שלמה קשת, בעל עסק חברתי לייצור סבונים / צילום: תמונה פרטית
לפני קצת יותר מארבע שנים, החליט שלמה קשת להתפטר מעבודתו ולהתמסר לייעוד חדש: הקמת עסק חברתי שיספק מקום עבודה לבעלי צרכים מיוחדים. המטרה הייתה לאפשר להם לתרום חברה ולנהל שגרת יום שבה הם מתפתחים ומבינים את ערכם האישי הרב. הרעיון הגיע לאחר שבנו אלנתן, שנולד עם תסמונת דאון, סיים את לימודיו במסגרות הפורמליות, בלי שמקומות עבודה מצפים לו בזרועות פתוחות. יחד הם הקימו את אדווה, עסק קטן לייצור סבונים מחומרים טבעיים בעבודת יד, בתהליך ידידותי לסביבה. עובדיו מועסקים במשרה חלקית, המאפשרת להם להתמסר במקביל לטיפולים הקבועים שלהם, ולהחזיק בעיסוק ובמשכורת קבועים.
העסק החברתי-משפחתי הזה, המעסיק כ-10 עובדים, רובם עם צרכים מיוחדים, נקלע כמו עסקים אחרים למשבר בעקבות הקורונה, אבל למשבר שלו יש זווית נוספת. "המשבר שעובר עלינו הוא כמו המשבר שעובר על כל העסקים, רק שאצלנו יש לכך משמעות עבור אנשים עם צרכים מיוחדים", אומר קשת. "השגרה, שהיא הדבר הכי חשוב להם, הופרה. אם השגרה נותנת ביטחון לכולנו, אז קל וחומר לאנשים על הספקטרום האוטיסטי או עם תסמונת דאון, שגם ככה החיים יותר מעורערים עבורם".
איך העובדים שלך התמודדו עם המשבר?
"אחד העובדים הוא פגוע ראש כתוצאה מתאונת דרכים. היום שלו חייב להיות מתוכנן ברמה של שעת הפסקת הקפה וזמן ההליכה למכולת. הוא חייב לדעת בוודאות מה קורה בכל דקה ביום. כשדברים משתבשים, זה מערער. התקופה הזו הגבירה את חוסר הביטחון שלו. כשנאלצנו בבום להוציא אותו לחל"ת, כמו את כל העובדים, היינו בקשר טלפוני והוא לא הפסיק לקלל את הקורונה.
"נאלצנו להוציא את כולם לחל"ת. חלק מהעובדים נמצאים בקבוצת סיכון, וזה מסובך עבורם להיות כאן. חלקם גם מתגוררים בדיור בקהילה שמהווה עבורם משפחה גרעינית. אלנתן, הבן שלנו, בן 21, לא היה יכול אפילו להגיע הביתה.
"ביום אחד, כל המכירות נסגרות. הייתה לנו מכירה גדולה לחו"ל שהיה ספק אם תצא לפועל. גם הלקוחות שלנו נכנסו למשבר. צמצמנו כמה שיותר את העלויות, ואנחנו עכשיו חושבים איך לחזור לפעילות בצורה יעילה בלי לפגוע בעובדים שלנו. אנחנו מחזירים את העובדים בהדרגה. אין לנו יכולת פיננסית להחזיר את כולם. זה ממש כאב לב. כל אחד מהעובדים שלנו מבין את זה אחרת, רמת ההבנה שלהם מוגבלת. הבן שלנו מבין הכי פחות. פתאום הוא לא בא הביתה, לא מבין מה כל המסכות האלו, ולנו כמשפחה זה היה לא פחות קשה. אני יודע שהעבודה אצלנו הייתה חסרה לו".
"ההכנסות נחתכו ב-80%"
המשמעות של סגירת העסק בצו ממשלתי היא גם ירידה משמעותית בהכנסות של קשת. "ההכנסות שלנו בתקופת הקורונה נחתכו בכ-80%. מרכז המבקרים השוקק שלנו ירד ל-0. איזושהי קבוצה רצתה להגיע בשבוע שעבר, יש לנו תו סגול. כל כך שמחתי. כשהבנתי שמותר להכניס למרכז המבקרים רק שישה אנשים, הבנתי שזה לא רלוונטי. אנחנו לא ערוכים לזה. תפסנו את העניין של האונליין מאוחר מדי, אבל התחלנו מהלך ואנחנו מתחילים לראות קצת תוצאות ממנו".
המדינה עזרה לך באמצעות מענקים או הלוואות?
"יכול להיות שבהמשך יעזרו. זו ביורוקרטיה איומה. עדיין לא הצלחנו לעבור את ערימות הביורוקרטיה עבור המענק. מנהלת החשבונות שלנו מתעסקת בזה, בינתיים לא קיבלנו אף לא אגורה. ביורוקרטיה ואני, זה כמו שמן ומים. זה לא מתחבר. לא ביקשנו הלוואה, ומאד ייתכן שנצטרך בהמשך. לאשתי נעמי יש משפחתון, גם הוא נסגר בעקבות הקורונה. היא קיבלה עזרה כלשהי, לא משמעותית מספיק. אנחנו מהדקים חגורה ומשתדלים להיות אופטימיים. הילדים שלנו מבינים, אנחנו משתפים אותם בצורה מלאה. יש בזה גם משהו חיובי. כתא משפחתי, אנחנו יודעים לצמצם הוצאות ולהתמודד עם משברים. זה ערך שחשוב לנו להעביר לילדים, הם מבינים. אנחנו חיים בדור של שפע, וזאת גם הייתה עבורנו הזדמנות ללמוד איך להתמודד כשאין את הכול בשפע. למדנו שאפשר לחיות טוב גם בדרך אחרת. אנחנו צריכים למצוא דרך המשבר את הנקודות החיוביות".
כבר בחודש ספטמבר, עוד לפני פרוץ המשבר, החלטנו כאן ב"גלובס" לייחד מדור יומי לקשיים של עסקים קטנים ושל מגזר העצמאים בישראל. חשבנו אז כפי שאנחנו סבורים גם היום שמדובר במגזר שיש לו חלק משמעותי בהנעת גלגלי הכלכלה אך אינו מקבל די הכרה וסיוע ביחס לחלקו. כעת, בחסות הקורונה הוסת חלק מהזרקור הציבורי לבעיה, אולם ככל שמתברר עומק הבור אליו נקלעים עצמאים ועסקים קטנים מתחוור בהתאם עד כמה המדינה לא ערוכה לסייע. בנסיבות הללו החלטנו להרחיב את המדור ולהקדיש מעתה ומדי יום חלק ניכר מהשער האחורי שלנו, כדי להביא את האנשים ואת הקולות שמאחורי הקשיים, בניסיון להניע עיתונות פתרונית, להציף פערים של שנים ובתקווה שזה יהיה חלקנו הצנוע בחזרה לשגרה, אבל אחרת.
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il