדת ובשנת 2017 עמד על 35%, עם שונות גדולה על רקע דתי. בשנת 2018 שיעור ההשתתפות של נשים מוסלמיות עמד על 26.6%, של נוצריות על 53.1% ושל דרוזיות על 43.2%. לפי המסמך, כשליש מהנשים הערביות עובדות במשרות חלקיות - ויתר על כן, יותר משליש מהן עושות זאת לא מרצון - פער משמעותי מנשים יהודיות. הפרש השכר בינן לבין עובדות יהודיות עומד על כ-36%. נוסף, נשים ערביות סובלות מהפרה נרחבת של זכויותיהן. היעדר אכיפה מהווה גם הוא חסם בפני השתלבותן המיטבית בשוק העבודה.
עם פרוץ משבר הקורונה נשים ערביות רבות איבדו את עבודתן עקב הוצאה לחל"ת. מכיוון שרבות מהן משתכרות שכר מינימום או מועסקות במשרה חלקית, דמי האבטלה שיקבלו יהיו נמוכים מאוד ויכניסו אותן ואת משפחותיהן למעגל העוני. עוד לפני המשבר תחולת העוני של משפחות ערביות עמדה על 45.3% ב-2018. מבדיקה עם מספר לשכות תעסוקה ביישובים ערביים עולה, כי שיעור הנשים המובטלות או שהוצאו לחל"ת ונרשמו בלשכה מתחילת המשבר עומד על 40%-50%. בהתחשב בכך ששיעור הנשים הערביות העובדות הוא נמוך בהרבה משיעור הגברים, אז שיעור הנשים שהוצאו לחל"ת גבוה משמעותית משיעור הגברים.
במסמך מצוטטת מהא דקה, מנהלת לשכת התעסוקה בטייבה, שמסבירה ששיעור הנשים הערביות שעובדות "בשחור" עומד על כ-15%. נשים אלה לא יוכלו לקבל כל פיצוי עבור אובדן מקום העבודה. ורבות מהן נמצאות מלכתחילה במעגל העוני. קבוצה נוספת של עובדות ערביות, שמועסקות ללא תלושים או מקבלות תלושים פיקטיביים, תמצא את עצמה ללא יכולת לקבל דמי אבטלה. גם צעירות מתחת לגיל 20, שפוטרו או הוצאו לחל"ת, לא יוכלו לקבל דמי אבטלה או הבטחת הכנסה.
בטווח הארוך קיים חשש שחלק ניכר מהנשים הערביות המפוטרות לא יוכלו להשתלב מחדש בשוק התעסוקה - במיוחד אלה שמועסקות במסחר ובשירותים ועובדות קבלן, שנעדרות הכשרה מקצועית. בנוסף, קיים חשש כי עמדת החולשה, תחשוף נשים לניצול מצד המעסיקים, שינסו לצמצם הפסדים על חשבון העובדות. חשש נוסף נובע מהפגיעה ביכולת הכלכלית של צעירות ערביות להתחיל או להמשיך את לימודיהן האקדמיים או המקצועיים. נשים ערביות רבות מתחילות לעבוד מיד לאחר התיכון כדי לממן את הלימודים ובגילאים אלה הן לא זכאיות לדמי אבטלה.
לדברי ג'לגו'לי, "כבר כעת ברור שמשבר הקורונה משפיע על נשים ערביות יותר מאשר על כל קבוצה אחרת. אנחנו עלולים לחזור אחורה למצב שהיה לפני עשור, אם הממשלה לא תתעשת ותנקוט צעדים דרמטיים בהחזרת הנשים לשוק התעסוקה. הפתרונות חייבים להביא בחשבון את ייחודיותן ואתגרי התעסוקה שלהן שהיו אמורים להיפתר עוד לפני המשבר- כמו הקמת אזורי תעסוקה ביישובים הערבים, הכשרות מקצועיות מותאמות לשוק התעסוקה, פתרונות תחבורה ומסגרות מסובסדות לילדים ועוד".
קושי בקבלת מענקים
בראשית שנות ה-2000 שיעור התעסוקה של נשים חרדיות עמד על פחות מ-50%, ואילו היום הוא עומד על 75%. הפער בהשתתפות בינן לבין נשים יהודיות לא-חרדיות נמחק כמעט לגמרי.
עם זאת, קיים עדיין פער משמעותי בין הקבוצות מבחינת איכות התעסוקה וגובה ההכנסה. נשים חרדיות עובדות בממוצע פחות שעות מנשים לא-חרדיות, ושיעור החרדיות המועסקות במשרה חלקית גבוה במיוחד: 38.2% לעומת 21.9% מהנשים היהודיות שאינן חרדיות. הגורם המרכזי לכך הוא נטל הטיפול בבית ובמשפחה.
המסמך מציין, כי עובדות חרדיות רבות הן המפרנסות העיקריות במשק הבית וגם בימי שגרה שיעור העוני בחברה החרדית עומד על כ-43% (לאחר הוספת תשלומי העברה ומסים), לעומת 11% באוכלוסייה היהודית הלא-חרדית. למעלה מ-40% מהעובדות החרדיות מועסקות בתחום החינוך. כמו שאר עובדי ההוראה, הן לא הוצאו לחל"ת, ולכן נמצאות במצב טוב יחסית לשאר העובדות החרדיות. שיעור קטן יחסית של נשים חרדיות עובד בהייטק, וסביר שרובן ממשיכות לעבוד מהבית.
כרבע מתוך הנשים החרדיות שעוסקות בחינוך, הן מטפלות וסייעות. השכירות שבהן הוצאו לחל"ת. אלה הן עובדות שמרוויחות שכר נמוך, כך שכעת מצבן קשה. המטפלות במשפחתונים, גם של משרד הרווחה וגם העצמאים, הן עצמאיות ונמצאות במצב הקשה ביותר כרגע. הן אינן זכאיות לדמי אבטלה ורק חלקן הצליחו לקבל את המענק לעצמאים.
בעיה המייחדת עובדות חרדיות היא שלרבות מהן אין גישה לאינטרנט ולכן הן מתקשות להירשם בלשכת התעסוקה ובביטוח הלאומי לשם קבלת דמי אבטלה, וברשות המסים כדי לקבל מענק לעצמאים. בנוסף, נשים חרדיות רבות, שהעבודה שלהן תלויה בשימוש במחשב, התקשו לעבור לעבודה מהבית, מכיוון שאין ברשותן מחשב אישי או חיבור לאינטרנט.
עלות כבדה למשק
לדברי גרא-מרגליות, "אם משבר הקורונה ימחק לאורך זמן את ההתקדמות של העשור האחרון, לא רק ששיעורי העוני בקרב הקבוצות האלה יעלו - אלא תהיה עלות כלכלית כבדה אותה ישלם כלל המשק".
גרא-מרגליות גם מפנה את את תשומת לכך שבמהלך משבר הקורונה, "נשים כמעט לא היו שותפות לקבלת החלטות. לנשים חרדיות וערביות בוודאי לא היה ייצוג במוקדי קבלת ההחלטות, למעט יו"ר ועדת העבודה והרווחה הזמנית בכנסת, ח"כ עאידה תומא סולימן. התוצאה היא שצרכיהן פשוט לא הובאו בחשבון".
המסמך מציע שורה ארוכה של פתרונות לבעיות התעסוקה האלה, חלקם הן פתרונות כלליים יותר ברמה של ייצוג הולם לנשים בכלל, וערביות וחרדיות בפרט, בפורומים ממשלתיים. בנוסף, נדרשת חשיבה והתאמה מגדרית לצורכי נשים ובפרט למגזרים האלה.
כדי לשמור על הישגי התעסוקה בקרב ערביות נדרשת, בין היתר, שיפור בתחבורה הציבורית, תוכניות לימודים ייעודיות, הקמת אזורי תעסוקה ביישובים ערבים. בנוסף, נדרשת גם אכיפה אפקטיבית של חוקי העבודה בכל הנוגע לנשים ערביות.
בנוגע לנשים חרדיות מציע המסמך להנגיש כלפיהן את שירותי המדינה, כמו רשות המסים או שירות התעסוקה. בנוסף, יש לסייע לשלב אותן יותר בשירות המדינה ובשירותים המונציפליים. כמו יש לעודד סמינרים לבנות להכין את התלמידות גם למקצועות שאינם חינוך, כדי לגוון את יכולת ההשתלבות בשוק העבודה.