צילום מסך מתוך הטוויטר של ליסה בנדר - שידור CNN
כידוע לחובבי קלישאות, הסינים ממזגים את הסימנים ל"סכנה" ול"הזדמנות" כדי ליצור את המושג "משבר". כמובן, מומחים ללשון הסינית הפריכו זה כבר את הגרסה הזו, אבל מה זה משנה. סינית, או לא סינית, משבר הוא אומנם צירוף של סכנה ושל הזדמנות: הזדמנות לקיצורי דרך.
בדרך לאן? בדרך כלל, בדרך אל הקצה המרוחק. משבר חמור ומתמשך מזרז תהליכים, שלאחר מעשה אפשר לחשוב ל"בלתי נמנעים". המהפכות הגדולות והאלימות של זמננו היו תוצאה של משברים קוסמיים. דם שימן את גלגליהן. מיליונים הוקרבו על מזבח השינוי, משמאל ומימין.
ניחוח מהפכני תלוי עכשיו בחללה של אמריקה במידה שאולי לא נראתה כמותה. מחאות המוניות ממלאות את חוצות הערים. תנועות קיקיוניות משכבר הימים אינן טורחות עוד להתבונן ימינה ושמאלה, בעיקר ימינה, לפני שהן חוצות את הכביש, ועוברות אל מרכז הבמה.
על דגלן חרותה לא רק ההתנגדות הצודקת, המובנת והרצויה לגזענות, אלא גם הטיוטה הראשונה להריסת מוסדותיה של הדמוקרטיה הליברלית היציגה, או בפשטות "הדמוקרטיה הבורגנית", כפי שחלק מן המרקסיסטים אוהבים לקרוא לה.
"איפה אתה מתכוון להסתתר?"
הטיוטה הציצה השבוע מנוסח הודעתה של פוליטיקאית צעירה, ליסה בֶּנדֶר, שאולי עוד נרבה לשמוע את שמה. היא נשיאת מועצת העיר של מיניאפוליס, בצפון המערב התיכון של ארה"ב. שם נחנק ג'ורג' פלויד, שחור בן 46, תחת כובד ברכו של שוטר לבן. בנדר הודיעה כי המועצה החליטה לפרק את המשטרה, מפני שהגיעה למסקנה כי היא חסרת תקנה.
כמעט כבדרך אגב, בטון ענייני לחלוטין, נמסרה הודעה על אקט שעד השבוע יכולנו להניח כי הוא ייתכן רק בנסיבות של מהפכה אלימה, כמו 1917 ברוסיה.
סרטונים ויראליים מתרוצצים עכשיו במדיה החברתית האמריקאית, הכוללים משאלות רחבות. באחד מהם נראית ילדה שחורה מראיינת עוברים ושבים בוול סטריט. "איפה אתה מתכוון להסתתר כאשר תפרוץ המהפכה?", היא שואלת אחד מהם. וכן, "האם תוכל להצדיק את הקפיטליזם בשלוש מילים?".
לפתח שרירים פוליטיים
כל הלהג הזה עשוי בהחלט להסתיים בלא כלום. הקפיטליזם גילה ב-175 השנים האחרונות דרגה ניכרת של יכולת שיור והתחדשות. אבל יש הבדל חשוב בין הגל המהפכני הזה לקודמיו: הוא מתרחש בשעה שהשמאל הרדיקלי בארה"ב עושה ניסיון רציני, מחושב ומאורגן לפתח שרירים פוליטיים.
התנועה שקירבה את ברני סנדרס לניצחון במקדימות הדמוקרטיות לנשיאות הייתה ביטוי בולט של המאמץ הזה. אבל חשוב לאין ערוך, בטווח הרחוק, הוא החריש היסודי שהשמאל הרדיקלי עושה במאבקים אלקטורליים מקומיים: בבחירות למועצות ערים, לאסיפות המחוקקות של 50 המדינות, למושלי מדינות ולקונגרס.
אני מתגורר בחלק של וושינגטון שבו היו בשבוע שעבר בחירות מקדימות למושב במועצת העיר. הן זכו בתשומת לב ארצית מוגבלת מאוד. ניצחה בהן, בקלות מפתיעה, פוליטיקאית מתחילה, ג'ניס ג'ורג', סוציאליסטית מוצהרת. היא שחורה, אבל גם שני יריביה, כולל חבר המועצה המובס, היו שחורים.
היא נמנית עם מחנה שהפרופילים המוכרים ביותר שלו שייכים לצירות הקונגרס הצעירות אלכסנדריה אוקסיו קורטז מניו יורק, רשידה טלייב ממישיגן ואילהאן עומר ממינסוטה. ניצחונה של ג'ורג' היה הפגנת כוח מקומית מרשימה של הרדיקלים.
ג'מאל נגד אליוט
מוטב להקדיש תשומת לב מיוחדת לבחירות מקדימות העומדות להיערך ב-23 ביוני למושב של בית הנבחרים הפדרלי בניו יורק. ציר הקונגרס הנוכחי, יו"ר ועדת החוץ של בית הנבחרים, אליוט אנגל, הוא מן היהודים הבולטים בוושינגטון. הוא מכהן זה 32 שנה, ומעולם לא היה לו יריב של ממש. עכשיו יש לו: ג'מאל באומן, מנהל של בית ספר מקומי, מוסלמי שחור, הצעיר מאנגל כמעט ב-30 שנה, ונתמך בידי ארגונים רדיקליים ארציים (https://tinyurl.com/facebook-bowman).
אנגל, עייף ומהוה, מעד פעם אחר פעם בשבועות האחרונים. הוא לוחם על חייו הפוליטיים. יש לו יתרון כספי מוחץ, והממסד של המפלגה עומד לצדו; אבל זה היה גם המצב במחוז בחירות שכן לפני שנתיים, שבו אלכסנדריה אוקסיו קורטז האלמונית הביסה מנהיג בולט אחר של המפלגה.
תבוסה של אנגל כי תבוא תרעיד את אמות הסיפים של המפלגה הדמוקרטית. היא תעניק תנופה מחודשת לרדיקלים, שלא כל מועמדיהם עשו חיל בזמן האחרון. הם בזים לממסד הדמוקרטי; הם בזים למועמדה הוודאי של המפלגה בבחירות לנשיאות, ג'ו ביידן. צירת הקונגרס עומר, המכנה את משטרת ארה"ב "סרטן", כבר הודיעה שלא תתמוך בו.
לאוקסיו קורטז עצמה ימלאו 35 ערב הבחירות לנשיאות של 2024. זה גיל המינימום שהחוקה מחייבת. אין זו העזה לנחש, שהיא תתמודד על הנשיאות בעוד ארבע שנים, בייחוד אם טראמפ יחזור וייבחר הפעם. יש אפילו מקום לחשוד שחלק מן הרדיקלים היו מבכרים ניצחון של טראמפ, כדי להבאיש את ריח הממסד הדמוקרטי. אבל אני מודה שזה מהלך מחשבה קצת קונספירטיבי.
אגב, תבוסה אפשרית של אנגל תצטרך לעניין גם ישראלים. זו תהיה אבדה כבדה. באומן, כמו אוקסיו קורטז, כמו טלייב, כמו עומר, ראוי לסיווג "אנטי-ישראלי", גם אם ענייני חוץ ממעטים להעסיק אותו.
משבר הקורונה ומשבר הגזענות במשטרה מעניקים רוח גבית עזה לרדיקלים. טראמפ מחזק אותה. הבעתי כאן את דעתי בעבר, שסגנונו של טראמפ יניב גל-נגד קיצוני. האיש, שנבחר לנשיאות עם מיעוט של הקולות, לא ניסה להרחיב את בסיס התמיכה שלו.
כפי שמראים עכשיו כמעט כל הסקרים, הוא נמאס על רוב האמריקאים. זה כשלעצמו שגרתי למדי. נשיאים נמאסים על הבוחרים. אבל הפעם, אפשר שהמאיסה תניב לא סתם גל-נגד, אלא מהפכת-נגד, והיא תשנה את פני אמריקה לבלי הכר.