דרור פויר / צילום: יונתן בלום
א. השבוע הלך לעולמו האמן כריסטו שהיה עוטף גשרים, בניינים ואיים ביריעות ענקיות ואחרי זמן מה מסיר את העטיפה ונותן לנו לגלות מחדש את המוכר והידוע. אני לא מבין באמנות ואין לי הרבה עניין באמנות שאני מבין או יכול לומר עליה משהו; אני בעד אמנות שמנסה לומר משהו עליי ולהבין אותי כאדם בין בני אדם - וכריסטו, לחוסר הבנתי, היה מיסטיקן שניסה להבין את החיים כתהליך תמידי של ניסיונות כיסוי וחדוות גילוי, וכאחרים לפניו, חיפש את האמת והמשמעות במרווח שבין הנסתר והנגלה.
גם אני חיפשתי את המשמעות בין הנסתר והנגלה בהצהרות של נתניהו וגנץ השבוע, לאחר הביקורת שנשמעה על חוק הקורונה, או בשמו המלא "חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש התש"ף - 2020". החוק, שהולך להיות מאושר בהליך מהיר במיוחד, מכיל כמה סעיפים מאיימים למדי, שמרחיבים עוד את כוחה של הממשלה וכוחות הביטחון השונים וממשיכים להצר את מעמדו וזכויותיו של האזרח, כמו הזכות להפגין או למשל סעיף 12/ד שמציע לתת לממשלה את הזכות להעניק לשוטר "סמכות כניסה למקום, לרבות מקום המשמש למגורים"; הגדרה מקטינה משהו לבית, אבל על כך בפעם אחרת.
"סיכמנו חד משמעית שלא נאפשר פריצה של משטרה לתוך בתים של אזרחי ישראל ללא צו", הרגיע נתניהו בחריפות בישיבת הליכוד, וגנץ חזר אחריו בהרגעה חריפה חליפית בישיבת כחול לבן: "לא נאפשר פגיעה בזכויות הפרט. שוטרים לא יערכו חיפושים שרירותיים" - ככה זה הולך להיות מעכשיו, כל הצהרה תוצהר פעמיים, רק במילים טיפה שונות? איזה שעמום!
לא יודע מה איתכם, אבל כששני אלה מזדרזים כל-כך להרגיע אותי, אני מתחיל להילחץ. לפי מידת האמינות של ההבטחות האחרונות שלהם, הייתי ממליץ לספור ארבע פעמים כמה גלגלים מחוברים לאופניים לפני שרוכשים מהם זוג. כששני אלה אומרים לך לא לדאוג, זה זמן ממש טוב להתחיל לדאוג.
והכי חשוב: גם אם אני לא מאמין שהממשלה מתכננת להורות לשוטרים לפרוץ לבתי אזרחים הביתה מחר בבוקר ללא צו, הרי שמדובר בהרגעה גרועה במיוחד - למה בכלל צריך להצהיר על שלילת סמכות שמלכתחילה לא אמורה הייתה להינתן? איך בכלל עלה רעיון העיוועים המרושע של הוספת הסמכות הזו להצעת החוק? בכלל, עצם העובדה שהכול קורס והם דנים בדרכים נוספות להגביל אותנו, מרתיחה את הדם. מה הקשר בין נגיף קורונה לסמכות משטרתית לפרוץ אליי הביתה ללא צו, מלבד הרצון להדק את השליטה בנו, אנא גלו לי. ומה שוות ההצהרות כשהניסוח עדיין מופיע בהצעת החוק?
הקורונה היא קצת כמו עבודה של כריסטו: הנגיף כיסה את ישראל והעולם כולו ועכשיו העטיפה מתחילה לנשור, ומה שמתגלה אומנם נראה לנו די דומה למה שהיה קודם, אבל מבחינות רבות, הוא שונה לגמרי.
ישראל היא לא אותה ישראל, העולם לא אותו עולם, ומכאן יוצא שגם אנחנו לא אותם אנשים.
ב. זה מזכיר לי שלאחרונה פורסם כי מדענים הצליחו לייצר/ליצור במעבדה עובר של עכבר ש-4% מהתאים בגופו אנושיים - מידת ההכלאה המקסימלית בין אדם לעכבר שהצלחנו להגיע אליה עד היום. החוקרים הזריקו 12 תאי גזע בסך הכול לעובר העכבר, ואלה הפכו תוך שבועיים למיליוני תאי דם אדומים, מהירות גבוהה בהרבה מזו שעובר אנושי יכול לייצר. לא ניכנס ברשותכם לעובי קורת תאי הגזע והפוטנציאל שאולי טמון בהם. נעזוב בצד גם את גורלו העגום של העובר הספציפי, ונישאר בממד המופשט עם מחשבה על יצור הכלאיים החדש. היום עכבר-אדם, מחר אדם-עכבר? מתי זה מתחיל, מתי זה נגמר? גם ב"על עכברים ואנשים" מאת החבר ג’ון סטיינבק, סובלים העכבר והאדם מאותה אקראיות אכזרית של הגורל.
יצור הכלאיים הנ"ל נקרא כִימֶרה (Chimera), יצור חי המורכב מתאים של שני פרטים בעלי מטען גנטי שונה. יש לי סימפטיה רבה לעובר העכבר, שהרי אני, כמושתל כליה, סוג של כימרה בעצמי, יצור כלאיים שכזה, ואתם לא שומעים אותי מתלונן, נכון?
אם בסעיף הקודם הקורונה הזכירה לי עבודה של כריסטו, בסעיף הזה היא מזכירה לי את הניסוי שנעשה בעכבר המסכן. אם הוא כימרה, כולנו כימרה. השם כימרה לקוח כידוע מאותה מפלצת מהמיתולוגיה היוונית שיש לה ראש של אריה, גוף של עז וזנב של נחש. מזכיר קצת את ישראל של אחרי הגל הראשון, לא? זה היה הניסוי שנעשה בנו, ונכון להיום אנחנו בוהים בייצור לא ברור - בואו לא נגיד מפלצת - שמורכב איכשהו משני שליש דמוקרטיה, רבע דיקטטורה, רבע מדינת דת, שליש כלכלה שחורה ושלושת רבעי פלקל.
ואם כבר הזכרנו את "על עכברים ואנשים", הספר מספר על שני חברים בשפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30 בארה"ב, שמנסים שוב ושוב להשיג את חלומם, אבל זה נותר רחוק ובלתי מושג. עכשיו, ככל שהגל הראשון של הקורונה נסוג, אפשר לראות את החלומות של כל-כך הרבה ישראליות וישראלים הולכים ומתרחקים. חלומות? בואו נסתפק בלגמור את החודשים הקרובים.
ככה זה עכשיו, זו רוח התקופה. העטיפות הנוצצות שהקיפו את כל הדברים הולכות ונושרות כמחווה לכריסטו, חושפות את הסדקים והחורים; החלומות הולכים ומצטמצמים, בעוד הממשלה הולכת וגדלה ופריצה של שוטרים לבתים של אנשים בלי צו היא דבר שבכלל מדברים עליו. אני כבר בקושי זוכר מה היה קודם, אבל ההבטחה החד משמעית שקיים סיכום בין ראש הממשלה לשר לביטחון פנים שלפיו שוטרים לא יפרצו אליי הביתה בלי צו היא ללא ספק הדוגמה הכי טובה להנמכת ציפיות שנראתה פה בזמן האחרון. מה שנקרא, תתחילו בלהסתפק במועט, ואז תנמיכו.
תודה רבה על זה, באמת.
ג. השבוע פורסם שאסטרונומים הצליחו למדוד את קיומו של "החומר החסר" ביקום. לא החומר האפל, בן דוד שלו. החומר החסר (חומר בָּרְיונִי), כ-%5 מסך החומר והאנרגיה ביקום סך הכול, הוא למעשה החומר ה"רגיל" שנמצא בכל דבר שיש ביקום - בכוכבים כמו בעכברים - אלא שהוא במצב דליל כל-כך שקשה לצפות בו: מדובר בגז בצפיפות של אטומים אחדים בלבד למטר מעוקב. שורה של 100 אלף אטומים תסתכם בסנטימטר ובכף יד אנושית "נכנסים" כשני מיליארד אטומים.
זה כל-כך קצת וכל-כך רחוק שהמדענים, כדרכם המקסימה, נאלצו להיעזר בדוגמה כדי להסביר לנו עד כמה זה קצת ורחוק: לראות ולהצליח למדוד התפרצויות מהירות של גלי הרדיו חולפות בין הגלקסיות זה כמו להצליח להבחין בשערת אדם - בעובי של 50 מיליוניות המטר - ממרחק של 200 מטרים.
לא יודע למה מדענים מתעקשים להשוות דברים לשערות אדם - אף אחד לא סיפר להם ששיערה זרה שלא מחוברת לראש זה דבר די דוחה? למה לא להשוות לדברים שכיף להשוות אליהם, כמו דבורה למשל, תמהתני - אבל נעזוב את זה עכשיו. השאלה היא איך אפשר ליישב בין כל הדברים המתכסים ומתגלים לעינינו. איך אנחנו יכולים להבחין בשיערת אדם ממרחק של 200 מטרים, אבל בו בזמן לא מצליחים להבחין במדינת המשטרה שנוסדה מול עינינו ממש מתוך כוונות טובות, אבל יוצאת משליטה ככל שעובר הזמן? חוק הקורונה לא בא לבד, אליו מצטרף החוק שאמור לעגן את איכוני השב"כ, וחוקים נוספים. כמה אחוזים של תאי גזע דיקטטורים יכול עובר דמוקרטי כמו ישראל לספוג לפני שיפסיק להיות עצמו.
כנראה שנגלה ביחד.
הרהור: מה נסגר עם עובר העכבר ש-4% מתאיו אנושיים? היום עכבר-אדם, מחר אדם-עכבר? מתי זה מתחיל? מתי זה נגמר?