טיפולי פוריות / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
הדרך אל הילד יכולה להיות ארוכה ומכאיבה, ולא כל זוגיות מצליחה לשרוד אותה עד לסופה המוצלח. מספר פסקי דין כבר עסקו בעבר בשאלה האם במקרים של זוגיות מתפרקת ניתן לחייב את הבעל להמשיך בטיפולי הפוריות בניגוד לרצונו, לאחר השלב שבו כבר הוקפאו עוברים, ולפני החזרתם ויצירת ההריון. התשובה העקרונית לכך, הן בבית המשפט העליון והן בבית הדין הרבני, הייתה שלילית (למעט במקרה יוצא הדופן של בני הזוג נחמני, אך גם שם הושגה פשרה בין הצדדים).
בתביעה תקדימית שנדונה לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה, שוב הגישה אישה תביעה נגד בעלה לשעבר בשל עצירת טיפולי הפוריות בשלב הקריטי, אך הפעם לא עתרה לאכיפת המשך הטיפולים והשימוש בעוברים המוקפאים, אלא לקבלת פיצויים כספיים עבור הנזקים הכלכליים והנפשיים שנגרמו לה בשל הפסקת הטיפולים.
תיאור התלאות שעברה האישה לאורך שנות טיפולי הפוריות הרבות אכן מכמיר לב. תחילה ניסו בני הזוג הליך הזרעה, לאחר מכן IVF (הפריה חוץ-גופית), ולבסוף נאלצו להיעזר בתרומת ביציות כדי ליצור עוברים. כמובן שהליכים אלה קשים מאוד נפשית גם עבור הגבר, בפרט כשהם מלווים בכל-כך הרבה כישלונות ואכזבות, אך האישה צריכה לסבול בנוסף גם כאבים גופניים ונזקים בריאותיים הכרוכים בטיפולים ההורמונליים ובשאיבת הביציות.
בני הזוג הגיעו לשלב שבו הוקפאו עוברים, האישה החלה בטיפול הורמונלי לקראת השתלתם ברחם, ודווקא בעיתוי קריטי זה, ימים ספורים לפני מועד ההשתלה, פרץ ביניהם משבר עצום. עשרה ימים לפני מועד ההשתלה הם חתמו על בקשה משותפת להסכם גירושים, ויומיים לפני ההשתלה הבעל הגיש את הבקשה לבית הדין הרבני והורה לבית החולים לעצור את הטיפול. בני הזוג התגרשו מבלי שהעוברים הושתלו ברחם האישה, שחצי שנה לאחר מכן הגישה את תביעת הפיצויים.
האישה דרשה פיצויים בסך של חצי מיליון שקל: 150,000 שקל מתוכם בשל הפרת הבטחת הורות, 150,000 שקל עבור הנזקים הרגשיים שנגרמו לה בשל העובדה שבגילה ובמצבה לא תוכל להביא עוד ילדים לעולם, ו-200,000 שקל עבור ההוצאות הכספיות של טיפולי הפוריות אשר מימנה לשווא לאורך השנים.
בית המשפט דחה את התביעה בעיקרה וחייב את הבעל בפיצוי סמלי בלבד בסך של 22,000 שקל, עבור חלקו בטיפול האחרון שנקטע באיבו, וגם זאת רק מאחר שהוכח כי הבעל התרשל במתן הודעה לבית החולים במועד, ובכך מנע את האפשרות של בני הזוג לקבל החזר כספי חלקי.
בית המשפט דחה את דרישת האישה לקבל החזר עבור כל טיפולי הפוריות שעברה לאורך השנים, מאחר שהבעל לא היה אחראי לכישלונם של טיפולים אלה. כמו כן, בית המשפט דחה את רכיב התביעה הקרוי "הפרת הבטחת הורות".
הפסיקה אומנם קבעה בעבר כי צדדים המתקשרים ביניהם בחוזים להבאת ילדים באמצעות הפריות או פונדקאות יוצרים מעין "הסכם רופף", הגורר אחריו הסתמכות של כל אחד מהצדדים על שיתוף-הפעולה של הצד האחר בהשלמת ההליך. עם זאת, בית המשפט קבע כי התפרקות הזוגיות וגירושים בהסכמה מהווים שינוי נסיבות מספק, המצדיק את פרישתו של הבעל מההסכם. במקרה זה גם האישה הודתה כי כוונתם הייתה לגדל ילד משותף כתא משפחתי שלם, ולכן היא גם לא ניסתה להשלים את הליך ההפריה ללא הבעל.
לגבי עוגמת-הנפש שנגרמה לאישה, על אף שזו אינה מוכחשת, משקבע בית המשפט כי הפסקת הליך ההפריה על-ידי הבעל הייתה מובנת ואף מוצדקת בנסיבות אלה של גירושים בהסכמה, -הרי שאין מקום לחייב את הבעל לפצות את האישה. פסיקה שונה הייתה מעבירה מסר בעייתי של ענישת בעל על אי-רצונו להביא ילד לעולם עם גרושתו המסוכסכת עימו.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר בנושא