לרוב המשקיעים יש נטייה אנושית, בפרט בעתות משבר, לחפש מניות שנדמה כי הן "נגעו בתחתית". מעבר לעובדה המתסכלת, שמתחת לרצפה המדומה מתחבאת לרוב קומת מרתף נוספת, הרי שהשקעה במניות מסוג אלה נוטה להיות מתעתעת ומסוכנת.
כשמחלחלת ההבנה שהמונח "מחיר מציאה" הוא חמקמק, ולא אחת מתגלה כאשליה, גוברת הנכונות להשקיע במניות הנמצאות בצדה השני של המשוואה. למה הכוונה? למניות, שבניגוד להלך הרוח והמגמה, מחירן הנוכחי דווקא קרוב יותר לתקרה - ביחס לרמות ההיסטוריות שידעה המניה. דוגמאות? אגע באחת מהן, אלביט מערכות.
רוח גבית מתעשיית המלחמה
חברה עסקית אינה פועלת בוואקום, שהרי היא לא נמצאת על המגרש לבדה, כך שהתוצאות שלה תלויות מאוד בתנאי הסביבה. אז זאת בדיוק הנקודה, שאלביט מערכות, לכשעצמה, היא לא רק חברה חדשנית עם יכולת ביצוע אדירה, היא גם נהנית מרוח גבית של תעשיית המלחמה.
הביטו כיצד מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין מחריפה והולכת, עד שנדמה כי מדובר בלא פחות ממלחמה קרה. העניין הוא שעכשיו עולה הטענה שהמסקנה הזו אינה תקפה, שכן השלכותיה הכלכליות של הקורונה לא יותירו לממשלות ברירה - הן ייאלצו להסיט את תקציבי הביטחון לשיקום הכלכלה והחברה.
בלי להיכנס לקשר ההיסטורי שבין משברים כלכליים למלחמות, אומר כי ממשלת הודו קיבלה באחרונה החלטה שיש בה כדי להעיד על התוצאה הצפויה: במקום לרכוש 114 מטוסי קרב ממדינות זרות, שזו הוצאה כספית אדירה, היא החליטה לעודד את הכלכלה המקומית ולייצר את המטוסים בעצמה. מה ניתן להסיק מאותה החלטה? שאף מדינה לא תמהר לוותר על מאזן האימה.
הייתי רוצה להאיר בעניין זה עוד נקודה, שגם אם היא עקיפה, היא נראית לי חשובה: העברת ייצור המטוסים להודו יכולה להוות הזדמנות לחברת אלביט מערכות, שכן מעורבותה בפרויקט בסדר גודל שכזה עשויה לגדול בכמה וכמה רמות.
שילוב אופטימלי של יכולות
מוצריה הטכנולוגיים של אלביט מערכות הם ללא ספק ברמה גבוהה, אבל אם נשליך מישראל, אז כשעולה הצורך בפתרון פורץ דרך, כדוגמת "כיפת ברזל", פונים בדרך כלל לחברת רפאל.
אם כך, נשאלת השאלה, מה הופך את אלביט מערכות לחברה מובילה בתחומה? השילוב המוצלח של היכולות - רמה טכנולוגית גבוהה, לצד יעילות ויכולת ביצוע אדירה - וכל זה, בחברה עסקית שמנהלת פרויקטים - מה שמבדיל בין רווח להפסד בשורה התחתונה.
אחד היתרונות הבולטים של אלביט מערכות הוא ההיקף של צבר ההזמנות. זה לא רק שהוא צומח בצורה מונוטונית מרשימה, תוך שהוא מקפל בתוכו פריסה גיאוגרפית רחבה, הוא גם מעניק לחברה יציבות ומספק לה אוויר לנשימה. בעת הנוכחית, זוהי נקודת זכות מהותית, שהרי אם משבר הקורונה יכניס כמה מהפרויקטים לסוג של הקפאה, אלביט לא תאבד כתוצאה מכך הכנסה - שכן זו פשוט תיפרס על פני תקופה ארוכה יותר.
המניה יקרה פחות מכפי שנראה
אתחיל מהסוף: אלביט מערכות היא לא מניה זולה, אבל היא יקרה פחות מכפי שנראה ורמת הסיכון בה נמוכה. אנסח זאת באופן הבא: ליציבות ולביטחון של אלביט יש מחיר, אבל יש גם תמורה.
אין חולק על כך שכאשר מביטים במכפיל הרווח הנקי של המניה, על בסיס רווחי השנה האחרונה, אז בהשוואה למתחרות, אלביט מזנקת לראש הטבלה. העניין הוא שיש כאן הטיה משמעותית וברורה, שכן תוצאות 2019 כוללות בתוכן את ביצועיה החלשים של התעשייה הצבאית שנרכשה.
אם לשפוט על פי יכולת ההטמעה ההיסטורית של החברה, לא ייקח זמן רב עד שהרווחיות שצנחה - תשוב לעצמה. האמת היא שכשמביטים בתוצאות הרבעונים האחרונים, רואים בבירור שהשיפור קורם עור וגידים.
לפיכך, אם בוחנים את התמחור על בסיס תחזית הרווח לשנה הקרובה, מקבלים שאלביט מערכות ממוקמת עמוק במרכז הטבלה. מובן, שככל שההשבחה של התעשייה הצבאית תתקדם, האטרקטיביות של מחיר המניה תתעצם ותלך.
שורה תחתונה: אלביט מערכות היא דוגמה מובהקת לאמירתו המוכרת של "האורקל מאומהה", וורן באפט: "לא חייבים לקנות חברה הוגנת במחיר מעולה - לפעמים עדיף חברה מעולה במחיר הוגן". זה נכון במיוחד כשהשווקים רועדים, שכן אז החזקים מתחזקים.
הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון, עובד בנק לאומי. הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים, המפורסמים לכלל המשקיעים, ועל בסיס זה בלבד.