בנימין נתניהו ובני גנץ בישיבה הראשונה של ממשלת האחדות / צילום: Abir Sultan, רויטרס
שעון הסיפוח, "מהלך החלת הריבונות", כפי שהוא מכונה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, מתקתק. נתניהו הודיע שיתרחש ב-1 ביולי. בעוד 25 ימים. אבל לפי שיחות עם גורמים רבים, כולל דיפלומטים זרים ממדינות האזור המוצבים בישראל, אין היערכות כלשהי. ועדת המיפוי שאמורה לתכנן בצורה מדויקת את היישובים היהודיים שיסופחו ואת אזור בקעת הירדן, בדילוג על מובלעת יריחו, מתנהלת בחרישיות, מבלי שיש מידע מן המתרחש מאחורי הדלתות הסגורות.
מלשכת ראש הממשלה אף לא יצאה הודעה על הרכב הוועדה, וניסיונות לשוחח עם גורמים ביטחוניים בכירים בתוך משרד ראש הממשלה עלו בתוהו.
בפברואר 2020 הוקמה ועדת המיפוי, גוף אד-הוק שאמור לתת תוכן ולבוש לפרטי הסיפוח. חברי ועדת המיפוי הם השגריר האמריקאי בישראל, דייוויד פרידמן, יועצו הבכיר אריה לייטסטון וסקוט ליית, הממונה על נושאים ישראלים-פלסטינים במועצה לביטחון לאומי. מן הצד הישראלי חברי ועדת המיפוי הם יו"ר הכנסת יריב לוין, שגריר ישראל בארה"ב רון דרמר וממלא מקום מנכ"ל משרד רה"מ, רונן פרץ.
ככל הידוע ל"גלובס", השרים בני גנץ וגבי אשכנזי אינם חשופים לתכנים של ועדת המיפוי ולא עברו עם ראש הממשלה או עם הוועדה על הפרטים. ביום שני השבוע, נפגש גנץ עם השגריר האמריקאי פרידמן, אולם למעט הודעה כללית על קיומה של הפגישה, התכנים שנידונו לא דווחו. דווקא השרה להתיישבות, ציפי חוטובלי (משרדה עוד לא הוקם, אך היא נושאת בתואר), אמרה שהיא עברה על המפות ומודעת לפרטי המהלך.
מעבר לכך, הכול מתבצע בצורה סודית. לפני מספר ימים התייחס גנץ בפומבי למהלך. האופן שבו הוא תיאר את המהלך שונה לחלוטין מן המבנה המשפטי והניהולי שמשווים למהלך בימין. שם, מדברים על מהלך חד צדדי, הכולל החלת ריבונות על אזורים שלמים, תוך שישראל לא אמורה להצהיר דבר וחצי דבר בנוגע לזכויות של הפלסטינים לקבל 70% מן השטח בעוד ארבע שנים (בכפוף למו"מ). ממילא, כך מניחים בימין, הפלסטינים יסרבו לכל מו"מ. מדוע לסנדל את הצד הישראלי בהצהרות על מוכנות לתת לפלסטינים סוג כלשהו של אוטונומיה, שטח או שלטון?
גם באשר לזכויות של הפלסטינים באזורים המועמדים לסיפוח, אין בימין התלבטויות רבות. נתניהו שוחח עם העיתונאי אמנון לורד ממקור ראשון בערב חג השבועות, נשאל ספציפית על הענקת אזרחות ישראלית לאלפי הפלסטינים המועמדים לסיפוח ואמר לו "הם יישארו כמובלעות פלסטיניות. לא מספחים את יריחו. יש מקבץ אחד או שניים. לא צריך להחיל את הריבונות עליהם, הם יישארו נתינים פלסטיניים. השליטה הביטחונית היא גם על זה".
ואיך גנץ תיאר את המהלך? ביום הפגישה שלו עם פרידמן הוא אמר בפתח ישיבת הסיעה "אנו פועלים ביחד עם ראש הממשלה וצוותו ועם גורמים בינלאומיים נוספים ובראשם אנשי הממשל האמריקאי, בנושא קידום תוכנית השלום. החתירה לשלום תוך שמירה על הביטחון הן חלק מאדני היסוד של כל אזרח בישראל ושל כחול לבן באופן קונקרטי.
"למרות זאת, אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בסביבה נפיצה, ולכן הנחיתי את הרמטכ"ל ומערכת הביטחון לבחון את המשמעויות ואת ההיערכות הנדרשת לכל אפשרות של השפעות של התהליכים האלו על המרחב, ולהציג מספר מתווי פעולה שיותאמו לתרחישים השונים. תוכנית השלום של הנשיא טראמפ היא הזדמנות להסדיר ולקדם גבולות קבע למדינת ישראל. אנו פועלים לקדם את התוכנית ובמקביל לשמור על הנכסים האסטרטגיים שלנו, על שיתוף הפעולה עם מדינות האזור".
אם כן, אצל נתניהו זו החלת ריבונות והפלסטינים הם "מובלעת" והם "יישארו נתינים פלסטינים". אצל גנץ, זו "תוכנית שלום", ו"שיתוף פעולה עם מדינות האזור". הפערים העמוקים בין גישות מחייבים דיון בלשני.
ואולי כל הפתרון למאבק הישראלי-פלסטיני נעוץ בבחירת המונחים. אך ניתן לסכם, כל עוד השפות שבהן מתנהל הדיון הציבורי בנושא הן עברית ואנגלית, ואין טיפה של שיח בשפה הערבית, האזור יגיע אל פתרון המדינה האחת, מלאת הלשונות.
המוקש המפתיע של ארה"ב
הדיון סביב הסוגיה השבוע התלהט. השיא היה כשיו"ר מועצת יש"ע, דוד אלחייני, אמר שהאמריקאים הוסיפו תנאי חדש לתוך המהלך. הם רוצים "הסכמה לאומית רחבה", אמר בראיון לאריה גולן ברשת ב’. מה היא הסכמה לאומית רחבה? בחקיקה הישראלית, והוקדשו לכך מספר טורים שלי בשבועות האחרונים, קיימת חובת עריכת משאל עם במקרה של ויתור על סדרי "המשפט, השיפוט והמינהל" בשטח מסוים. כלומר, אם ישראל מתכוונת למלא באורח מלא אחר הצעת הנשיא טראמפ ולתת לפלסטינים אזורים מסוימים בנגב או במקומות אחרים - תהיה חובה לערוך משאל עם.
כדי לדלג מעל לחובת עריכת משאל העם, כל שצריך הוא 61 אצבעות בכנסת והצבעה על ביטול החוק הרלוונטי. החוק הזה, אגב, היה הבייבי של יו"ר הכנסת החדש, יריב לוין. הוא דרש אותו והוא עבד עליו בזמנו, כדי לסנדל כל ויתור עתידי. מדוע לא ייערך משאל גם במצב המקביל של החלת סדרי "המשפט, השיפוט והמינהל" על אזורים כמו היישובים היהודיים ביו"ש ועל כל אזור בקעת הירדן? אולי לכך מכוונים בממשל האמריקאי כאשר מספרים כי הם רוצים הסכמה לאומית ישראלית רחבה.
ברקת נגד שר האוצר, טייק 2
ח"כ ניר ברקת הוביל קמפיין ציבורי מסיבי נגד שר האוצר היוצא משה כחלון, בשנים האחרונות לכהונתו כראש עיריית ירושלים. טענתו של ברקת, באותה העת, הייתה שמשרד האוצר לא מעביר לעיר ירושלים את סכומי הכסף והמענקים שלהם התחייב האוצר. דובר בזמנו על סכום של כ־780 מיליון שקל. הקמפיין הציבורי של ברקת כראש עיר התמקד בעבר הרחוק גם בנתניהו, אך מהשנים 2016 ואילך הביקורת והלחץ הציבורי הופנו נגד כחלון, ונגדו בלבד.
ב-2018 חשפה חברת מועצת העיר מטעם מרצ, לורה ורטון, שהקמפיין שניהל ברקת נגד כחלון, ב-2017 וב-2018, עלה לתושבי ירושלים כחצי מיליון שקל. הביקורת על ברקת נערמה מהר מאוד. "הוא עושה קמפיין אישי נגד כחלון, כחלק משאיפתו להתברג גבוה בצמרת הליכוד", אמרו עליו. הפריימריז בליכוד נערכו בסוף 2018 וברקת אכן הגיע למקום גבוה, מקום 8 ברשימה.
שנת 2020, וברקת שוב נמצא בקמפיין. היעד שלו הוא שוב שר האוצר, הפעם ישראל כ"ץ. אחרי שבמהלך הקמפיין הוצג ברקת לציבור הישראלי כשר האוצר הבא, ברקת מתקשה להתגבר על העלבון הפומבי שהוטח בו. הוא לא באוצר, ובחר שלא לשבת בתפקידי שרים סתמיים, במשרדים לא קיימים, וכך הוא חוזר למקורותיו. הוא מנהל קמפיין ציבורי, הפעם לא באמצעות משאבי עיריית ירושלים, נגד מי? נגד שר האוצר ישראל כ"ץ.
ישראל כ"ץ זה לא משה כחלון. כ"ץ הוא אחד הפוליטיקאים החזקים ביותר בליכוד. במיוחד בתור שר אוצר, מעמדו מבחינה ליכודית רק מתעצם.
ברקת לא נתן לשר החדש חמש דקות של חסד, ומרבה לתקוף. "פקידי האוצר שולטים בשר", אמר השבוע בראיון ל-Ynet. "באוצר לא מבינים את גודל האירוע, אין להם מעוף. הם לא ניהלו כלום והם בתוך הבועה של עצמם".
בסביבתו של ניר ברקת אומרים ל"גלובס" שהביקורת שלו עניינית ולא אישית. הביקורת שלו היא על פקידי האוצר ולא על השר, וממילא, כך הם אומרים, דברי הביקורת הללו הושמעו בנוגע להתנהלות פקידי האוצר כבר בחודש אפריל, כאשר ברקת היה כביכול מיועד לשבת בתפקיד. עיקר הבעיה היא העדר תמיכות ישירות לעסקים בישראל. לשיטת ברקת, יש להגדיל את המענקים והלוואות בערבות מדינה לעסקים ולא לשלם להם ישירות על החזרת עובדים, כיוון שהחזרת העובדים תיעשה ממילא אם העסקים יעמדו בחזרה על הרגליים.
אולם הבעיה של ברקת היא שלא כך הדברים נתפסים בתוך הליכוד. אנשים ששוחחנו עמם אמרו שכוחו נשחק בתוך המפלגה. "הוא נתפס כחתרן מול כל הממשלה", הם אומרים. נתניהו לא נדרש לעניין עד עתה. זה לא שישראל כ"ץ זקוק להגנה, ועם זאת, ח"כ בכיר בליכוד מסתובב בכל מקום ותוקף את המדיניות, את המהלכים שזה עתה נולדו.