ראש הממשלה בנימין נתניהו נואם בהשבעת הכנסת ה-35 / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת
בממשלה החדשה, הגדולה ביותר שהייתה מאז קום המדינה, יש 34 שרים עם משרדים חדשים שמעולם לא היו קיימים כמו המשרד לענייני התיישבות, המשרד לשוויון חברתי, והמשרד לחיזוק וקידום קהילתי. מעניין ללמוד שאת רוב התיקים המומצאים והחדשים חילקו לנשים. כן 8 נשים יושבות בממשלת ישראל מתוך 34 השרים ו-5 מהן קבלו את אותם משרדים חסרי סמכות.
במהלך שנות קיום מדינת ישראל, אחוז הנשים בממשלה מעולם לא עבר את ה-20%, ומספר השרות המשרתות בו-זמנית בממשלה נע בין 1 ל-4 גם במקרים של ממשלות עם מספר שרים גבוה. עד שנות ה-80 לא היתה יותר מאישה אחת ששירתה כשרה בממשלה, האישה הזאת היתה גולדה מאיר, שהיוותה את הדוגמה האולטימטיבית בעיקר בהיעדר עוד נשים. מאז סוף שנות ה-90 מספר הנשים בכנסות ובממשלות ישראל עולה אך מאז ומתמיד הן בעמדת מיעוט כזו שלא מצליחה לזכות במשרדים השווים באמת. נשים אינן מודרות רק בנוכחותן אלא גם מופלות בתחומי העיסוק הפוליטי ואינן נכללות בקבלת החלטות מדיניות של נושאים הנחשבים יוקרתיים יותר בפוליטיקה הישראלית כמו כלכלה וענייני חוץ וביטחון. במקום אלו, נשים מקבלות באופן היסטורי נושאים כמו חינוך, בריאות (לא בימי משבר) או תיקים ריקים מתוכן כמו בממשלה הנוכחית.
למה אנחנו לא כמו פינלנד, קנדה, או ניו זילנד בהן נשים נמצאות בעמדות מפתח ממש כמו גברים? התשובה לכך טמונה במציאות האלקטורלית בישראל בה הממשלה בנויה מחברי כנסת ומשרת שר היא פרס לזוכים בבחירות או למי שהמפלגה הגדולה חפצה ביקרה על מנת שתסייע בשמירת יציבות הממשלה. רף הכניסה שנוצר גבוה ובדרך כלל הפרס ניתן לפוליטיקאים בעלי קשרים, כסף, פעילי שטח, והשפעה או לחלופין למי שמפגין/ה בריונות פוליטית. בתוך המשחק הזה וחוסר היציבות של כנסות ישראל נשים לא מצליחות למקסם את סיכויהן ומקבלות בסוף את משרת השרה לענייני שקר כלשהוא.
בישראל אין מחיר אלקטוריאלי לחוסר ייצוג נשי, הסתכלות על תוצאות הבחירות לאורך השנים מראה כי מפלגות בהן אחוז הנשים גבוה יותר או אשר מובלות על ידי נשים אינן מרוויחות מנדטים נוספים. להיפך, או שמפלגות שומרות על מספר דומה של מנדטים, או שהן יוצאות נפסדות, ולכן מפלגות וקואליציות יכולות להמשיך להציב נשים במקומות לא ריאליים ברשימה או להדיר אותן לחלוטין, ואין לכך שום השלכה פוליטית - בעקבות הטיה מגדרית בתקשורת (ייצוג יתר והעדפה של גברים) ובקרב הבוחרים הן זוכות לפחות תשומת לב, ומתקשות להשתלב במודעות הציבורית. סקרים מראים שרק מחצית מהגברים בישראל חושבים שאין הבדל בין היכולת של גברים ונשים בפוליטיקה, משמע שנשים פוליטיקאיות עדיין מתמודדות עם סטנדרט כפול.
ההדרה והקיפוח שנשים חוות בכניסה לפוליטיקה ממשיכה גם בכנסת ובממשלה. לפי מחקר שלנו, ככל שנשים נמצאות בכנסת יותר זמן כך הן מתמקדות באופן בלעדי בחקיקה בנושאי נשים, בעצם הן נאלצות להיות ׳מומחיות׳ בנושאים נשיים ומודרות לחלוטין מהתעסקות מנושאים אחרים. זאת לעומת מדינות בהן יש מכסה לנשים לבית המחוקקים ושם רואים שלאורך זמן נשים מרחיבות את הפעילות החקיקתית שלהן ובו בזמן ממשיכות לשמור על מחויבות לייצוג נושאים נשיים. כאשר הנוכחות של נשים בבית המחוקקים מקבל תמיכה ומחויבות ממסדית יש לכך השפעות חיוביות על השתלבות נשים במגוון רחב של נושאים פוליטיים מעבר לנושאים נשיים, ישנה נורמליזציה של ייצוג נשים ומונע את הדחיקה לשוליים של פוליטיקאיות.
התהליך של הדרה בכנסת קיצונית לעומת מדינות אחרות, הוא מעודד את פרישתן המוקדמת של פוליטיקאיות מוכשרות ומונע קידום פוליטי למשרד ממשלה. הפתרון לבעיה הזאת, אינה שנשים לא ייצגו את הצרכים של חצי מהאוכלוסייה, אלא שגברים יתעדפו שילוב של ניתוח מגדרי (gender mainstreaming) לפעילות החקיקתית שלהם. בנוסף, על הממשלה והכנסת לדאוג ליישום חוקים קיימים לשוויון מגדרי, והתייחסות להמלצות מדוחות של ועדות חקירה בנושאים נשיים, כגון הוועדה לחקירת רצח נשים על ידי בני זוגן מ-1995, במקום זאת הכנסת מעדיפה לטרטר את מעט הפוליטיקאיות הנמצאות בה להקמת ועדת חקירה על אותו הנושא. הגבלת הפעילות הפוליטית של נשים - זה הכי ישראלי אחי.
פוליטיקאיות מתמודדות עם חסמים ממסדיים, מערכתיים וחברתיים, וכך נוצר מצב בו מאגר חברות הכנסת אשר יכלו לקבל תיק בממשלה קטן עוד יותר, והנשים שמקבלות נתח מהעוגה זוכות בתיקים הפריפריאליים ונטולי ההשפעה. בהעדר מנהיגים שרואים בקידום נשים משימה משמעותית או בהיעדר מדיניות אגרסיבית של שילוב נשים, או מכסות עבור נשים, מספר הנשים בממשלה יישאר קטן, ונשים ימשיכו להיות מודרות מתיקים יוקרתיים.
ד״ר נועה באלף היא מומחית לפוליטיקה השוואתית ומגדר. ד"ר אילה ירקוני-שורק היא מומחית ליחסים בינלאומיים ומנהיגות נשית בזמני משבר